תורת הבעש"ט שכאשר אדם רואה רע בזולתו, זו הוכחה שיש בו-עצמו משהו מאותו רע, מעוררת את השאלה: אולי באמת אין בו-עצמו מאותו רע, והראו לו זאת מן השמיים רק כדי שיתקן את הזולת?
התשובה היא, שאילו הייתה המטרה לתקן את הזולת בלבד, לא היה האדם רואה את עצם הרע של הזולת; הוא היה רואה שיש עניין הדורש תיקון, וההדגשה הייתה על התיקון. אם ראה את הרע, והתרגש מעצם הרע – זו הוכחה שהרע קיים במידה מסוימת גם בו-עצמו.
לאור זאת מסביר הרבי מליובאוויטש את סיפור התורה על התנהגותם של בני נח. חם, שהרע היה קיים בו-עצמו, נאמר בו (בראשית ט,כב) "וַיַּרְא... אֵת עֶרְוַת אָבִיו". מכיוון שהרע היה טמון בנפשו, ראה את הרע גם אצל אביו. לעומתו, שם ויפת, שהיו נקיים מהרע, ראו רק את הדבר הדורש תיקון, אבל את "עֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ" (שם כב).
ומכאן הוראה: יהודי צריך לראות רק את הטוב שאצל הזולת, ואם יש דבר הדורש תיקון – עליו לראות את הצד של התיקון בלבד, אבל לא את הרע עצמו, וקל וחומר שלא לספר זאת לאחרים, כפי שעשה חם. כשהולכים בדרך זו, זוכים להשראת השכינה, על-ידי אחדות ישראל ואהבת ישראל. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
