מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2070
	להתמקד בדברים החשובים והאמיתיים
	יש חדש
	להביט למטה בשיא העלייה
	קרוב אליך
	בין חסידות למוסר
	רגע אחד של תפנית
	אחדות 'לפני ה' אלוקיכם'
	אבא, בוא נתפייס!
	רציתי לשאול
	י"ג מידות בסליחות
	חזן הרבבות שמרעיד לבבות

רגע לפני עוד לילה של סליחות, החזן שמרעיד את לבבות ההמונים מול אבני הכותל, מדבר על רגעי הבכי מול המשפחות השכולות, ועל הסליחות שהגיעו עד מנהרות עזה

תעודת זהות. יהודה נפתלי (58), יליד ראשון-לציון ותושב ירושלים. עובד באגף התרבות של עיריית ירושלים, ובכובעו השני הוא החזן שמלווה כבר שתים-עשרה שנים את מעמדי הסליחות המרכזיים בכותל המערבי.

החזן יהודה נפתלי עם חטופים שחזרו מהשבי

ההתחלה. מגיל תשע הייתי במקהלת ילדים שליוותה את התפילות. אבא כל הזמן דחף אותי ללמוד עוד ועוד את הנעימות והפיוטים. כשהייתי בן ארבע-עשרה באתי ביום הכיפורים עם אבי לבית הכנסת, ופתאום בא בחור מבית כנסת אחר ואמר לאבי שהחזן שהיה אמור לבוא אליהם לא בא, ואין להם חזן. אבא אמר לי: "לך לבית הכנסת שלהם ואתה מחזיק להם את יום הכיפורים".

ירושלמי. למדתי את אמנות החזנות מר' אברהם אזולאי, שלימד אותי את כל הדיוקים של החזנות המזרחית והירושלמית. לפעמים אני נשאל למה אין סליחות בכותל בנוסח כזה או אחר, והתשובה היא: יש פה עדות מגוּונות, והנוסח הירושלמי מקובל על כולם.

מהפכה. לפני שתים-עשרה שנה עמדתי ברחבת הכותל עם אנשי קבע, ופתאום הביאו מיקרופון, וביקשו ממני להוביל את הסליחות. אנשי הקרן למורשת הכותל זיהו את הפוטנציאל, ואחרי שנתיים-שלוש החליטו להעביר את החזנות למרפסת, ומאז התחוללה המהפכה של העשור האחרון: רבבות יהודים, מכל העדות והחוגים, נוהרים מדי לילה לשריד בית מקדשנו לומר סליחות.

רבבות באמירת הסליחות

עוצמה. השנה חווינו דבר חריג שלא ראינו מעולם: כבר בא' באלול באו יותר מ-20 אלף איש לסליחות. הכותל היה מפוצץ, והקהל גדל והלך מדי לילה. בימי חמישי ובמוצאי שבתות המעמד מיוחד, מרגש ועוצמתי יותר.

אחדות. כשמביטים מהמרפסת למטה, רואים את עם ישראל כולו במיטבו. במיוחד מאז מתקפת שמחת תורה. אתה רואה כיפות לבנות ואנשים עם קעקועים. אתה רואה שטריימלים וכיפות סרוגות. כולם עומדים שם יחד.

התרגשות. בשנים האחרונות פגשתי חטופים שבאו לסליחות. שנה אחת עמדתי ובכיתי עם הורים שכולים. בתקופת הקורונה היה מעמד בלתי-נשכח: הכותל היה ריק, ואתה עומד שם לבד, מתפלל ומצולם לכל הארץ.

עם החטוף בר קופרשטיין אחרי הסליחות

תגובות. אני מקבל המון תגובות. כותבים לי שוב ושוב: "גרמת לי לבכות". לא מזמן ניגש אליי אב שכול, שאיבד את בנו היחיד, וסיפר שכל הסליחות הוא התרגש ובכה. הרגשתי שאני חייב לחבק אותו. אפילו שמענו סיפור מצמרר על חטופה שהייתה במנהרות בעזה, ונתנו לה לשמוע ברדיו את הסליחות מהכותל.

הכנה. לפני התפילה אני עושה את ההכנה הרוחנית שלי: טובל במקווה, בא מוקדם לכותל, מכין את עצמי ועושה תשובה אישית מול השם יתברך. בסוף אין הבדל אם עומדים מולך מאה איש, או מאה אלף איש. כחזן אתה חייב להסתכל אך ורק לתוך המילים של הסליחות.

נשמה. איך מחזיקים מעמד בלי להישחק? אני רואה את עצמי כמי שבא לתת את הנשמה בשליחות הכלל. אני לא חש שום שחיקה. בכל פעם מחדש אני משתדל להוביל את התפילה בנעימות, בחזנות טובה ומקצועית, בעזרת השם.

שמחה. שואלים אותי איך משלבים בין הבכי והתחנונים של הסליחות לבין השמחה והקִרבה לבורא עולם. סליחות זה סליחות, מבקשים רחמים לפני ריבונו של עולם, אבל כשיהודי יודע שמי שיושב בדין הוא אבא, הלב שלו מתמלא שמחה וביטחון שהמשפט יהיה הוגן.

הזכות. ברור שיש בינינו מחלוקות, אבל הדבר הכי חשוב הוא לדעת שאתה יהודי בארץ ישראל. הלוואי שכל יהודי שחי כאן, שמשפחתו עברה את השואה או את קשיי המעברות, יזכור את הזכות והחסד שניתנו לנו. והעיקר שנזכה מתוך הסליחות להמליך עלינו את הקב"ה, ובוודאי יעניק לכולנו שנה טובה ומתוקה.