שאלה: מדוע מקפידים לומר את שלוש-עשרה מידות הרחמים בציבור דווקא?
תשובה: על הפסוק "ויעבור ה' על פניו ויקרא" אמרו חז"ל: "אלמלא מקרא כתוב, אי-אפשר לאומרו. מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפניי כסדר הזה ואני מוחל להם".
מכאן למדו הפוסקים שהמידות האלה נחשבות 'דבר שבקדושה', שאינו נאמר אלא בעשרה, ויחיד לא יאמר אותן בדרך תפילה ובקשת רחמים, אלא כקורא בתורה בלבד.
לעניין סדר האמירה, הרא"ש והאבודרהם כתבו: "וכן נהוג לאומרן בכל גלות ישראל, שהחזן אומר 'וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא', והקהל מתחיל: 'ה', ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן'...". אבל המנהג בקהילות ספרד בדורותינו הוא שכל הציבור אומר בלחש עם שליח הציבור: "ויעבור...", ומתחיל בקול רם: "ה', ה'...".
הגאון רבי יוסף-חיים מבבל כתב שטעם המנהג הוא, שהן על-פי הסוד הן על-פי הפשט אין למנוע את הציבור מאמירת 'ויעבור...', אלא שבזמן הרא"ש הסתפקו בשמיעתו מפי הש"ץ, ואילו בדורות האחרונים נהג גם הציבור לאומרו. והרי זה דומה לקטע 'נקדישך...', שהדין המקורי הוא שהציבור שותק ומכוון לאמירתו על-ידי הש"ץ, אך למעשה על-פי האר"י ז"ל נהוג שכל הציבור אומר את כל הסדר.
בקהילות אשכנזיות רבות נהוג שאחרי ששליח הציבור אומר בקול 'ושם נאמר', הוא אומר והציבור עימו, בהמשך אחד: "ויעבור... ה', ה'..." עד סיום י"ג המידות. וכן נהוג בחסידות חב"ד.
מקורות: ר"ה יז,ב. רא"ש ר"ה פ"א ס"ה. אבודרהם, סדר תפלת התעניות (ירושלים תשכ"ג עמ' רנב). שו"ת רב פעלים ח"ג סי' ג. ילקוט יוסף (תשס"ד) סי' קלא הערה י, וש"נ. לקט הקמח החדש, שם ס"ק ה. |
זמנים נוספים
שקיעה: 18:55
זריחה: 6:21
