חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2054
ערב ש"ק פרשת במדבר, כ"ח באייר ה'תשפ"ו (15/05/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2054
מה באמת מאחד אותנו
יש חדש
אין דבר סתמי בבית היהודי
מדבר סיני
איש על מחנהו
הכרעה אמיתית מביאה שלום
סופרים את עצם הנשמה
מפתח הפרנסה בידי שמיים
רציתי לשאול
הכנות לחג השבועות
ציור חייו של משחרר הכותל

מס' 2054, ערב שבת-קודש במדבר, כ"ח באייר ה'תשפ"ו (15.05.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מה באמת מאחד אותנו

בלי הבסיס הזה אפשר באמת לתהות אם אנחנו עם אחד או אוסף של בני-אדם, שבטים ותרבויות, שאין ביניהם דבר משותף

מה יכול לאחֵד את כל בני העם היהודי, עם כל השוני שקיים ביניהם בארצות המוצא, בתרבות, באורחות החיים ובהשקפות העולם?

השבוע, לפני שלושת-אלפים שלוש-מאות ושלושים ושמונה שנים, אירע אירוע יחיד במינו בעם היהודי. זה היה בראש חודש סיוון, כאשר עם ישראל חנה לרגלי הר סיני, לקראת קבלת התורה. התורה מתארת זאת במילים: "וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר, וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". 'ויחן' – לשון יחיד. חז"ל מפרשים שזו הייתה הפעם היחידה שהעם כולו התלכד "כאיש אחד בלב אחד".

בסיפור הזה טמון מסר עמוק. אחדות אמיתית בעם ישראל יכולה להתקיים אך ורק על בסיס התורה שניתנה בהר סיני. בלי הבסיס הזה אפשר באמת לתהות אם אנחנו עם אחד או אוסף של בני-אדם, שבטים ותרבויות, שאין ביניהם דבר משותף.

זה מה שאתה

הזהות היהודית ייחודית לנו, ואין לה אח ורע בעולם. אין זו זהות לאומית, גזעית או שבטית. הזהות היהודית נובעת מהברית שבורא העולם כרת עימנו כשעמדנו לרגלי הר סיני וקיבלנו את התורה. באותו מעמד נקבע לנו הייעוד "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".

חשוב להבין לעומק את משמעות הזהות היהודית. יש המתרגמים את המושג 'יהודי' למערכת של אמונות, מעשים והתנהגויות, ומכאן שמי שאינו ממלא את הדרישות האלה "הוא לא יהודי בשבילי". אכן, היותנו יהודים מחייב אותנו להאמין בעיקרי האמונה היהודית ולהתנהג על-פי דרך החיים שהִתווה הבורא בעבור העם היהודי; אבל עצם המהות היהודית אינה תלויה במעשינו ובאורח מחשבתנו.

אתה יהודי לא בגלל מה שאתה מאמין, חושב, מדבר או עושה. אתה יהודי כי זה מה שאתה – מפני שאתה יהודי. כי זו המהות הפנימית והאמיתית שלך.

מי שנולד יהודי (או התגייר כהלכה) – הוא יהודי בעצם מהותו. עצם היותו יהודי אינו תלוי במה שהוא חושב, מרגיש, מדבר ועושה, אלא במהותו הפנימית. לכן לעולם אין יהודי יכול להינתק מיהדותו, שכן האדם אינו יכול להחליף את מהותו הפנימית.

יהודי עלול חלילה להתנהג בדרך זרה ליהדות, ואז יש לפנינו יהודי שמתנהג שלא כראוי – אבל יהודי! גם מי שפורק מעליו עול תורה ומצוות נשאר מחובר בטבורו לברית הנצחית שכרת הקב"ה עִם עַם ישראל במעמד הר סיני. הוא נשאר יהודי, מפני שבעצם מהותו הוא חלק מ'ממלכת כוהנים וגוי קדוש'. דווקא משום כך התורה קוראת לו לשוב אליה, שכן הוא נשאר תמיד מחובר לתורה.

לעולם נישאר יהודים

זה הבסיס שמאחד את כולנו. אנחנו יכולים לריב ולהתווכח, להיאבק ולהילחם – ועדיין נישאר יהודים, אחים. גם אם לא נגיע להסכמה, ואפילו אם כל אחד חושב על זולתו את הדברים הקשים ביותר, בכל-זאת יהודים הננו.

זה הדבר הגדול שהתחולל במעמד הר סיני – הברית הבלתי-ניתנת לערעור בין הקב"ה ובין כל בני העם היהודי לדורותיהם. הברית הזאת היא מקור אחדותנו וסוד כוחנו.

:
יהודי נשאר מחובר בטבורו לברית הנצחית של הר סיני (ציור: יוסי רוזנשטיין)

  יש חדש

כינוסים של אחדות

הרבי מליובאוויטש קרא לקיים בשבת זו, ערב ראש חודש סיוון,  כינוסים של אחדות ישראל בשעת המנחה, ובהם לעורר את נקודת האחדות, כשם שעם ישראל התאחד ביום הזה "כאיש אחד בלב אחד". רצוי לקיים את הכינוסים מתוך סעודה, המקרבת את הלבבות.

להיערך לקראת הילדים

צעירי חב"ד ושלוחי חב"ד ברחבי הארץ קוראים לגבאי בתי הכנסת להזמין את הילדים והילדות לקריאת עשרת הדיברות, ולקבל שקיות הפתעה וכרטיסי השתתפות בהגרלת הענק של מבצע 'שבועות 10'. זאת על-פי קריאת הרבי מליובאוויטש להביא את כל הילדים, ובכלל זה התינוקות, למעמד קריאת עשרת הדיברות בחג השבועות, בהיותם הערֵבים לקיום התורה. פרטים מלאים והרשמה באתר חב"ד ישראל.

השלמת הספר התשיעי

הוועד לכתיבת ספר התורה של ילדי ישראל מודיע כי הרישום לספר התורה התשיעי של ילדי ישראל עומד לקראת סיום, וחסרים כ-14 אלף נרשמים בלבד. מחירה של אות – דולר אחד בלבד. כל ילד מקבל תעודה נאה ובה מצוינת הפרשה שבה האות שלו. הרישום באתר kidstorah.org.

  שלחן שבת

אין דבר סתמי בבית היהודי

פרשתנו נפתחת בציווי הקב"ה לפקוד את בני ישראל: "תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה, אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא". לכאורה מפקד אוכלוסין הוא דבר שקיים בכל קבוצה או מדינה, שמדי פעם בפעם עושים בהם מפקד אוכלוסין.

פעולת הספירה עניינה איסוף נתונים יבשים, ומלאכה זו נעשית בדרך כלל בידי עובדים זוטרים. אין להם צורך בידע מקצועי רב, וכל שנדרש הוא לעבור מבית לבית, ולציין את מספר בני הבית ועוד נתונים פשוטים.

מי סופר

ואולם במִפְקָד של בני ישראל ציווה הקב"ה שמשה בכבודו ובעצמו יעשה את הספירה. וזה פלא: משה רבנו, האדם החשוב ביותר בעם ישראל, "משה קיבל תורה מסיני", שהנהיג את בני ישראל ולימד אותם תורה וכו' – נצטווה להניח את כל ענייניו וללכת למנות את בני ישראל, לעבור מאוהל לאוהל ולציין את מספר הנפשות!

ומכיוון שספירת עם שלם היא מטלה שלמעלה מכוחותיו של אדם אחד, ציווה הקב"ה למשה שייקח לו עוזרים: קודם כול אהרון, הכוהן הגדול, השני במעלה בעם ישראל, ואחריו הנשיאים, "קְרוּאֵי הָעֵדָה", "הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה". מדוע דווקא הם צריכים לעשות את הספירה?

חשיבותו של יהודי

אלא שעם ישראל הוא העם הנבחר, שעליו נאמר "אתה בחרתנו מכל העמים", ואי-אפשר להפקיד את הספירה בידי סתם אדם – יהיה מי שיהיה – אלא בידי האישים הנכבדים ביותר. זו ספירה שהיא מצווה של הקב"ה, והיא התקיימה כפי שמצווה נעשית – בחגיגיות ועם כל הרגש של הלב. ממילא הראויים ביותר למשימה הם האנשים החשובים ביותר.

כאשר הגישה כלפי יהודי שני ממוקדת בפנימיותו, בחשיבותו בעיני הקב"ה, ובעובדת היותו "חלק א-לוה ממעל ממש", נוצרת אחדות בין הסופר והנספר, ובין כל בני ישראל, וכאשר "כולנו כאחד" זוכים ל"ברכנו אבינו".

כל פרט חשוב

כמו בספירה של עם ישראל, כל מכלול החיים של יהודי, גם מה שנראה כ'חולין' או כדבר 'סתמי', הוא בעל משמעות קדושה וכבירה. וכאן הדבר מעלה על נס את מעמדה המיוחד של האם היהודייה, שהיא בעיקר המופקדת על ניהול המשפחה והבית היהודי.

כל תחום בחיי המשפחה איננו סתמי או חסר משמעות, אלא יצוק בו תוכן רוחני נעלה. למשל, חינוך הילדים: ההבדל בין חינוך שנותנת אם יהודייה לחינוך שמעניקה אם לא-יהודייה איננו רק בתכנים שהאימהות מנחילות לילדים, אלא העובדה שאלה ילדי ישראל, שכל ענייניהם, בכל הפרטים ופרטי הפרטים, קשורים עם הקב"ה – מולידה שוני מהותי בעצם הגישה אליהם, כי בבית היהודי לכל פרט חשיבות עליונה.

(תורת מנחם תשמ"ה, כרך ד, עמ' 2092)

  מן המעיין

מדבר סיני

הכנעה ושמחה

״וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד״ (במדבר א,א). ״במדבר סיני״ – רמז לאדם שיהיה נכנע ושפל בעיניו כהר סיני, שהקב"ה מאס בהרים הגבוהים ובחר בהר סיני, הנמוך מכולם. אבל חלילה לאדם מלבוא לידי עצבות, המונעת השראת השכינה, שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה הבאה מהרגשת חג ומועד. זהו ״באוהל מועד״, שאדם יכניס עצמו לאוהלו של מועד.

(רבי אלימלך מליז'נסק)

התורה חודרת

דיבורו יתברך היה במדבר, מקום תוקף הקליפות, כמו שכתוב ״נחש שרף ועקרב וצימאון אשר אין מים״. זו סגולת התורה הקדושה, שיכולה להתפשט לכל המקומות השפלים ולהיכנס לעמקים ומשם להעלות את כל הבחינות, ואפילו הפחוּתים מתעלים על-ידה.

(רבי נפתלי מרופשיץ)

סור מרע ועשה טוב

״סיני״ – רומז לשנאה לענייני העולם, וזו הכנה והקדמה למניין בני ישראל: אחרי ׳סור מרע׳ – כשיש לאדם שנאה לענייני העולם, בא ׳עשה טוב׳ – הוא נמנה עם עדת ישראל.

(הרבי מליובאוויטש)

אש, מים, מדבר

בג׳ דברים ניתנה התורה: באש, במים ובמדבר (מדרש רבה). שלושה אלה מסמלים לאדם מישראל במה יזכה לקניין התורה. אש: להט והתלהבות הבוערים בלב ישראל בתשוקה לאביהם שבשמיים. מים: קרירות ומתינות, יישוב הדעת וצלילות המחשבה, לחשוב חשבונה של תורה ברוח נכונה ובשכל טוב. מדבר: ויתור על כל התענוגות וחשקי העולם הזה, המונעים את האדם מהשגת השלמות.

(שם משמואל)

סוגים במסירת נפש

התורה ניתנה לישראל כדי שיקיימוה בכל הזמנים ובכל התנאים. באש – כאברהם אבינו שקפץ לתוך כבשן האש למען אמונתו. זו מסירת נפש של יחיד. במים – כנחשון בן-עמינדב, ואחריו כל ישראל, שקפצו לים. מסירת נפש של כל העם. במדבר – מסירת נפש מתמדת, כישראל שהלכו אחרי ה' ארבעים שנה במדבר, בארץ לא זרועה.

(רבי מאיר שפירא מלובלין)

הפקר כמדבר

מי שאינו משים עצמו הפקר כמדבר, אינו יכול לקנות את החוכמה והתורה. לקבלת התורה צריך האדם לסלק את 'בעלותו', לבטל עצמו לגמרי, ואז יוכל להתקרב אל התורה הקדושה.

(ישמח ישראל)

תורה לתוך הזמן

"באחד לחודש השני, בשנה השנית״ (במדבר א,א). אחרי קבלת התורה הדגיש הכתוב את הזמן המדויק, אף שהתורה היא למעלה מן הזמן. ללמדנו שעיקר עבודת ישראל להחדיר את התורה הקדושה לתוך הזמן והטבע, ולעשות מהם תורה שהיא למעלה מן הזמן.

(חידושי הרי״ם)

חיבה לכל פרט

"מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם כל שעה" (רש"י). חיבת הקב"ה לישראל אינה רק כלפי הכלל, אלא לכל אחד ואחד מישראל בפרט. מכיוון שעבודת האחד שונה מרעהו ואין להשוות בין זה לזה, לפיכך מונה אותם כל שעה, להראות את מעלתו של כל יחיד בישראל.

(רבי יצחק-יעקב מביאלה)

  אמרת השבוע

איש על מחנהו

ליד העיר פרמישלאן התגורר יהודי שחכר מבעל האחוזה המקומי פונדק דרכים, וממנו התפרנס בכבוד. שנה אחת הודיע לו בעל האחוזה שלא יחדש את חוזה החכירה איתו.

נסע האיש אל רבי מאיר מפרמישלאן ושפך לפניו את מר ליבו, על שנותר בלי מקור מחיה. הורה לו רבי מאיר להישאר אצלו לשבת קודש.

בליל שבת, כאשר הרבי שר את הזמר 'כל מקדש שביעי' והגיע למילים "שכרו הרבה מאוד על-פי פועלו, איש על מחנהו ואיש על דגלו", עצר וקרא לעבר הנוכחים: "מה אתם אומרים, האם מאיר'ל משמר שבת כהלכתו?". השיבו כולם: "כן". "אם כן", אמר הצדיק, "הריני גוזר שיהיה 'איש על מחנהו ואיש על דגלו', וכל אחד ואחד יישאר על מקומו בשלום".

איש לא הבין את פשר דבריו, וגם החוכר עצמו, שהיה איש פשוט, לא הבין. אבל באותה שבת בעל האחוזה התמוטט פתאום והחליט שהדבר בא עליו כעונש על שנישל את החוכר מהפונדק. הוא חידש את החוזה עימו ואף פטר אותו מדמי חכירה לשנה שלמה, ומייד חזר לאיתנו.

  גאולהפדיה

הכרעה אמיתית מביאה שלום

שָׁלוֹם. התורה ניתנה לעשות שלום בעולם ולהביאו לידי התגלות האחדות האלוקית בזמן הגאולה. אך הדבר דורש ביאור: הלוא גם בתורה עצמה מצאנו ריבוי דעות, ועד שחז"ל אומרים (מדרש תהילים יב,ז): "לא ניתנו דברי תורה חתוכין, אלא כל דבר... מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא". אם כן, איך אפשר לומר שדווקא התורה יוצרת את השלום?

הרבי מליובאוויטש מסביר (לקוטי שיחות כרך כא, עמ' 108) שהביאור טמון בנתינת התורה בחודש השלישי דווקא. המספר אחת מסמל את קיומה של דעה אחת בלבד. המספר שתיים מייצג פירוד, שתי דעות, הפך האחדות. שלוש מסמל את ההכרעה – "יבוא השלישי ויכריע ביניהם".

מה עניינה של ההכרעה? המשמעות האמיתית של הכרעה איננה הצטרפות לדעה אחת, ובכך להגביר את משקלה מול הדעה האחרת; שכן אז נותרה הדעה ההיא כשהייתה, אלא שלא צברה די כוח להתקבל. הכרעה אמיתית משמעותה שה'שלישי' מיישב את שתי הדעות, ומגיע לנקודת אמת גבוהה יותר, המתאימה לכל הדעות.

זה כוחה של התורה – "ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום": בתחילה יש בתורה דין ודברים, סברות לכאן וסברות לכאן, אך על-ידי תוקף ההחלטה של התורה ('עוז') באים לידי 'שלום'. אחרי ההכרעה, כל הדעות מסכימות לדעת ההלכה, עד שנעשֶה שלום אמיתי. כשמגיעים לאמיתה של תורה, מתגלה הנקודה המביאה אחדות אמיתית בין כל הדעות.

  אהבת ישראל

סופרים את עצם הנשמה

הציווי של הקב"ה לפקוד את בני ישראל מעורר את השאלה, וכי הקב"ה זקוק למִפקד כדי לדעת את המספר? משיב רש"י, שהדבר בא "להודיע חיבתן" – לבטא את האהבה והחיבה של הקב"ה לעם ישראל.

כיצד מתבטאת חיבה במִפקד? לכאורה זה בדיוק להפך – במִפקד אין שום התייחסות למהותו של האדם ולתכונותיו; האדם הפשוט ביותר והאדם הגדול והחכם ביותר נמנים כאחד, וכל אחד מהם אינו 'שווה' יותר מאחד.

אלא שלאמיתו של דבר, דווקא בנקודה זו טמונות החיבה והאהבה. כאשר עורכים מִפקד אין מונים את כישרונותיהם של בני-האדם ואת תכונות נפשם, אלא את הנקודה העצמותית הפנימית השווה בכולם. כל אחד 'שווה' אותו דבר, מפני שמבחינת אותה נקודה עצמותית אכן אין הבדל בין יהודי ליהודי!

אפשר היה לחשוב שאהבת הקב"ה לעם ישראל נובעת מהתכונות המיוחדות של בני ישראל, מהסכמתם לקבל את התורה, ממעשיהם הטובים. אילו זה היה כך, זו הייתה אהבה מותנית, שהרי אהבה כזאת עשויה להתבטל אם יאבדו בני ישראל את תכונותיהם הטובות ויחדלו מלקיים את מצוות ה'.

משום כך ציווה ה' לפקוד את בני ישראל ולהדגיש בכך שהקשר שלו אליהם אינו קשר מותנה, אלא נעוץ בנקודה היהודית העצמותית השווה בכולם.

  מעשה שהיה

מפתח הפרנסה בידי שמיים

הרבנית לא יכלה לעצור את תמיהתה. "מדוע דחית את הצעת הבוררות?!", הזדעקה, "והלוא בסכום הזה יכולנו להציל את הבית מחרפת רעב!"

סערות מלחמת העולם השנייה לא פסחו גם על היישוב היהודי בארץ ישראל. המצב הכלכלי שמעולם לא היה מזהיר, נעשה קשה יותר ויותר.

העוני והמחסור בביתו הצנוע של רבי משה-מרדכי בידרמן, האדמו"ר מלעלוב, התעצמו מאוד. בני הבית התקשו להשיג אפילו את המצרכים הבסיסיים ביותר.


רבי משה-מרדכי בידרמן, האדמו"ר מלעלוב

יום אחד התכנסו כמה מחסידיו הקרובים של הרבי ושוחחו ביניהם בכאב על מצבו הדחוק של בית הרבי. לבסוף החליטו שאין מנוס: יש לשגר מכתבי בקשה ליהודים נדיבים בארצות-הברית, ולבקש מהם לסייע בממונם להחזקת ביתו של האדמו"ר.

בטרם מימשו את החלטתם סיפרו על כך לרבי. הוא האזין לדבריהם רוב קשב ושקע בהרהורים. ופתאום התנער והודיע נחרצות: "אני מסרב בכל תוקף. לא יישלחו מכתבים".

אחד החסידים ביקש בזהירות להבין את פשר החלטתו של הצדיק. רבי משה-מרדכי שתק כמה רגעים ואמר: "בצעירותי, כאשר גרתי בעיר קרקוב שבפולין, שמעתי סיפור מיוחד על רבי פינחס מקוריץ, שהיה מתלמידיו הקרובים של הבעל-שם-טוב ומגדולי צדיקי החסידות".

וכך סיפר:

אחרוני מתפללי שחרית כבר סיימו את תפילתם ויצאו לעבודתם. בירכתי בית הכנסת ישב אברך עטוף בטלית, ערימת ספרים הזדקרה על שולחנו, והוא היה שקוע כל-כולו בהם. לא רבים הכירו בטיבו של אברך זה, שעתיד היה להתפרסם לימים כרבי פינחס מקוריץ.


אוהל הציון של רבי פינחס מקוריץ (צילום: 'באהלי צדיקים')

פתאום נשמעו מבחוץ קולות ויכוח סוערים. הקולות קרבו והלכו לבית הכנסת. הדלת נפתחה, ושני יהודים בלתי-מוּכרים נכנסו פנימה, נסערים ונרגשים. הם פילסו את צעדיהם בין ספסלי העץ, ופניהם היו מועדות אל אותו אברך.

"שלום עליכם", פנו אל רבי פינחס. "שמענו שכבודו דיין ישר והגון. באנו לבקש ממנו שיהיה בורר בסכסוך שבינינו".

השניים סיפרו כי קנו יחד קרקע בעיירה סמוכה, וכעת פרץ ביניהם סכסוך על דרך חלוקתה של התוצרת החקלאית שהניבה הקרקע.

"רצוננו שכבודו יכריע הכרעה ברורה כיצד יתחלקו הרווחים בינינו. אנו מוכנים לשלם תמורת הבוררות חמש-מאות זהובים, ובלבד שהספק בינינו יוכרע באחת ובבירור".

זה היה סכום עתק. רבי פינחס שקל את הדברים ואחרי מחשבה השיב לאורחיו כי הוא מוכן לקבל עליו את תפקיד הבורר.

"אם כן, הבה נשמע את טענותיכם", ניגש ישירות לעניין.

"רבנו", קראו השניים כאחד, "אי-אפשר לדון כאן, בבית המדרש, בעניין סבוך כל-כך. לשם כך עליו לבוא עימנו לעיירה שבה מצויה הקרקע, לשמוע את העדויות והטענות ולקבל את התמונה המלאה, שכן  אינה דומה שמיעה לראייה".

"כך אתם אומרים?", הגיב רבי פינחס. "אם עליי לנסוע לשם כך, אצטרך לשקול את העניין שנית. חזרו אליי מחר".

בינתיים הגיעה השמועה על הצעת הבוררות לביתו של רבי פינחס. שכר הבוררות היה יכול לשנות את מצבה הכלכלי של המשפחה מן הקצה אל הקצה. סוף-סוף יוכלו לפרוע חובות ולהיחלץ מעט מהעוני השרוי בביתם.

למוחרת בבוקר התייצבו שני הסוחרים לפני רבי פינחס. "החלטתי שאינני יכול לקבל עליי את הבוררות", בישר לסוחרים המאוכזבים. השניים יצאו לחפש בורר אחר.

צערה של הרבנית היה גדול. היא לא יכלה לעצור את תמיהתה כאשר בעלה שב הביתה לעת ערב. "מדוע דחית את הצעת הבוררות?!", הזדעקה, "והלוא בסכום הזה יכולנו להציל את הבית מחרפת רעב!".

רבי פינחס הביט בה ואמר: "חכמינו זיכרונם לברכה מלמדים אותנו שיש כמה 'מפתחות' שנמצאים רק בידיו של הקב"ה, ואינם נמסרים בידי שליח. אחד מהם  הוא מפתח הפרנסה. אם הפרנסה בידי שמיים, היא יכולה להגיע גם עד כאן, לקוריץ. אם צריך לשם כך לטרוח בנסיעות ארוכות ומפרכות, זה אות וסימן משמיים שהבוררות הזאת לא נועדה בעבורי".

אלא שלמוחרת ציפתה להם הפתעה גדולה. שני הסוחרים חזרו לבית המדרש. "חיפשנו דיין אחר ולא מצאנו אדם ששנינו נוכל לסמוך עליו באמת. החלטנו לקבל את הכרעתכם גם בלי שתבואו לראות את הקרקע", הודיעו הסוחרים.

כעת הסכים רבי פינחס לקבל את הבוררות. הוא שמע את טענותיהם, פסק את הדין והשניים שילמו את הסכום במלואו. רווחה באה לביתו.

כאן סיים רבי משה-מרדכי את סיפורו ואמר לחסידיו:

 "כשהעליתם את ההצעה לשגר מכתבים לחוץ לארץ, עלה לנגד עיניי הסיפור הזה ולקחו. עשיתי חשבון שהמכתבים יגיעו ליעדם רק בעוד חודש; עד שהנדיבים יחליטו לעזור, יעבור עוד חודש; ועד שהכסף יגיע לארץ ישראל יחלוף חודש נוסף.

"נמצא אפוא שיחלפו לפחות שלושה חודשים עד שהמכתב יפעל את פעולתו, ואילו ישועת ה' היא כהרף עין!".

(על-פי 'אוהל מועד – לעלוב')

  רציתי לשאול

עם הרב משה וילנקין

משלוחי הרבי באשקלון

אם אחדות של 'כאיש אחד בלב אחד' הייתה פעם אחת ויחידה בלבד, לקראת קבלת התורה, אולי זו שאיפה לא ריאלית?

אכן, זה אתגר לא פשוט, כי מטבע הדברים יש הבדלי השקפות, וכל אחד ואחד סבור שהצדק איתו. חז"ל קבעו: "כשם שאין פרצופיהם שווים, כך אין דעותיהם שוות".

אבל לא נכון להתייאש מהאחדות ולראות בה שאיפה לא ריאלית. אחדות מלאה, של 'כאיש אחד בלב אחד', הייתה באמת כאשר עם ישראל הגיע להר סיני והתכונן לקבל את התורה. בשאר הזמנים היו בקרב העם מחלוקות ותלונות, כפי שהתורה מספרת. אבל לאורך ההיסטוריה היו לא מעט הזדמנויות שהעם כולו התאחד.

ראינו זאת בימי מלחמת ששת הימים. תחושת החרדה ערב המלחמה אפפה את כל יהודי העולם, והשמחה העצומה בעקבות הניצחון הניסי ושחרור הר הבית והכותל המערבי סחפה אף היא את כולם.

ראינו זאת גם אחרי הטבח הנורא ביישובי עוטף עזה. כולנו התאחדנו בתחושת הכאב ובנחישות להכרית את הרוע המפלצתי שקם עלינו לכלותנו. נעלמו כל החלוקות בין ימין לשמאל וכדומה, וכולם דיברו כאיש אחד.

גם החיילים שיצאו להילחם התאחדו כאיש אחד בלב אחד, אף שבימי שגרה יש ביניהם הבדלים בהשקפות העולם ובאורחות החיים. כי בשעה שמתעוררת הנקודה היהודית הפנימית, נופלים כל ההבדלים ומתגלה הגרעין המאחד שבתוכנו.

האתגר הוא לחפש את נקודת האחדות הזאת גם בימי שגרה, ולדעת להפריד בין דעה שאינני מסכים לה לבין היהודי עצמו. לימוד תניא וחסידות בכלל מעניק לנו יכולת זו.

תהלוכות ל"ג בעומר, שבהן צעדו מאות אלפי ילדים מכל הגוונים, מוכיחות שאפשר להתחבר ליסודות המאחדים אותנו, ולטפח אהבת ישראל אמיתית לכל יהודי.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב שמעון גדסי

הכנות לחג השבועות

שאלה: מה הן ההלכות המיוחדות לקראת חג השבועות?

תשובה: סעודות החג: נהגו לאכול מאכלי חלב בחג השבועות, מפני כמה טעמים, כמו זה שהתורה נמשלה לחלב, שנאמר "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ". ואולם אין להסתפק בסעודה חלבית, שהרי מצווה לאכול בשר ביום טוב. נהגו רבים לאכול מאכלי חלב בסעודת היום אחרי הקידוש, ולאחר מכן סעודת יום-טוב שבה בשר ויין. ומנהג חב"ד להמתין שעה אחת בין אכילת מאכלי החלב לבשר.

עירוב תבשילין: כאשר יום-טוב חל ביום שישי יש לעשות עירוב תבשילין לפני כניסת החג (ביום חמישי), ובכך יוּתר לבשל ביום-טוב ולעשות שאר מלאכות 'אוכל נפש' לצורך השבת.

יש לקחת חתיכת לחם (בשיעור כביצה) ותבשיל חשוב, שהדרך לאוכלו עם הפת, כגון חתיכת בשר או דג (בשיעור כזית). מרימים אותם ביד ימין ומברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב". לאחר מכן אומרים את נוסח ה'עירוב' המופיע בסידור בשפה הארמית. מי שאינו מבין ארמית, יאמר: בזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולתקן (כלומר, להכין את צורכי הסעודה) ולהדליק נר ולהכין ולעשות כל צרכינו מיום-טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת.

יש לשמור את 'עירוב התבשילין' עד כניסת השבת, ולכן יש להניחו במקרר. מי שמשתמש ל'עירוב' בחלה או לחמנייה שלמה, מצווה מן המובחר לבצוע אותה באחת מסעודות השבת.

זמן תפילת ליל החג: בליל חג השבועות מתפללים תפילת ערבית רק לאחר צאת הכוכבים, מפני שאם יקדימו לקבל את קדושת החג מבעוד יום, נמצא שחסר מעט ממ"ט ימי הספירה, והתורה אמרה "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה". ואולם יש הנוהגים להקפיד בכך רק על הקידוש של ליל חג השבועות, ולא על תפילת ערבית.

מקורות: שו"ע אדה"ז סי' תקכט ס"ז. אג"ק ח"כ עמ' רפט. שו"ע סי' תקכז. ט"ז סי' תצד ס"ק א. שו"ע אדה"ז סי' תצד סעי' ב, טז. ילקוט יוסף שם ס"ב.

  חיים יהודיים

ציור חייו של משחרר הכותל

ביום שבו נולד נרצחו 18 מבני משפחתו בפולין. 25 שנים אחר-כך פרץ ראשון כמ"פ צנחנים לשער האריות ודמע מול אבני הכותל המערבי. כיום יורם זמוש מצייר את כל המסע

תעודת זהות. יורם זמוש, בן 84. מ"פ צנחנים בחטיבה 55 במלחמת ששת הימים, מפקד הפלוגה שפרצה ראשונה לשער האריות והגיעה לכותל המערבי. כיום, תשע שנים אחרי שגילה במפתיע את כישרון הציור, הוא מציג את ציוריו למבקרים בגלריה ביישוב מגוריו עֲשֶׂרֶת.


יורם בתערוכת הציורים (צילום: מרכז המורשת גבעת התחמושת)

משפחה. ביום שבו נולדתי, 7.6.42 (למניינם), נרצחו בחלמנו שבפולין 18 בני משפחת זמוש מברלין. הם היו בגטו לודז', נאספו למשאית והושלכו לבור. סבים, דודים וגיסים. כל המשפחה המורחבת שלי נכחדה.

קיבוץ. גדלתי בקיבוץ יבנה החדש, בין יוצאי גרמניה. גם כשהיינו צעירים מאוד הרגשנו על כתפינו את משקל גורל העם היהודי. גדלנו עם השאלה הגדולה מה אנחנו עושים עם החיים שקיבלנו, כשרבים אחרים לא זכו.

מלחמה. ערב המלחמה שמענו ברדיו את 'קול הרעם' מקהיר. הם דיברו בביטחון על כיבוש קרוב של באר-שבע, אשקלון ותל-אביב. האווירה הייתה כבדה. ואז הגיעה הבשורה: כל חיל האוויר המצרי עלה בעשן. שלחו אותנו לירושלים. אשתף אתכם בשלושה קטעים מיומן שכתבתי בשעתו.


שחרור הר הבית. יורם ראשון בצד ימין

קדימה! "פתאום מגיח מאחור הזחל"ם של מוטה גור ודוהר לכיוון שער האריות! רואים עליו שהוא מתרגש מאוד. הוא עוקף את הטנק ומאיץ לכיוון השער. אני המום. מוטה הוא מפקד החטיבה – איך הוא מסכן כך את חייו? בינתיים מגיע מאחור בריצה עוזי עילם, המג"ד שלנו. 'זמוש, לְמה אתה מחכה?! קדימה, פנימה!'; הזחל"ם של מוטה מטפס על הדלת הקורסת ועובר את השער".

הכותל. "אנחנו יורדים במדריגות אבן, ומביטים למטה... אנחנו רואים סמטה צרה, ברוחב של כמה מטרים, וסביבה בתים ערביים, שכונת המוגרבים. השטח ריק לחלוטין. לא אזרחים, ולא חיילים... אבל זהו הכותל. אני לוחש: כותל, כותל, שבנו אליך!".

דמעות. "השקט היה מוזר, כמעט בלתי-אפשרי אחרי כל הרעש והלחימה. עמדנו מול הכותל, נוגעים באבנים הקדומות. אברהמה'לה ויוסי אופנר מוציאים תפילין, כולם מתרפקים על האבנים הקדומות. אברהמה'לה נשען עמוק על הקיר ומתייפח בדמעות. כולם היו נרגשים עד עומק הנשמה. זה היה מימוש של אלפיים שנה. הרגשנו פיזית את כיסופי הדורות... לעולם לא נעזוב פה".


ציור הפריצה לעיר העתיקה

הזקֵנה. רגעים רבים היו לנו בשחרור הכותל, שניים מהם חרותים היטב בזיכרוני. פגשה אותנו זקֵנה לבית משפחת כהן בעיר העתיקה. בדמעות אמרה לנו: "העם היהודי דוחף אתכם בידיים, באצבעות, שתגיעו לשם סוף-סוף. אלוקים יביא אתכם בשלום".

'ידעתי'. והיה עוד רגע מיוחד. כשהשער נפל ראינו ערבי זקן, עטוף גלבייה לבנה ואוחז מפתח ענק. הוא הסתכל עלינו ואמר: "ידעתי שתבואו... 19 שנה". לקחנו את המפתח, פתחנו את שער המוגרבים ויצאנו אל הכותל.

כחולמים. עמדנו שם, שרים בדמעות, בידיים רועדות. לימים חשבנו שהיינו צריכים לשיר באותם רגעים את 'שיר המעלות.. הגדיל ה' לעשות עִמנו, היינו כחולמים'. זה היה הרגע של אלפיים שנות כיסופים.

ציור. לפני כתשע שנים נפטר נכדי האהוב, והוא בן 33. איש לא העז להיכנס לחדרו אחרי פטירתו. נכדה, שלמדה אמנות, הביאה לי בדים וצבעי שמן ואמרה: "סבא, צייר את הנכד". מאז, באמצע שנות השבעים שלי, אני מצייר. פתאום מצאתי דרך לבטא את כל החוויות, מהשואה של משפחתי, דרך הקיבוץ, ועד הרגעים ההיסטוריים בכותל.

תערוכה. לפני כמה שנים הוצגה בגבעת התחמושת תערוכה של עשרות ציורים שלי. אני מוסיף לצייר כל הזמן – חוויות חיים, זיכרונות, נופים. אני מזמין את כולם לבוא לראות את התערוכה. כי הסיפור הזה שייך לכולנו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)