מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1963 - כל המדורים ברצף
	לתקן את הטעויות הכואבות
	יש חדש
	האיכות קובעת ולא הכמות
	עשרת הדיברות
	לכוון כראוי
	העלייה כגודל הירידה
	כיצד ייראה הבית השלישי?
	הצדיק 'גירש' את הצדיק
	רציתי לשאול
	קריאת שמע בסוף הזמן
	חיים של נחמה

ר' חיים עוטר, בן 70, שכל את כל ילדיו אך מינף את האובדן הנורא למערכת של התנדבות ועשייה. אחרי שקיבל  את 'אות הנשיא להתנדבות' הוא משתף במפעל חייו

תעודת זהות. ר' חיים עוטר, בן 70, יליד רמלה ותושב העיר. אביו, הרב שלמה עוטר ז"ל, נולד בתימן. אימו מרים ילידת לוב. בצעירותו שירת בתפקידים שונים בצבא. ב-35 השנים האחרונות הוא מקדיש את זמנו לעשייה ציבורית: מתנדב ביחידה 360 ובחברה קדישא ומפעיל בית תמחוי.

"הצלחנו להתרומם, ולתעל את האובדן הקשה להתנדבות". עוטר

דיין האמת. כחודשיים לאחר נישואיי חצתה רעייתי יוכבד שתחיה את הכביש ונפגעה מרכב חולף. הפציעה הותירה אותה נכה ב-100%. נולדו לנו ארבעה ילדים, ולצערנו הגדול כולם נפטרו. הראשונה נפטרה בהיותה בת שלושה חודשים, השני כשהיה בן ארבעה חודשים, והשלישית בגיל שנתיים. הבת האחרונה נפטרה לפני אחת-עשרה שנים ממחלה ממארת, והיא בת 34. הניחה שתי בנות, בת 6 וחצי ובת 4. אנחנו מגדלים אותן.

התנערי מעפר. השבר היה גדול מאוד, אך בכל פעם מחדש כאילו הקב"ה אמר לי: קום! מורי ורבי, הרב אברהם הכוהן, עודד וחיזק אותי, ואמר: כל מה שאנחנו עוברים, זה מאיתו יתברך. האסונות שפקדו אותי מסייעים לי לנחם אבלים. אני אומר למי שמתמודדים עם כאב האובדן: איבדתי ארבעה ילדים ובחרתי להמשיך בחיים. יש לך משפחה; אין לך אפשרות לעצור את החיים. התרכז בעשייה, בתעסוקה, לך לשיעור תורה, התפלל, למד. אם תתכנס בתוך עצמך – לא ייצא מזה כלום.

שני פרחים. אנחנו מגדלים בביתנו את שתי הנכדות. הקדוש-ברוך-הוא נתן לנו שני פרחים. זו נקודת אור וגם חיזוק בעבורנו.

מגויסים לחסד. מתוך הכאב העצום הצלחנו להתרומם, ולתעל את האובדן הקשה להתנדבות. לפני 32 שנים הקמנו בית תמחוי ברמלה, ואנחנו זוכים להפעיל את המקום בכל ימות השבוע. אנחנו גם מתגייסים לכל עניין של חסד, אם לארגון סעודת ברית למשפחה נזקקת, ואם לגיוס תרומות לקניית תפילין לנער שהוריו דלי אמצעים.

מבוקר עד ערב. אני קם בשעה ארבע וחצי. לומד, מתפלל ומייד ניגש לפתוח את בית התמחוי, שבו אני נמצא עד שמונה בערב. לאורך כל השעות באים נזקקים ולוקחים אוכל, ואנחנו עושים כל מאמץ לכבד אותם.

יתגדל ויתקדש. לפני כעשרים שנה, אחרי פטירתו של אבי, שהיה עובד בחברה קדישא, החלטנו להמשיך בדרכו ולהתנדב גם שם. מאז אנחנו מטפלים בהתנדבות בכל נפטר בעיר. בשנים האחרונות הוספתי עשייה והצטרפתי ליחידה 360 – מערך הסיוע הלאומי.

עוטר בפעילות החירום

מלאכת הקודש. אחרי שמחת תורה, כשהתחילו להגיע הידיעות המחרידות מהדרום, התגייסנו לפעילות חסד וטהרה ביישובי העוטף ובמחנה שוּרה. עסקנו במלאכת הקודש של קבלת גופות, מאמצי זיהוי בתנאים נוראים, והכנה לקבורה. מקצת המשימות בעוטף היו גם תחת אש. בין היתר נכנסנו לחוף זיקים עם כוחות הביטחון לטפל בפצועים ולפנות הרוגים.

עד מתי! קשה לתאר מה ראינו ומה פעלנו. בשבועות הראשונים עבדתי כמעט שמונה-עשרה שעות בכל יום. לא פעם מצאתי את עצמי זועק: עד מתי! ראינו דברים בלתי-נסבלים אבל ידענו שאנחנו עוסקים ביהודים קדושים, וזה נתן לנו כוח לקחת אוויר ולהתגבר.

אות ההתנדבות. לפני זמן התקשרו אליי ואמרו לי שנשיא המדינה מבקש לדבר איתי. חשבתי שמישהו מתבדח איתי, אבל אכן מר הרצוג פנה אליי ואמר: "אני רוצה לבשר לך שזכית באות ההתנדבות למען הציבור הישראלי". דמעות זלגו מעיניי. אמרתי לעצמי: מי אני ומה אני, הכול למען עם ישראל.

בקבלת אות ההתנדבות

ואהבת לרעך כמוך. כל יהודי צריך לעזור לחברו. אתה רואה מישהו במצוקה? ברר במה אפשר לעזור לו, מה הוא צריך. אל תשאירו את החבר שלכם שבור ותתעלמו. הפתרון שלנו במשבר החברתי יתחיל בנו, בעזרה בפועל איש לרעהו.