פרשת דברים נפתחת בדברי התוכחה שנשא משה רבנו באוזני בני ישראל. התורה מציינת את המועד המדויק שבו נאמרה התוכחה: "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ". רש"י לומד מכך: "מלמד שלא הוכיחם אלא סמוך למיתה. ממי למד? מיעקב וכו'".
אבל האמת היא שאין זו הפעם הראשונה שמשה הוכיח את העם. בכמה וכמה מקומות, לאורך המסעות במדבר, מצאנו שמשה השמיע באוזני העם דברי מוסר. אם כן, איך רש"י יכול לומר ש"לא הוכיחם אלא סמוך למיתה"?
להצפין או לגלות?
עוד שאלה מתעוררת למקרא המשך דברי רש"י, על המילים "אלה הדברים": "לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהם, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודם של ישראל". ואולם רש"י עצמו מפרט כיצד שמות המקומות רומזים לחטאי העם במדבר.
נשאלת השאלה: אם אלה דברי תוכחה, שתכליתם לעורר את העם, מה הטעם לומר אותם ברמז בלבד? הלוא השומע עלול להעמיד פנים שלא הבין את הרמזים. כידוע, דברי תוכחה יש לומר בלשון ברורה, נוקבת ומפורשת! ומצד שני, אם התורה הצפינה את התוכחות, כדי שלא לפגוע בכבודם של בני ישראל, מדוע רש"י בא ומגלה ומפרט את תוכן החטאים?
תוכחה יחידה
התשובה על השאלה הראשונה פשוטה למדי: לאורך המסעות במדבר, כשמשה רבנו הוכיח את בני ישראל, היה זה בראש ובראשונה למטרה מעשית ומיידית – למנוע מהם לחטוא בפועל. כאשר יש צורך להזהיר מלעבור על רצון ה', אי-אפשר לדחות את הדבר עד 'סמוך למיתה', אלא יש לומר את הדברים בשעת מעשה.
ואולם פרשתנו מספרת על סוג אחר של תוכחה. כאן לא היה צורך להזהיר את העם בטווח המיידי ממעשים שאינם ראויים, אלא זו למעשה הפעם הראשונה שבה משה רבנו נושא דברי תוכחה החלים על אירועי העבר. הוא מזכיר אירועים רחוקים, שהתרחשו לאורך ארבעים השנים במדבר. יתרה מזו, התוכחה אינה מושמעת כלל באוזני החוטאים עצמם, שכן דור המדבר כבר מת, אלא לבניהם, הדור החדש, העומד להיכנס לארץ. על כך אומר רש"י "לא הוכיחן אלא סמוך למיתה" – משה דחה את דברי התוכחה האלה לסוף ימיו, כשם שנהג יעקב אבינו.
מרחק הדורות
ובאשר לשאלה השנייה – משה הסתפק באזכור מרומז של החטאים מפני שזה היה בתקופה קרובה יחסית למועד ההתרחשויות, כאשר הרושם שלהם עדיין היה חי ומורגש בקרב העם, ולכן הזכרתם בפירוש הייתה יכולה להיות בה פגיעה בכבודם של ישראל.
ואולם בחלוף אלפי שנים, בדורו של רש"י, מרחק הזמן מאפשר לציין בפירוש לאילו חטאים רומזים דבריו של משה, ואף נדרש לעשות כן, כדי לבאר את פסוקי התורה ולהפיק את הלקח העולה מהם.
(תורת מנחם תשמ"ז, כרך ד, עמ' 176) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:09
זריחה: 6:14
