סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא. המשנה אומרת (סוף תענית): "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב (וכיום הכיפורים)". מוסבר בתורת החסידות שבט"ו באב "קיימא סיהרא באשלמותא" – הלבנה במילואה. עם ישראל נמשל ללבנה, ולכן מילוי הלבנה בט"ו באב הוא יום שמח במיוחד.
אבל הלוא בכל חודש יש ט"ו בחודש שבו הירח מלא, ובמה מעלתו המיוחדת של ט"ו באב? התשובה היא שט"ו באב בא אחרי הירידה הגדולה של תשעה באב, שאז "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ", וחרב בית המקדש פעמיים, עם שאר המאורעות הכואבים והמצערים המנויים במשנה. ומכיוון שכל ירידה היא לצורך עלייה, הרי ככל שהירידה גדולה יותר, בהכרח שאחריה תבוא עלייה גדולה יותר. לכן מילוי הלבנה בט"ו באב מבטא עלייה גדולה לאין ערוך ממילוי הלבנה בשאר החודשים.
נמצא שט"ו באב מבטא את העלייה הנשגבה שאמורה לבוא אחרי הירידה הגדולה של הגלות, את הגאולה שנולדת מתוך החורבן. הוא מגלה את מהותה הפנימית של הירידה, שהיא לצורך עלייה, ושתכליתה להביא את הבניין המופלא של בית המקדש השלישי, הגדול לאין ערוך מהבתים שחרבו.
עניין זה נרמז בסיום מסכת תענית: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים... וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה, קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ". הקב"ה בכבודו ובעצמו יתגלה עד שיהיה אפשר להצביע עליו באצבע ולומר "הנה אלוקינו זה". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
