המדרש מספר (פתיחתא דאיכה רבה ט) שכשנכנסו האויבים לקודש הקודשים ראו את הכרובים ופניהם איש אל אחיו. מצב כזה של עמידת הכרובים רומז לזמן "שישראל עושין רצונו של מקום" (כדברי הגמרא יומא נד,ב. בבא בתרא צט,א). והלוא שעת החורבן הייתה לכאורה ההפך משעת רצון, ולמה עמדו אז הכרובים ופניהם איש אל אחיו?!
אלא שהגלות והחורבן אינם רק כעס על עם ישראל ועונש על חטאיו. בתוך הגלות והחורבן מסתתרת אהבה גדולה ומופלאה של הקב"ה לעמו. ייעודי הגאולה הנפלאים אינם יכולים לבוא אלא על-ידי הגלות, וכל מטרתה של הגלות – הגאולה.
מבחינה חיצונית היה בעת החורבן הסתר פנים איום; אך הואיל והקב"ה הוא תכלית הטוב והחסד, עלינו לומר שבתוך הסתר פנים זה מוסתר טוב נפלא ונאצל – זו הגאולה, שהיא גילוי אור חדש לגמרי.
עמידת הכרובים בשעת החורבן ממחישה את פנימיות הדברים: אין זה רק עונש וחרון אף, אלא יש כאן ביטוי לאהבתו העצומה של הקב"ה לעמו, שבתוך החורבן הוא בונה את אור הגאולה האמיתית והשלמה.
זמנים נוספים
שקיעה: 19:09
זריחה: 6:14
