חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2057
ערב ש"ק פרשת שלח, כ' בסיון ה'תשפ"ו (05/06/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2057
לדבר בשבחה של ארץ ישראל
יש חדש
מתי מתו המרגלים?
ציצית
חוכמת הרב
הכנה לעתיד לבוא
לראות את התיקון
"לא לירות! יש לו ציצית"
רציתי לשאול
הפרשת חלה מעוגה
כי הם חיינו – גם בדיאליזה

מס' 2057, ערב שבת-קודש שלח, כ' בסיון ה'תשפ"ו (05.06.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לדבר בשבחה של ארץ ישראל

גם כאשר יש דברים בארץ ישראל הדורשים תיקון צריך להיזהר מאוד מהוצאת דיבת הארץ רעה. אין מדברים סרה על בן אהוב ולא על הארץ האהובה

חטא המרגלים, שהוציאו את דיבת הארץ רעה, נצרב בתודעת העם היהודי כתמרור אזהרה, וכלקח שצריך להשתדל לדבר בשבחה של הארץ ולא חלילה בגנותה.

בתלמוד מסופר על גדולי החכמים שהשתדלו למנוע דיבור בגנות הארץ. רבי חנינא, כשהיה מהלך בדרכי הארץ ורואה מכשול, היה מתקנו, שלא ייצא שם רע על דרכיה. רבי אמי ורבי אסי היו מדקדקים להושיב את תלמידיהם במקום הנעים ביותר – בבוקר, כשהיה מעט קר, הושיבו אותם בשמש, ולעת הצוהריים, כשנעשה חם, הושיבו אותם בצל, כדי שלא יתרעמו חלילה על ישיבת הארץ ואקלימה.

זהירות זו נשמרה לאורך הדורות. למשל, מסופר על אחד הצדיקים, מגדולי תומכי היישוב היהודי בארץ ישראל, שהיה מתמוגג משמחה בכל פעם שהביאו לו פירות מארץ ישראל. פעם אחת הביאו לו בקבוק יין מארץ ישראל, והוא הורה לסלקו מהשולחן. הגבאי תמה לפשר הדבר, ואחר-כך הסביר לו הצדיק: "ליין הזה ריח חמוץ, וידעתי שאם ישתו ממנו, יבואו להוציא את דיבת הארץ רעה, וחלילה לנו דַּבֵּר סרה על ארץ הקודש".

וראה בטוב ירושלים

רבים מגדולי ישראל, כשבירכו יהודים שהחליטו לעלות לארץ ישראל, ציטטו באוזניהם את הפסוק (תהילים קכח,ה) "וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", ופירשו: עליך לראות תמיד את ה'טוב' של ירושלים, את מעלותיה הנשגבות, ולא את החסרונות שיש בה.

הרי שגם כאשר יש דברים בארץ ישראל הדורשים תיקון צריך להיזהר מאוד שלא להיכשל בהוצאת דיבת הארץ רעה. האהבה לארץ ישראל צריכה להיות גדולה לפחות כאהבתו של אדם לבנו-יחידו, שגם אם יש לו חסרונות, לא ידבר בגנותו.

במיוחד יש להיזהר מלדבר בגנותם של יהודים המוסרים את נפשם על יישוב הארץ, ועומדים בחזית המלחמה מול גורמים עוינים, בתמיכת מדינות זרות, המנסים להשתלט על חלקים מארץ ישראל. חלילה לנו מלהיגרר לקמפיין המרושע שמטרתו להשחיר את פניהם של מיישבי הארץ ולהציגם כאלימים, בשעה שהם עומדים יום-יום מול תקיפות מצד הערבים ופרובוקציות של אנרכיסטים למיניהם.

אותו עימות עתיק

המרגלים הציגו לכאורה את הקשיים הצפויים בכיבוש הארץ, אבל בספר תהילים נחשף המניע הנסתר שמאחורי טיעוניהם: "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה". בתוך נפשם מאסו בארץ ישראל. הם לא רצו להיכנס אליה. הם לא האמינו בהבטחת הבורא לתת את הארץ לעם ישראל. זה היה המניע האמיתי, וכל השאר לא היה אלא מסך עשן.

אותו עימות עתיק, בין אוהבי הארץ למואסיה, מלווה אותנו עד היום. יש מי שחבלי ארץ התנ"ך מעוררים בו התפעמות והתרגשות, ויש מי שהחיבור הזה גורם לו רתיעה ודחייה. זה לב העניין, ולכן ההתמקדות צריכה להיות בטיפוח אהבת הארץ, בהדגשת קדושתה ובהעמקת החיבור הרגשי אליה, בהיותה נחלת עולם לעם עולם.

ודאי שכאשר מתנהלת מלחמה תודעתית, וגורמים אנטישמיים מנסים לצייר את היהודים באור שלילי, יש להיזהר משנה זהירות שלא לשחק לידיהם, אלא לעמוד מולם יחד כחומה בצורה.

כיתוב:
ארץ נחלי מים. יופייה של ארץ ישראל (צילום אוויר: ישראל ברדוגו)

  יש חדש

לקראת 'והריקותי'

ביום חמישי בשבוע הבא, כ"ו בסיוון (11.6), יתקיים בבנייני האומה בירושלים האירוע הגדול 'והריקותי' – לקראת יום ההילולא של הרבי מליובאוויטש, בג' בתמוז. באירוע, שנערך על-ידי צעירי אגודת חב"ד, יוצגו סיפורים אישיים הממחישים את 'הרבי בחיינו', לצד מופע סימפוני ענק של ניגוני חב"ד בעיבוד אמנותי, בניצוחו של רפי ביטון ומקהלת קולות מן השמיים, עם כ-100 נגנים וזמרים על במה אחת. כרטיסים בקישור tickchak.co.il/104244.

מטבח של לב

מיזם מטבח של לב מתפשט בבתי חב"ד ברחבי העולם, ומציג מודל חדש של אספקת ארוחות לנזקקים. הארוחות נעשות בידי מתנדבים ונשלחות ישירות ובדיסקרטיות לבתים. המיזם הושק לזכרו של הרב משה קוטלרסקי, שהקדיש את חייו למען שלוחי הרבי.

סמינר קיץ

ארגון התקשרות – חוויה יהודית מקיים סמינר קיץ מיוחד בנושא זוגיות ואתגרי החינוך במשפחה. הסמינר יהיה בימים כ״ג–כ״ו בתמוז (8-11.7), במלון כינר גליל, על שפת הכינרת. פרטים בווטסאפ 0584217770.

  שלחן שבת

מתי מתו המרגלים?

אחרי שהמרגלים הפחידו את בני ישראל מהכניסה לארץ, ובני ישראל בכו בלילה ההוא, ובעקבות זאת גזר הקב"ה שכל בני הדור ההוא ימותו במדבר ולא ייכנסו לארץ, התורה מספרת (במדבר יד,לז): "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'". 

רש"י מפרש שהכוונה למרגלים, והם מתו "באותה מיתה ההגונה להם, מידה כנגד מידה. הם חטאו בלשון ונשתרבב לשונם וכו'". זו כוונת הכתוב 'בַּמַּגֵּפָה', המגֵפה הידועה, שבאה כעונש על לשון הרע.

עצה לטמטום הלב

לאור זאת מתעוררת שאלה על המבואר בספר התניא (פרק כט) כי העצה למצב של 'טמטום הלב', היינו כשהלב אטום מלהרגיש רגשות של קדושה, היא "לרגוז ולהרעים על נפש הבהמית בקול רעש ורוגז, להשפילה כו', ואז ממילא בטילה ונדחית". הוא מסביר שהסיבה לאטימות הלב היא הגסות של הנפש הבהמית "שמגביהה עצמה על אור קדושת נפש האלוקית", ולכן כשמשפילים אותה, נשבר הסכר שסגר את הלב.

רבנו הזקן מביא על כך ראיה: "כמו שמצינו דבר זה מפורש בתורה גבי מרגלים, שמתחילה אמרו 'כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ'... שלא האמינו ביכולת ה', ואחר־כך חזרו ואמרו 'הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ', ומאין חזרה ובאה להם האמונה ביכולת ה', הרי לא הראה להם משה רבינו עליו השלום שום אות ומופת על זה בינתיים?".

האוּמנם לא היה מופת?

והתשובה: "אלא שוודאי מפני שישראל עצמן הם מאמינים בני מאמינים, רק שהסטרא אחרא המלובשת בגופם הגביהה עצמה על אור קדושת נפשם האלוקית בגסות רוחה וגבהותה... וכששמעו דברים קשים אלו נכנע ונשבר ליבם בקרבם... וממילא נפלה הסטרא אחרא מממשלתה וגבהותה וגסות רוחה".

הקביעה שמשה רבנו לא הראה "שום אות ומופת" מעוררת תמיהה, שהלוא בני ישראל ראו את מותם של "מוציאי דיבת הארץ רעה". אם כן, נס זה מסביר את החרטה שלהם!

תכלית הדיוק

אלא שדברי רבנו הזקן הם על-פי הנאמר בטור שולחן ערוך בסוף הלכות תענית. שם מופיעה רשימת ימי תענית, ונאמר: "בי"ז באלול מתו מוציאי דיבת הארץ" (ויש גורסים: בז' באלול). אם כן, חטא המרגלים היה בתשעה באב, ואילו מותם של המרגלים היה בחודש אלול. נמצא שמה שכתוב "וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ" היה בטרם ראו 'אות ומופת'!

אמנם יש המפרשים זאת בדרך אחרת, ואולם רבנו הזקן מכוון את דבריו לשיטת הב"ח, ש"גזירה שימותו במדבר הייתה בתשעה באב, אבל מיתת המרגלים עצמן לא הייתה אלא לאחר תשעה באב, בשבעה-עשר באלול, שכך גזרה חוכמתו יתברך". וכך נאמר בתרגום יונתן בן-עוזיאל: "ומתו האנשים שהוציאו שם רע על הארץ בשבעה באלול". בזה ניכר איך כל פרט שמובא בספר התניא הוא בתכלית הדיוק.

(תורת מנחם, כרך סח, עמ' 414)

  מן המעיין

ציצית

בזכות השפלות

״ועשו להם ציצית״ (במדבר טו,לח). מברכים 'להתעטף בציצית' ולא 'בטלית', אף-על-פי שמתעטפים בטלית, משום שהציציות תלויות למטה כלפי הארץ בשפלות, ולכן הן העיקר.

(רבי יחזקאל מקוזמיר)

קו האהבה

״ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת״ (במדבר טו,לח). תכלת רומזת ליראה, 'סור מרע'; ואילו לבן רומז לאהבה, 'עשה טוב'. בזמן הזה אין לנו תכלת, וכל שמונת החוטים הם של לבן. הווי אומר שעיקר העבודה בזמננו היא בקו האהבה, 'עשה טוב'.

(הרבי מליובאוויטש)

לעשות סימן

״וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם״ (במדבר טו,לט). מלמד שהראייה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשייה (מנחות מג). זה מה שכתוב בספרי מוסר שראוי לאדם לעשות לו סימן לדבר שעליו לעשות ולא לסמוך על הזיכרון בלבד. וזו חובה ומצווה במילי דשמיא ומילי דעלמא.

(רבי ברוך אפשטיין)

זיכרון חלש...

שר ההשכלה ברוסיה הסובייטית שאל פעם אחת את רבי יצחק מוולוז׳ין מדוע הוא לובש טלית גדולה כל-כך בעלת ציציות ארוכות, והלוא גם יהודי מסוים הוא שומר תורה ואין טליתו וציציותיה נראות וגלויות. השיב לו ר' יצחק: מצוות ציצית ניתנה לנו כסגולה לזכור את המצוות, אבל אין זיכרונו של אדם אחד דומה לשל חברו. למשל, היהודי ההוא בעל השכלה גבוהה וכוח הזיכרון שלו גדול מאוד. לכן די לו בציציות הקצרות. ואילו רב פשוט כמוני, מזקני הדור הישן, תש כוח זיכרוני, וזקוק אני לציציות ארוכות וגדולות...

(שרי המאה)

מה גורם למה

״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם״ (במדבר טו,לט). העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות (רש"י). לכאורה היה צריך לכתוב: "הלב חומד והעין רואה", כפי סדר הכתוב, "אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"? אלא מי שליבו אינו חומד, עיניו אינן רואות זאת כלל.

(תולדות אפרים)

משיכה נעלמה

כשיש 'משיכה נעלמה' לרע רחמנא ליצלן בליבו של אדם, היינו כשיש פריקת עול מלכות שמיים פנימית – זו הסיבה והגורם שהעין תראה מה שאין צריכים לראות, ומראיית העין באה אחר-כך חמדת הלב.

(ספר המאמרים תשי"א)

זיכוך ה'לכם'

״להיות לכם לאלוקים״ (במדבר טו,מא). גם ה'לכם', הדברים הגשמיים והחומריים, יצורפו, יזוככו ויתקדשו בקדושה אלוקית. זהו גם מה שנאמר: "קודש הוא, קודש יהיה לכם" (שמות ל,לב) – שה'לכם' יהיה קודש.

(רבי ישראל מרוז'ין)

תשובה שנונה

כשרבנו הזקן היה ילד, שאלוהו: היכן יש פסוק בתורה המסתיים באותן מילים שבהן התחיל? ענה הילד מייד: "במקום שמשה לא אמר אמת". השתוממו כולם על התשובה, והוא פירש מייד את דבריו: זה הפסוק בפרשת ציצית, המתחיל במילים: "אני ה' אלוקיכם" ומסתיים באותן מילים. כשאנו אומרים פרשה זו בקריאת שמע אנו מסיימים במילת 'אמת' ואומרים "אני ה' אלוקיכם – אמת", ואילו משה לא אמר כאן 'אמת'...

  אמרת השבוע

חוכמת הרב

הרב אברהם גנחובסקי, מראשי ישיבת כוכב מיעקב צ'יבין, נהג לנסוע באוטובוס כאחד העם. פעם אחת, כשישב באוטובוס, עלתה אישה שלא הייתה לבושה בצניעות והתכוננה לשבת לידו.

מובן שרבי אברהם לא היה יכול לשבת לצידה, אבל כמי שהיה ידוע בזהירותו המופלגת שלא לפגוע בשום אדם, היה ברור לו שאם יקום ממקומו ייגרם עלבון לאותה אישה.

מה עשה? הוא פנה אליה ואמר בלחש: "אני חייב ליידע אותך שיש לי כרוספדין".

המילה 'כרוספדין' נשמעה מפחידה באוזני האישה, והיא התנצלה והלכה לשבת במקום אחר.

אמנם מותר לשנות מהאמת מפני השלום, אבל במקרה הזה רבי אברהם אמר דברי אמת גמורים. אכן, היו לו 'כרוספדין', כפי שהתרגום מתרגם את "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" – "וְיַעְבְּדוּן לְהוֹן כְְּרוּסְפְּדִין". רבי אברהם לבש ציצית - כְְּרוּסְפְּדִין בארמית...

  גאולהפדיה

הכנה לעתיד לבוא

מְרַגְּלִים. לקראת הכניסה לארץ ישראל על-ידי יהושע בן-נון שלח יהושע שני מרגלים ליריחו. חז"ל אומרים (כפי שרש"י מביא זאת ביהושע ב,ד) ש"שְׁנַיִם אֲנָשִׁים" הם כלב ופינחס. מדוע שלח את פינחס, משבט לוי, והלוא שבט לוי "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל" וגם לא מקבלים נחלה בארץ?

הרבי מליובאוויטש מסביר (שלח תנש"א), כי ששיגור המרגלים האלה היה הכנה לעתיד לבוא, על-פי דברי הגמרא (בבא בתרא קכב,א) "עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלושה-עשר שבטים" – שגם שבט לוי יקבל חלק בארץ, כמו שכתוב "שַׁעַר לֵוִי אֶחָד" (יחזקאל מח,לא).

הרמב"ם מנמק את הטעם ששבט לוי לא קיבל נחלה בארץ: "מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל', לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין... אלא הם חיל השם, שנאמר 'ברך ה' חילו', והוא ברוך הוא זוכה להם, שנאמר 'אני חלקך ונחלתך'" (הלכות שמיטה ויובל פרק יג, הלכה יב).

אבל לעתיד לבוא – מכיוון ש"באותן הימים תרבה הדעה והחוכמה והאמת, שנאמר: כי מלאה הארץ דעה את ה'", ועד ש"לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד... שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" – לא יהיה צורך בהבדלה של שבט לוי מדרכי העולם, מכיוון שהעולם יהיה אז בתכלית השלמות, ולכן יקבל גם שבט לוי חלק ונחלה בארץ.

  אהבת ישראל

לראות את התיקון

תורת הבעש"ט שכאשר אדם רואה רע בזולתו, זו הוכחה שיש בו-עצמו משהו מאותו רע, מעוררת את השאלה: אולי באמת אין בו-עצמו מאותו רע, והראו לו זאת מן השמיים רק כדי שיתקן את הזולת?

התשובה היא, שאילו הייתה המטרה לתקן את הזולת בלבד, לא היה האדם רואה את עצם הרע של הזולת; הוא היה רואה שיש עניין הדורש תיקון, וההדגשה הייתה על התיקון. אם ראה את הרע, והתרגש מעצם הרע – זו הוכחה שהרע קיים במידה מסוימת גם בו-עצמו.

לאור זאת מסביר הרבי מליובאוויטש את סיפור התורה על התנהגותם של בני נח. חם, שהרע היה קיים בו-עצמו, נאמר בו (בראשית ט,כב) "וַיַּרְא... אֵת עֶרְוַת אָבִיו". מכיוון שהרע היה טמון בנפשו, ראה את הרע גם אצל אביו. לעומתו, שם ויפת, שהיו נקיים מהרע, ראו רק את הדבר הדורש תיקון, אבל את "עֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ" (שם כב).

ומכאן הוראה: יהודי צריך לראות רק את הטוב שאצל הזולת, ואם יש דבר הדורש תיקון – עליו לראות את הצד של התיקון בלבד, אבל לא את הרע עצמו, וקל וחומר שלא לספר זאת לאחרים, כפי שעשה חם. כשהולכים בדרך זו, זוכים להשראת השכינה, על-ידי אחדות ישראל ואהבת ישראל.

  מעשה שהיה

"לא לירות! יש לו ציצית"

בעודו מטושטש ניסה להתרומם, ואז הופיעו מול עיניו כתמים שחורים. הוא החליט שלא יישאר שם למות ויהי מה, והתחיל לזחול לכיוון הכביש

בשמחת תורה תשפ"ד התארחו סא"ל גיא מדר ומשפחתו, תושבי היישוב כרמי קטיף, אצל הורי אשתו בקריית גת. אזעקות בלתי-פוסקות קרעו את שלוות הבוקר, והוא הבין שמתרחש אירוע חריג.

הוא היה אז מג"ד הסיור המדברי של החטיבה הדרומית באוגדת עזה. כדי להבין מה קורה התקשר לחמ"ל של כרם שלום, הגִזרה שעליה פיקד. "יש פשיטה לסופה", נאמר לו.

כיתוב:
גיא מדר. נס חי

"כשאומרים שיש פשיטה לסופה, זה כאילו נכנסו לי לבית", הסביר לאחר מכן. לבוש בבגדי החג, וברשותו אקדח אישי בלבד, יצא מייד דרומה.

תחילה הגיע לאזור צומת עלומים. נגלו לעיניו מראות שקשה לתאר במילים. בצידי הדרך היו פזורים חללים רבים. הוא עצר את רכבו והחל לעבור מאדם לאדם בניסיון לסייע.

בשלב מסוים חברו אליו כמה שוטרים. ופתאום נפתחה לעברם אש. גיא זיהה את המחבל היורה וחיסל אותו. בשלב מסוים ראו מחבלים דוהרים על חמישה אופנועים. מאחר שהמחבלים לא ידעו על קיומם, הצליחו לפגוע בהם.

"היינו בנחיתות של אנשים ובנחיתות של אמצעי לחימה, סיטואציה מפחידה", סיפר גיא. "ואז הגיעו המלאכים". זה היה צוות יס"מ דרום, ששעט לכיוון חניון רעים, בלי להיות מודעים למחבלים שממתינים מעט אחרי הצומת.

בצוות השוטרים היה גם גיבור ישראל רני גואילי הי"ד, שנפל בקרב בהמשך ונחטף לרצועת עזה. רני, ששהה בביתו בחופשת מחלה בעקבות פציעה, לא היה מסוגל לשבת מנגד, והצטרף ללחימה.

כיתוב:
רני גואילי הי"ד

גיא יצא וסימן להם לעצור, כדי שלא ייכנסו למארב. בשלב מסוים חלף על פניהם רכב מחבלים, ונסע לכיוון סעד או נתיבות. גיא ורני העריכו שהמחבלים מתעתדים לחבור לחבריהם שכבר נמצאים שם, ויחדיו עלו לרכב ויצאו בעקבותיהם. ואולם הרכב נעלם והם חזרו לצומת עלומים.

באותו שלב החמיר המצב בצומת. רכב משטרתי נוסף, שרדף אחר רכב המחבלים וחזר לצומת, חטף ירי אר-פי-ג'י. "הבנתי שאנחנו הבאים בתור", מספר גיא, "אבל לא הצלחתי לזהות את מקור הירי על הרכב. האצתי ככל שיכולתי".

בשעת הנסיעה הבחין במחבלים רבים על הכביש. הוא האיץ ודרס אחד מהם. בשלב זה נפתחה לעבר הרכב אש תופת. הרכב פשוט התפרק מהירי. רני נפגע, ושניות אחר-כך חטף גיא כדור בקרסול רגל שמאל. הוא ניסה להאיץ, אבל גם הרכב נפגע. מאחר שזו הייתה ירידה, הרכב המשיך ונסע עד שעצר.

"יצאנו מהרכב. רני עשה לעצמו חוסם עורקים בירך. גם אני בחנתי את הפציעה שלי. הרגשתי צמא נורא, אולי בשל אובדן דם". באצילותו הרבה נתן לו רני את טיפות המים האחרונות שנותרו לו בשלוקר האישי.

רני הסתתר בין העצים ומשם צלף במחבלים שהתקרבו, וגם סיפק מידע לחבריו מהיס"מ שנותרו בצומת. כחמישים דקות נלחם לבדו, עד שאזלה לו התחמושת, והוא הפסיק לענות לחבריו.

גיא ניסה למצוא מסתור בשדה. הוא דידה עוד כמאה מטרים עד שאזלו כוחותיו. הוא ניסה להזיז את אצבעות הרגליים, אך הרגל לא הגיבה. "נשכבתי, החזקתי את הנשק עליי ואמרתי לעצמי: מי שיבוא יבוא...".

אחרי כמה דקות הגיעו שני טנדרים לאזור. גיא שמע את המחבלים מדברים ביניהם. "אני מבין שעוד שנייה יבחינו בי ואני הולך למות", שחזר. המחשבות על אשתו וילדיו חלפו בראשו. ואולם בנס המחבלים לא הבחינו בו.

ארבע שעות שכב כך, חסר יכולת לזוז, זקוק בדחיפות למים, מאבד דם. בשלב מסוים ראה טנק נוסע על הכביש. המראה נסך בו אופטימיות. בעודו מטושטש ניסה להתרומם, ואז הופיעו מול עיניו כתמים שחורים. הוא החליט שלא יישאר שם למות ויהי מה, והתחיל לזחול לכיוון הכביש.

למזלו עברו בכביש לוחמי יס"מ. הם הבחינו בו והחלו מתקרבים לעברו. "היזהרו, הוא ממולכד!", שמע אחד מהם צועק. "זוז, אני נותן בו צרור!", צעק מישהו אחר. העובדה שגיא היה לבוש בגדים אזרחיים, מוכתם בדם, גרמה לכוחות לחשוב שהוא מחבל.

שני לוחמים החלו להתקרב. המרחק הצטמצם והלך. ופתאום נשמעה צעקה: "יש לו ציצית!". אחד הלוחמים הבחין בציצית שבצבצה תחת חולצתו. גיא מספר שלא נהג ללכת בציציות בחוץ, אך במהלך הקרבות הציצית יצאה החוצה והצילה למעשה את חייו.

גיא חולץ במצב קשה, פצוע פציעה חמורה ברגל וביד. הוא עבר שני ניתוחים וחמישה חודשים של שיקום, אך שב בסופו של דבר לשירות פעיל. לפני כחצי שנה מונה למפקד חטיבת יואב (חטיבה 406) בעוצבת אדום (אוגדה 80).

נס הציצית של גיא התפרסם בכל העולם ועורר גל התעוררות רוחנית. לוחמים רבים ביקשו להשיג ציצית. בשל הביקוש הגדול קמו ברחבי הארץ והעולם מיזמים רבים של רכישת וקשירת ציציות וחלוקתן לחיילים.

(על-פי סיפורו בראיונות)

  רציתי לשאול

עם הרב רמיאל מאור

מנהל בית חב"ד בבת עין

האם תורת החסידות מעניקה משמעות נוספת לאהבת ארץ ישראל?

במקומות רבים, הן בתורה שבכתב הן במאמרי חז"ל, אנחנו רואים את שבחה הגדול של ארץ ישראל, ארץ הקודש. הרמב"ם (ספר המצוות, מצווה רנד) מכנה את הארץ "ארץ הטהורה הנבחרת לעם הנעלה".

תורת החסידות, שמגלה וחושפת את פנימיות הדברים, מעניקה משמעות עמוקה יותר למהותה של הארץ.

ארץ ישראל נקראת גם 'ארץ הבחירה', כי בה בחר הקב"ה מכל הארצות, כשם שבחר בעם ישראל מכל האומות. החסידות מסבירה שהבחירה בעם ישראל איננה רק ברוחניות של היהודי, אלא גם "בגוף הגשמי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם" (תניא פרק מט). וכך גם הבחירה בארץ ישראל איננה ב'רוחניותה' בלבד אלא גם בגשמיותה.

באיגרות רבות של בעל התניא הוא מדבר על מעלתה הנשגבה של ארץ ישראל. אחת האיגרות (איגרת הקודש סי' יד) נפתחת במילים: "לעורר את האהבה הישנה וחיבת ארץ הקודש, שתהא בוערת כרשפי אש מקרב איש ולב עמוק".

הוא מסביר שם שארץ ישראל הגשמית מכוּונת כנגד 'הארץ העליונה', המקבלת את השפע מ"חכמה עילאה, מקור החיים העליונים", ולכן ארץ ישראל שלמטה נקראת גם היא 'ארץ החיים'.

רבנו הזקן כתב אחרי שחרורו ממאסרו שהזכות שעמדה לו לצאת לחירות היא זכות התמיכה בארץ ישראל.

הרבי מליובאוויטש הזכיר אין-ספור פעמים את הפסוק (דברים יא,יב) "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ", כביטוי לקדושתה וייחודה של הארץ. ומכאן מתחייב להתנהג בארץ ישראל כראוי ל'פלטרין של מלך'.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

הפרשת חלה מעוגה

שאלה: האם צריך להפריש חלה מבצק לעוגה?

תשובה: הפרשת חלה זו מצווה שחלה על עיסה שנועדה להכנת מאפה, וכפי שנאמר: "וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ". לכן עיקר החיוב הוא בבצק הדומה ללחם או במאפים הנאפים בתנור, ואילו בצק שנועד מלכתחילה לבישול או לטיגון – פטור בדרך כלל מהפרשת חלה.

אפייה – הכוונה לאפייה בתנור או ב'סיר פלא' או אפילו במחבת בלי נוזלים, אף שמורחים מעט שמן או מרגרינה על התבנית או המחבת, כדי שהבצק לא יידבק.

דברי מזון העשויים מבצק נוזלי המטוגן בשמן עמוק, כגון שקדי מרק, חטיפים מטוגנים וכדומה – אינם חייבים בחלה. גם מאכלים כמו מלאווח דק, סיגרים ופסטלים המטוגנים בשמן רוחש, פטורים בדרך כלל מהפרשת חלה.

ואולם בבצק עבה שאינו נוזלי, אשר מטגנים אותו בשמן עמוק – כמו סופגניות או סוגים מסוימים של אטריות – דעת פוסקים רבים שנכון להפריש ממנו חלה בלי ברכה, כדי לחשוש לדעת הפוסקים הסבורים שגם בצק כזה חייב בחלה. לעומתם בני ספרד פוסקים, וכן דעת אדמו"ר הזקן, שאין מפרישים חלה מבצק שלא נאפה.

 

 


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)