השנה פרשיות ניצבים-וילך מחוברות, ומתעוררת שאלה: ידוע שקריאת פרשת ניצבים לפני ראש השנה היא בעלת משמעות מיוחדת, כפי שמבואר בחסידות הקשר בין ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם״ לבין הכתרת הקב״ה למלך בראש השנה. לעומתה, פרשת וילך מבטאת את ההליכה שאחרי העמידה היציבה; את קיום שליחותו של המלך אחרי הכתרתו. אם כן, מה הרעיון שבקריאת שתי הפרשיות יחד?
למעשה גם בתחילת פרשת ניצבים מופיע שילוב של שתי תכונות הפוכות: תחילה נאמר ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם״, ואחר-כך באה התחלקות: ״רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם... מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ״.
התכלית – ללכת
אלא שהחיבור של שני הדברים מלמד שהאחדות של 'כולכם' צריכה לחדור ולפעפע בתוך ההבדלים שקיימים בעם ישראל. לפי זה גם החיבור של ניצבים-וילך מלמד, שגם בשעה שעומדים במצב של ׳ניצבים׳ צריך לזכור שהתכלית והמטרה היא ׳וילך׳ – לא להישאר במקום אלא ללכת ולמלא את שליחותו של הקב״ה בעולם.
נקודה זו מועצמת עוד יותר לנוכח העובדה שהחיבור של שתי הפרשיות נעשֶה באותה עלייה לתורה, שבה קוראים את סופה של פרשת ניצבים ומתחילים מייד את פרשת וילך.
יולדת בקצה העיירה
עניין זה מסביר סיפור מופלא על רבנו הזקן, שפעם אחת, באמצע תפילת יום הכיפורים, הסיר את טליתו, הלך לבית בקצה העיירה, שבו נשארה יולדת לבדה, ובישל בעבורה דבר מאכל. אמנם בהלכות פיקוח נפש נקבע כי ״מצווה בגדול״, אבל עדיין נשאלת השאלה: מדוע משמיים גרמו שדווקא הרבי ירגיש באמצע דבקותו ביום הקדוש שיש יולדת בקצה העיירה שצריך לבשל בעבורה?
ההסבר הוא שגם כשיהודי עומד בדבקות העילאית ביותר ('ניצבים'), עדיין עליו להרגיש את מצוקתה של אישה מישראל, שנמצאת בקצה העיירה, ולהיחלץ לעזרתה (בחינת ׳וילך׳).
גאולה בלי שיקולים
עניין זה מלמד אותנו שגם כשאדם שרוי במצב רוחני נעלה, עדיין עליו להיות קשוב ולהרגיש את מצבו של יהודי שנמצא במקום רחוק, בגשמיות או ברוחניות, וזקוק לעזרה ולסיוע. רעיון זה משתקף בדברי חז״ל (יבמות קה,ב) ״המתפלל צריך שייתן עיניו למטה״. אל תחשוב שכאשר אתה שקוע בתפילה, שהיא כמו ״סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה״, אתה יכול לשכוח את העולם. גם בפסגת הרוחניות – זכור את היהודי השני הזקוק לעזרה.
וכשאנו נוהגים כך בין איש לרעהו, גם הקב״ה אינו עושה 'שיקולים' אלא בא ל'שדה' ומקבל את כולנו בסבר פנים יפות, ועד שמוציא כל אחד ואחד מן הגלות, באומרו לו: ״אל תתבייש שהיית בגלות, מכיוון שגם אני הייתי איתך בגלות!״.
(תורת מנחם, כרך פה, עמ׳ 317) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:55
זריחה: 6:21
