(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר |
 |
|
|
| פרסומים > שיחת השבוע > גיליונות 2001-2100 > שיחת השבוע 2070 | | | אחדות 'לפני ה' אלוקיכם' | | אהבת ישראל
| תחילתה של פרשת ניצבים מלמדת אותנו את הצורך בשילוב של אחדות כללית עם אחדות הפרטים. תחילה התורה אומרת ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם״, היינו אחדות כאיש אחד; ובה בשעה יש פירוט של מעמדות ותפקידים ייחודיים – ״רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם... מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ״. היינו שכל אחד ואחד צריך לדעת את תפקידו המיוחד ואת השליחות המיוחדת לו בלבד.
איך עושים זאת? אם מדגישים את המכנה המשותף, מטשטשים את ההבדלים שבין איש לרעהו; ואם מדגישים את ההבדלים – איך שומרים על האחדות המוחלטת?
התשובה: "לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם" – מכיוון שכולם עומדים לפני הקב"ה, והקשר עם הקב"ה מקיף את כל מהותו של האדם, אין הייחודיות של כל אחד ואחד מפריעה לתחושת האחדות המושלמת.
אין הדבר דומה לקבוצת אנשים שמתארגנת למטרה מסוימת, וכל אחד ואחד תורם מהונו, מעמלו ומידיעותיו. שם התרומה למפעל המשותף היא בפרט אחד בלבד מתוך מהותו של האדם, ואילו בכל שאר הדברים נשאר כל אחד ואחד בגדר מציאות לעצמו. אך כאשר יהודים מתאחדים "לפני ה' אלוקיכם", כדי לעבור בברית ה', כאן הברית מקיפה את כל מהותו של האדם, עם כל כוחותיו ותכונותיו. לכן כאן אין סתירה בין ייחודיותו של כל אחד ואחד ותפקידו המוגדר לבין האחדות של 'כולכם' (על-פי לקוטי שיחות כרך ט, עמ' 462). |
|
|   | |
|     |
|
|
|
 |
זמנים נוספים
שקיעה: 18:55
זריחה: 6:21
