מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2057
	לדבר בשבחה של ארץ ישראל
	יש חדש
	מתי מתו המרגלים?
	ציצית
	חוכמת הרב
	הכנה לעתיד לבוא
	לראות את התיקון
	"לא לירות! יש לו ציצית"
	רציתי לשאול
	הפרשת חלה מעוגה
	כי הם חיינו – גם בדיאליזה

הרב יוסף כהן, בן 80, מייסד עמותת 'חסדי נעמי', המזוהה עם הסלוגן "אמא, הבטחת לנו עוף לשבת", עובר טיפולי דיאליזה קשים, אך אינו מוותר על שום יום של לימוד התורה ועל עשיית חסד

תעודת זהות. הרב יוסף כהן, בן 80, תושב בני-ברק. נולד במעברה בבאר יעקב. לפני כארבעים שנה ייסד את עמותת 'חסדי נעמי', שמסייעת לאלמנות, יתומים ומשפחות נזקקות. הוא נזקק לדיאליזה, ובכל-זאת מוסיף לנהל את העמותה וללמוד תורה בכל יום.

הרב כהן בפעילות החסד

עוני. גדלתי בבית עני מאוד. אבי עלה ארצה מטורקיה. העוני היה מורגש היטב. אימא הייתה נותנת לנו לחם יבש, ומסבירה שאם זה יהיה טרי, נאכל יותר ולא יישאר. אבל דווקא מהבית הזה למדתי מהו חסד אמיתי ועד כמה העניים זקוקים לנו.

הבטחה. בצעירותי הייתי שובב ואתגרתי את המערכת החינוכית. אבי התכתב עם הרבי מליובאוויטש ותיאר את ההתמודדות איתי. הרבי השיב לו ש'הבן שלך עוד יעשה דברים גדולים'... הרבי ראה ברוח קודשו את הפעילות שלנו. עד היום אני שואב מהמענה הזה חיזוק; המילים האלה נותנות כוח להמשיך.

חסדי נעמי. לפני כארבעים שנה ייסדתי את עמותת 'חסדי נעמי'. אנחנו פועלים רבות עם אלמנות ויתומים – מהענקת כרטיסי חסד חודשיים, ועד חתונות ליתומים, קניית תפילין לנערים יתומים ועוד. עם השנים מערך החסד התרחב. כיום אנחנו מסייעים לעשרים וחמישה אלף משפחות נזקקות. בני, הרב משה, מוביל כיום את הפעילות.

כבוד. אנחנו עושים הכול לשמור על כבודם של האלמנות, היתומים והנזקקים. לכן החלטנו להעניק כרטיסי רכישה ולא סלים. זה יותר מכבד. אנחנו גם מקפידים לא לפרסם תמונות של המשפחות בגיוסי תרומות. הסלוגן 'אמא הבטחת לנו עוף לשבת' פשוט וישר. זה לא סתם סלוגן שיווקי, אלא מציאות חיים אמיתית של משפחות רבות. לשמחתי, אנשים נרתמים כל העת ופותחים את ליבם.

התמודדות. בשלוש השנים האחרונות אני מתמודד עם העדר תפקוד של שתי הכליות, ועובר טיפול יומי של כארבע שעות בדיאליזה. זה מאוד מתיש, במיוחד בגילי. בזמן הטיפול בדיאליזה אני משתדל לעשות את כל שיחות הטלפון הנוגעות לענייני החסד. לא מוותר. גם כשקשה, גם כשעייף, גם כשאין כוח – אני ממשיך.

תורה. בשנים האחרונות הצטרפתי לכולל בבני-ברק, המיועד לבני גילי וקרוי על שמו של רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי. אני לא מוותר על שום יום של לימוד. אמרתי לכל מגידי השיעורים בכולל, שאם אני נרדם באמצע – שיידעו שזה רק בגלל שאני עייף מהטיפול, ושלא ייפגעו חלילה...

בכולל הגמלאים. חיים של תורה ועזרה לזולת

חיוניות. הלימוד נותן לי חיים, ממלא אותי, מחזק אותי, נותן לי סיבה לקום כל בוקר. אני חושב שהגישה של הרבי, שיסד בשעתו מסגרת לימודית לגמלאים, מדהימה. היא מכניסה את מעגל האוכלוסייה המבוגרת למקום כל-כך חיוני וחשוב.

הודיה. אני עובר טיפולים רפואיים לא פשוטים, ודווקא מהמקום הזה אני רוצה לומר לכל מי שמתמודד עם קושי, שיזכור תמיד שהכול נהיה בדברו. זו אינה טעות של רופא, או שגיאה של הדיאטנית. כל מה שנגזר על האדם, שיקבל הכול באהבה ויגיד תודה לה'. מתלונות לא יוצא כלום; מהודיה תמידית זוכים לחיים מאירים ושמחים.

יוקר. אחרי ארבעים שנה בעולם החסד והסיוע, אני יכול לקבוע שהעוני בארץ החמיר. החיים נעשו יקרים יותר. ככל שהעולם התקדם, מעגל העוני גדל והולך לצערנו.

עזרה. לאנשים מבוססים אני רוצה להעביר מסר – הביטו לעבר הזולת. יש רבים שחייהם קשים, ולכם הזכות לסייע להם. הכרתי משפחה שהאם קנתה פלאפל וחילקה אותו לשלושה חלקים. כן, יש דברים כאלה. כדאי לפקוח את העיניים. והעיקר, לדעת שיש תקווה, למרות הכול.