המחזה המסתורי הדיד שינה מעיני הגבאי. בבוקר איתר את יענקל החייט בבית הכנסת ושאלו: "אמור לי, מה פשר מעשיך התמוהים אמש?"
"הבה נצא אל הרחוב. רצוני לראות דבר מה", אמר הרבי פתאום למשמשו, והשניים יצאו אל הרחוב הקר.
חוצות העיירה בעלז היו שוממים מאדם. זה היה במוצאי שבת, כמה שעות קודם אמירת הסליחות הראשונות. בבית המדרש הגדול סיימו זה כבר את הסעודה השלישית והחסידים התפזרו לבתיהם.
בית המדרש בבעלז
אווירת רוממות מיוחדת שרתה בעיירה. אורחים רבים כבר גדשו את האכסניות, נכונים לקראת הימים הנוראים במחיצתו של רבי שלום רוֹקֵחַ, מייסד חסידות בעלז.
הרבי ישב בביתו, רכון על ספריו, ופתאום קם ממקומו, לבש את מעילו ויצא בלוויית משמשו אל הרחוב החשוך.
הצדיק צעד במהירות במורד הרחוב והשמש אחריו. בסמטה צרה עצר הרבי ליד חלונו של בית קטן, שאור קלוש בקע ממנו.
'רעש בעולמות העליונים'. ציונו של ה'שר שלום'
זה היה ביתו של יענקל החייט, יהודי תמים ופשוט, שהתנהג בניקיון כפיים ובתום לב. ידיעותיו ביהדות היו מועטות, אך ליבו היה טהור. הוא הִרבה באמירת תהילים בכל רגע פנוי.
הרבי עמד מאחורי החלון והשקיף פנימה. השמש, שהביט בסקרנות בנעשה, החל להעלות השערות שאולי החייט הפשוט למראה הוא בעצם אחד מל"ו הצדיקים הנסתרים. אם לא כן, מדוע ראה הרבי לנכון לבלות את השעות היקרות שלפני אמירת הסליחות ליד ביתו של איש פשוט?
בתוך הבית נראה יענקל החייט מציב על השולחן שתי כוסות גדולות ובקבוק משקה. הוא התיישב והחל לדבר בקול, מניע את ידיו וראשו כאילו הוא מקיים משא ומתן נוקב עם אדם העומד מולו. אלא שבחדר לא נכח איש.
לאחר שסיים את דבריו, מזג יענקל את המשקה לשתי הכוסות. הוא נטל כוס אחת, בירך בכוונה ושתה אותה בלגימה אחת. הוא האדים והשתעל מעט, ואז הושיט את ידו קדימה אל הכיסא הריק. זמן מה נותרה ידו אחוזה באוויר, כשהוא מנענע אותה קצובות ומאחל 'לחיים'.
ואז הרים את הכוס השנייה והריק את תכולתה אל תוך גרונו. שוב הושיט את ידו כנגדו, לאיחולי 'לחיים', ונראה כלוחץ יד המושטת לעומתו. ואז קם בכבדות מהשולחן ופנה לחדר השינה.
בכי חרישי נשמע. השמש נדהם לראות את פני הרבי רטובות מדמעות. השניים צעדו בדממה. השמש כבש את סקרנותו ולא העז לשאול דבר.
המחזה המסתורי הדיד שינה מעיני הגבאי. בבוקר איתר את יענקל החייט בבית הכנסת ושאל אותו: "אמור לי, מה פשר מעשיך התמוהים אמש? עמדתי עם הרבי מחוץ לחלונך וראינו הכול!".
החייט השפיל את עיניו. לאחר הפצרות נוספות החל לספר:
"שנים רבות התפרנסתי בכבוד מתפירת בגדים בעבור אצילי הסביבה. לפני כמה חודשים אחד הלקוחות העשירים הפסיק להזמין ממני בגדים ועבר לחייט מתחרה. הדבר חרה לי, אך התנחמתי בלקוחות אחרים. אלא שכעבור זמן מה עזב אותי עוד לקוח גדול.
נפשי הייתה מרה. פניתי אל הקב"ה ואמרתי: 'ריבונו של עולם, אם אתה ממעט את פרנסתי, אף אני אמעט באמירת התהילים שלי'.
"חלפו עוד כמה שבועות ונוכחתי כי עוד ועוד לקוחות שהיו נאמנים לי שנים רבות מפנים לי עורף ופונים אל מתחריי. בכל פעם שנודע לי על כך, קיצצתי עוד מאמירת התהילים. אמרתי לקב"ה: 'אם אינך נותן לי, אף אני לא אתן לך'.
"החודשים נקפו, ומצאתי את עצמי קירח מכאן ומכאן: פרנסה לא הייתה לי, וגם הרוחניות שלי, אמירת התהילים, כבר נעלמה לחלוטין.
"עתה, עם פרוס הימים הנוראים, ימי הדין, התיישבתי לעשות חשבון נפש, שכידוע ימי חודש אלול הם ימי דין וחשבון על כל מאורעות השנה. ראיתי שמצבי הרוחני בכי רע, ומצבי הגשמי רק נעשה גרוע יותר ויותר.
"אמרתי בליבי: 'מחר קמים לסליחות ראשונות. זה הזמן להתפייס עם אבי שבשמיים! העמדתי משקה ומזגתי שתי כוסות, אחת בעבורי ואחת כביכול בעבור הקב"ה. פניתי אליו ואמרתי: 'אבי שבשמיים, הבה נתפייס ונשלים. מכאן ואילך נחיה בשלום. אני אשיב לך את אמירת התהילים כמקדם, ואתה תחזיר לי את הלקוחות שלי'.
"הרמתי את הכוס, איחלתי לריבונו של עולם 'לחיים' ושתיתי. אחר-כך לקחתי את הכוס השנייה ואמרתי לו: 'הלוא אתה אינך שותה באמת, אז אני אשתה את הכוס בעבורך'. שתיתי, ביקשתי מחילה בלב שלם ואמרתי לו שאף אני מוחל לו בלב שלם"...
השמש נדהם למשמע הדברים. כשחזר אל הרבי, סיפר לו בהתרגשות את הסיפור ששמע מפי החייט התמים. אמר לו הרבי: "דע, כי באותה שעה התחולל רעש גדול בעולמות העליונים. כל הפמליה של מעלה התכנסה לראות את המחזה המופלא והטהור הזה. לכן יצאתי אף אני אל ביתו של החייט, כדי לראות בעיניי את המחזה הקדוש והנהדר הזה".
(על-פי 'המבשר') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:55
זריחה: 6:21
