גְּעִיָּה. מסופר במדרש (איכה רבה, א,נא) שבתשעה באב, יום החורבן, היה יהודי שחרש את שדהו בעזרת פרתו, והפרה געתה. עבר שם ערבי אחד, שהיה מבין שיחת בהמות, ואמר לו: התר פרתך והתר מחרשתך, מכיוון שעכשיו חרב בית המקדש של היהודים. בעודו מדבר עימו געתה פרתו פעם שנייה. אמר לו הערבי: אסור פרתך ואסור מחרשתך, מכיוון שעכשיו נולד מושיעם של ישראל.
מדרש זה הובא להלכה למעשה, שכן הוא מהטעמים שאומרים 'נחם' בתפילת מנחה של תשעה באב (אף שהוא יום אבל), ומקדשים את הלבנה במוצאי הצום, אף שמנהגי אבלות עדיין נוהגים עד יום המחרת.
הרבי מליובאוויטש לומד מזה ש"אצל בני ישראל לא שייך עניין של חורבן בפני עצמו, כי התורה היא תורת חסד, ואם כן, כאשר ישנו ענין של חורבן, הרי יחד עם זה באה מייד גאולה, וזוהי הכוונה הפנימית של החורבן והגלות - כדי שעל-ידם יוכלו לבוא לעניין הגאולה" (תורת מנחם כרך לא, עמ' 161).
ועוד דבר אפשר ללמוד מזה: "שמשך זמן החורבן היה יכול להיות – אילו זכינו – ברגע כמימרא, כשיעור הזמן שבין געיית הפרה בפעם הראשונה לגעיית הפרה בפעם השניייה. וגם עכשיו תלוי הדבר בידינו, שבכל רגע ורגע יכולים אנו לפעול ירידת והתגלות בית המקדש השלישי... כי כאשר ההנהגה של בני ישראל היא באופן של 'בקולו תשמעו', אזי בא משיח היום" (תורת מנחם, כרך ג, עמ' 274). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:09
זריחה: 6:14
