אחרי שהמרגלים הפחידו את בני ישראל מהכניסה לארץ, ובני ישראל בכו בלילה ההוא, ובעקבות זאת גזר הקב"ה שכל בני הדור ההוא ימותו במדבר ולא ייכנסו לארץ, התורה מספרת (במדבר יד,לז): "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'".
רש"י מפרש שהכוונה למרגלים, והם מתו "באותה מיתה ההגונה להם, מידה כנגד מידה. הם חטאו בלשון ונשתרבב לשונם וכו'". זו כוונת הכתוב 'בַּמַּגֵּפָה', המגֵפה הידועה, שבאה כעונש על לשון הרע.
עצה לטמטום הלב
לאור זאת מתעוררת שאלה על המבואר בספר התניא (פרק כט) כי העצה למצב של 'טמטום הלב', היינו כשהלב אטום מלהרגיש רגשות של קדושה, היא "לרגוז ולהרעים על נפש הבהמית בקול רעש ורוגז, להשפילה כו', ואז ממילא בטילה ונדחית". הוא מסביר שהסיבה לאטימות הלב היא הגסות של הנפש הבהמית "שמגביהה עצמה על אור קדושת נפש האלוקית", ולכן כשמשפילים אותה, נשבר הסכר שסגר את הלב.
רבנו הזקן מביא על כך ראיה: "כמו שמצינו דבר זה מפורש בתורה גבי מרגלים, שמתחילה אמרו 'כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ'... שלא האמינו ביכולת ה', ואחר־כך חזרו ואמרו 'הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ', ומאין חזרה ובאה להם האמונה ביכולת ה', הרי לא הראה להם משה רבינו עליו השלום שום אות ומופת על זה בינתיים?".
האוּמנם לא היה מופת?
והתשובה: "אלא שוודאי מפני שישראל עצמן הם מאמינים בני מאמינים, רק שהסטרא אחרא המלובשת בגופם הגביהה עצמה על אור קדושת נפשם האלוקית בגסות רוחה וגבהותה... וכששמעו דברים קשים אלו נכנע ונשבר ליבם בקרבם... וממילא נפלה הסטרא אחרא מממשלתה וגבהותה וגסות רוחה".
הקביעה שמשה רבנו לא הראה "שום אות ומופת" מעוררת תמיהה, שהלוא בני ישראל ראו את מותם של "מוציאי דיבת הארץ רעה". אם כן, נס זה מסביר את החרטה שלהם!
תכלית הדיוק
אלא שדברי רבנו הזקן הם על-פי הנאמר בטור שולחן ערוך בסוף הלכות תענית. שם מופיעה רשימת ימי תענית, ונאמר: "בי"ז באלול מתו מוציאי דיבת הארץ" (ויש גורסים: בז' באלול). אם כן, חטא המרגלים היה בתשעה באב, ואילו מותם של המרגלים היה בחודש אלול. נמצא שמה שכתוב "וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ" היה בטרם ראו 'אות ומופת'!
אמנם יש המפרשים זאת בדרך אחרת, ואולם רבנו הזקן מכוון את דבריו לשיטת הב"ח, ש"גזירה שימותו במדבר הייתה בתשעה באב, אבל מיתת המרגלים עצמן לא הייתה אלא לאחר תשעה באב, בשבעה-עשר באלול, שכך גזרה חוכמתו יתברך". וכך נאמר בתרגום יונתן בן-עוזיאל: "ומתו האנשים שהוציאו שם רע על הארץ בשבעה באלול". בזה ניכר איך כל פרט שמובא בספר התניא הוא בתכלית הדיוק.
(תורת מנחם, כרך סח, עמ' 414) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
