חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:04 זריחה: 6:47 ז' בחשון התשפ"ז, 18/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע 1963 - כל המדורים ברצף
ערב שבת קודש פרשת ואתחנן/נחמו, י"ב במנחם-אב ה'תשפ"ד, (16/08/2024)

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1963 - כל המדורים ברצף
לתקן את הטעויות הכואבות
יש חדש
האיכות קובעת ולא הכמות
עשרת הדיברות
לכוון כראוי
העלייה כגודל הירידה
כיצד ייראה הבית השלישי?
הצדיק 'גירש' את הצדיק
רציתי לשאול
קריאת שמע בסוף הזמן
חיים של נחמה

מס' 1962, ערב שבת-קודש פרשת ואתחנן/נחו, י"ב במנחם-אב ה'תשפ"ד (16.08.2024)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

לתקן את הטעויות הכואבות

רוב הציבור כבר התפכח מן האשליות, וברור לו כי תכנית ההתנתקות הייתה שגיאה נוראה. ועדיין יש המסרבים בעקשנות להודות בטעותם

בימים האלה, לפני עשרים שנה, סערה הארץ בעקבות ההחלטה האומללה הקרויה תכנית ההתנתקות. כעבור שנה, בתשעה באב, גורשו מבתיהם למעלה משמונת-אלפים יהודים, יישובים פורחים הוחרבו, קברים הועתקו. אשפי התעמולה ו'מומחי ביטחון' שטפו את המוחות כי צפוי לנו עתיד טוב ובטוח יותר.

התכנית הזאת נראתה הזויה מלכתחילה. כל מי שניחן בשכל ישר הבין כי היא תמיט עלינו אסון. רוב הציבור התנגד לה, ורבים וטובים הצביעו על הסכנות החמורות הטמונות בה. אלא שמובילי התכנית קידמו אותה בדורסנות, והתקשורת תמכה בה ללא סייג.

מאבנים לפיצוצי אוטובוסים

אלא שאפילו מתנגדיו החריפים ביותר של המהלך לא שיערו עד כמה יתאמתו תחזיותיהם. מי חלם אז על רבבות טילים שישוגרו מרצועת עזה לירושלים, לתל-אביב ועד אזור חיפה. מי העלה על דעתו שייחפרו מנהרות תופת בהיקפים אדירים שכאלה. מי שיער שבעזה יקום צבא של 'נוחבות' לכיבוש יישובים יהודיים ולעריכת טבח מחריד בתושביהם.

אמרו לנו שאחרי ההתנתקות, אם ישוגרו רקטות לעבר יישובים ישראליים, תבוא תגובה קשה ומרתיעה. אמרו לנו שהנסיגה מכל הרצועה תיתן לנו לגיטימציה בין-לאומית להשבת מלחמה שערה. וכל מי שהבטיחו לנו את ההבלים האלה מוסיפים ללהג באולפנים.

רובו המוחלט של הציבור כבר התפכח מן האשליות. ברור לו כי תכנית ההתנתקות הייתה שגיאה נוראה. ועדיין יש המסרבים בעקשנות להודות בטעותם, ומסתתרים מאחורי טיעונים שכביכול גם לפני ההתנתקות יצא טרור מרצועת עזה.

האמירה הזאת מזכירה את טענותיהם של חסידי הסכם אוסלו, לנוכח גל הטרור שהתפרץ בעקבותיו, כי 'תמיד היה טרור'. זו הטעיה מכוּונת וניסיון לבלבל את דעת הציבור. אכן, תמיד היה טרור, אבל היקפו היה מצומצם ביותר וגם יכולנו להילחם בו. הסכם אוסלו כבל את ידינו, הוציא את צה"ל ממרכזי הערים ביהודה, שומרון וחבל עזה, ואז הטרור צמח לממדים מפלצתיים.

לפני אוסלו התמודדנו עם טרור של אבנים וסכינים, ואילו הסכם אוסלו הביא עלינו גל של פיגועי תופת מחרידים באוטובוסים ובמרכזי הערים, שגרמו ליותר מאלף חללים הי"ד. זה בדיוק מה שההסכם הזה גרם – במקום להתמודד עם אבנים וסכינים נאלצנו להתמודד עם מחבלים מתאבדים נושאי חגורות נפץ.

אין לנו ברירה

גם עזה מעולם לא הייתה גן עדן, אבל קודם הסכם אוסלו הייתה לנו שליטה על גורמי הטרור שבה. אוסלו, שהחל בסיסמה 'עזה ויריחו תחילה', הוציא את צה"ל מערי הרצועה, ואז התחיל הטרור לשגשג. ועדיין, כל עוד שלטנו במעברים ובציר פילדלפי היה הטרור מעזה מוגבל ומצומצם יחסית. ברגע שיצאנו משם קיבלנו את תעשיית המוות המטורפת שנוצרה בה.

הציבור מבין עכשיו את העובדות הפשוטות האלה, על אף הניסיונות לבלבל את המוחות. לכן רוב הציבור תובע להמשיך את המלחמה עד השמדתו המוחלטת של החמאס ועקירת הטרור מן השורש. זו פעולה קשה וארוכה, הגובה מחיר כבד, אבל פשוט אין לנו ברירה, אם חפצי חיים אנחנו. וה' יהיה בעזרנו.


התפילות, הדמעות והזעקות. עצרת הענק בכותל לביטול האסון

  יש חדש

הילולת רבי לוי-יצחק

בשבת קודש הבאה, כ' במנחם-אב, יצוין יום ההילולא השמונים של הגאון המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי מליובאוויטש. הוא נסתלק בשנת תש"ד, בעיר אלמטי שבקזחסטאן, לאחר תקופת גלות קשה, שגזרו עליו השלטונות הקומוניסטיים ברוסיה הסובייטית. המונים יפקדו את ציונו בימים הסמוכים ליום ההילולא. בקהילות חב"ד נערכים אירועים והתוועדויות לעילוי נשמתו, ובישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד ייערך אירוע מיוחד של 'ירחי כלה'.

מפעל התנ"ך הכ"ח

החלה ההרשמה למחזור העשרים ושמונה של מפעל התנ"ך. במתכונת זו לומדים את כל התנ"ך עם פירוש רש"י, ונבחנים שנים-עשר מבחנים. טל' 0528630212.

הוראות לנופשים

מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל מבקשת מהנופשים ומהמטיילים לבדוק שבבתי העסק מוצגת תעודת כשרות מקורית (לא צילום או העתק), בת-תוקף, ושם העסק וכתובתו המצוינים בתעודה תואמים את שם העסק המוצג בגלוי. בכל שאלה או חשד מומלץ ליצור קשר טלפוני עם המשגיח, כמצוין בתעודה.

  שלחן שבת

האיכות קובעת ולא הכמות

בפרשתנו התורה מציינת את היותו של עם ישראל מיעוט לעומת עמי העולם – "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים". בתוך זה מסתתרת טענה המושמעת מפעם לפעם כלפי היהודי, ואף עלולה לעורר בו ספקות ולערער את דבקותו בקיום אורח החיים היהודי:

ראשית, איך אפשר לצפות מהמיעוט לשרוד אל מול כוחות רבים ממנו עשרת מונים? ושנית, גם אם המיעוט ישרוד ויתקיים, תמיד יישאר מיעוט מאוים, שהרי עם ישראל אינו מבקש לספח גרים לשורותיו. ואם כן, אולי מוטב להצטרף אל הרוב?

ללמוד מהאנרגייה האטומית

גם בתוך עם ישראל עצמו מקיימי המצוות במילואן הם מיעוט, לעת עתה. אפילו בחייו האישיים של שומר המצוות, רק מקצת הזמן מופנה לעניינים רוחניים ואילו רובו מנוצל לעניינים גשמיים. במיוחד כשאנו שרויים בגלות מרה וחשוכה, שבה עם ישראל מאוים בגשמיות בידי אויביו מחמת מצבו הרוחני הירוד. אם כן, קמה ומתייצבת שאלת המיעוט במלוא כובד משקלה.

אכן, בעבר הייתה רוֹוחת בעולם ההנחה שהכמות חשובה מהאיכות. ואולם דווקא בתקופתנו גילה המדע את כוחו של האטום, גרעין זעיר שעל-ידי ביקועו אפשר להפיק כוח ואנרגייה עצומים, השקולים כנגד ריבוי גדול של חומר כמותי.

ביקוע היֵשות

אלא שגילוי זה התגלה על־ידי חוכמות חיצוניות, ולכן גם השימוש הראשון בכוח הזה היה ליצירת הרס וחורבן על־ידי פצצת אטום. רק בהמשך החלו לנצל את הכוח הזה לבניין ותיקון.

גם בנפש האדם האיכות גוברת על הכמות, וגילויָה גם הוא כרוך ב'ביקוע'; היינו בביטול תחושת היֵשות העצמית. או-אז אפשר לפעול דברים גדולים ביותר על־ידי כמות קטנה. בעומק הנפש יש כוחות נעלמים, ובראשם כוח מסירת הנפש, שהוא ביטול היֵשות, ובכוח זה אפשר על-ידי כמות מזערית לכבוש את העולם.

גם בני-האדם הם מיעוט

גם המיעוט של יהודים אל מול הגויים אינו צריך להוביל למחשבה המוטעית שהרוב קובע ושיש להיטמע בו. גם בסוגי הבריאה הדומם הוא הנפוץ ביותר, אחריו הצומח, ואז החי ולבסוף המְדַבֵּר. וכי יעלה על הדעת שאדם ירצה לחיות חיי בעל־חיים או צמח או להיות כדומם, רק מפני שהם 'הרוב' בכמות?!

אכן, נדרשת מסירת נפש להתגברות על החושך השורר סביב. וכאן מעלתנו על הדורות הקודמים, בכך שכוח מסירת הנפש מתגלה אצל אנשים פשוטים דווקא, בני דורנו, דור המכונה 'עקבתא דמשיחא'. וכשיוצאים לעולם בכוח מסירת הנפש – אין סיבה להתרגש מהיותנו מיעוט, ובכוחו של כל יהודי להשפיע על קהילה שלמה ולצרף אותה אל הציבור של ה'מיעוט'.

(תורת מנחם, כרך ב, עמ' 154; לקוטי שיחות, כרך לח, עמ' 171)

  מן המעיין

עשרת הדיברות

ה'אנכי' מפריע

 "אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא" (דברים ה,ה). ה'אנכי', תחושת היֵשות של האדם, היא המחיצה המבדילה בין האדם לקונו. כל זמן שהוא חושב על ה'אני' שלו, קשה לו להתקרב לאלוקות.

(אוצר פתגמי חב"ד)

אש קודש

"כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר" (דברים ה,ה). ההתלהבות היא דבר שברגש, עוז שבגבורה. מקורה אינו בהיגיון הקר ולא בשיקולים וחשבונות. ההיסוס והפחד מקררים ומצננים את להט הקודש. וזהו "כי יראתם מפני האש", ולכן "לא עליתם בהר", לא הגעתם למדריגה העליונה.

(רבי יהודה-לייב איגר)

הקב"ה שלך

"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" (דברים ה,ו). הקב"ה אומר למשה "אנכי ה' אלוקיך" – הנני שלך, כביכול; צדיק גוזר והקב"ה מקיים.

(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)

זהירות בשבועת אמת

"לא תישא את שם ה' אלוקיך לשווא" (דברים ה,ז). "תישא את שם" סופי תיבות 'אמת'. יש בזה רמז שלא רק שבועת שווא אסורה, אלא גם בשבועת אמת יש להיזהר.

(עיטורי תורה)

להתגעגע לשבת

"שמור את יום השבת לקדשו כאשר ציווך ה' אלוקיך" (דברים ה,יב). 'שמור' מלשון "ואביו שמר את הדבר". היינו, חכה והתגעגע לקדושת השבת כל ימות החול. למדריגה זו הגיעו בדיברות השניים, במשנה תורה.

(הרב יעקב-משה חרל"פ)

גם כשמר לך

"כאשר ציווך – במרה" (רש"י). 'במרה', גם בשעה שמר לך, בשעת מצוקה, בזמן ששמירת שבת קשורה בנזקים והפסדים – "שמור את יום השבת לקדשו".

(אוצר החיים)

שבת של תורה

באותו האופן שנצטווית במרה, כי שם נאמר לך שלא דיי בשביתה ממלאכה בשבת, אלא עליך לעסוק בה בתורה ובמצוות, כנאמר שם – "והישר בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו".

(ספורנו)

שהכול יראו

"אתה הראת לדעת" (דברים ד,לה). בשמחת תורה תקנ"ט, יום אחד לפני מאסרו הידוע, אמר רבנו הזקן: "אתה" – עצמות אין-סוף, "הראת לדעת" – הראית שהאדם צריך לשבור את עצמו (לדעת מלשון שבירה, ככתוב [שופטים ח] "ויודע בהם את אנשי סוכות"), וזאת בעבור "ה' הוא האלוקים" – שהכול יראו שאין עוד מלבדו.

(לקוטי דיבורים)

  אמרת השבוע

לכוון כראוי

אחרי הסתלקותו של ה'שרף', רבי אורי מסטרליסק, נסעו רבים מחסידיו לרבי ישראל מרוז'ין ונעשו חסידיו. ואולם הם הוסיפו לנהוג כמנהגם בימי ה'שרף', להתמקד ברוחניות בלבד ולהזניח לגמרי את הצרכים הגשמיים.

פעם אחר פעם באו החסידים הללו אל הרבי וכל שאלותיהם ובקשותיהם היו בעניינים רוחניים, אף-על-פי שהיו עניים מרודים.

יום אחד קרא להם הצדיק ואמר: ההלכה היא שיש לכוון כראוי בפסוק הראשון של קריאת שמע. כמו-כן יש צורך לכוון בפסוק 'פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון'. מדוע אתם בוחרים בכוונה של 'שמע ישראל' בלבד ומתעלמים מהכוונה ב'פותח את ידיך'?...

  גאולהפדיה

העלייה כגודל הירידה

סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא. המשנה אומרת (סוף תענית): "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב (וכיום הכיפורים)". מוסבר בתורת החסידות שבט"ו באב "קיימא סיהרא באשלמותא" – הלבנה במילואה. עם ישראל נמשל ללבנה, ולכן מילוי הלבנה בט"ו באב הוא יום שמח במיוחד.

אבל הלוא בכל חודש יש ט"ו בחודש שבו הירח מלא, ובמה מעלתו המיוחדת של ט"ו באב? התשובה היא שט"ו באב בא אחרי הירידה הגדולה של תשעה באב, שאז "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ", וחרב בית המקדש פעמיים, עם שאר המאורעות הכואבים והמצערים המנויים במשנה. ומכיוון שכל ירידה היא לצורך עלייה, הרי ככל שהירידה גדולה יותר, בהכרח שאחריה תבוא עלייה גדולה יותר. לכן מילוי הלבנה בט"ו באב מבטא עלייה גדולה לאין ערוך ממילוי הלבנה בשאר החודשים.

נמצא שט"ו באב מבטא את העלייה הנשגבה שאמורה לבוא אחרי הירידה הגדולה של הגלות, את הגאולה שנולדת מתוך החורבן. הוא מגלה את מהותה הפנימית של הירידה, שהיא לצורך עלייה, ושתכליתה להביא את הבניין המופלא של בית המקדש השלישי, הגדול לאין ערוך מהבתים שחרבו.

עניין זה נרמז בסיום מסכת תענית: "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים... וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה, קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ". הקב"ה בכבודו ובעצמו יתגלה עד שיהיה אפשר להצביע עליו באצבע ולומר "הנה אלוקינו זה".

טעימה מהרמב"ם

כיצד ייראה הבית השלישי?

"בִּנְיָן הֶעָתִיד לְהִבָּנוֹת, אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא כָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל, אֵינוֹ מְפֹרָשׁ וּמְבֹאָר. וְאַנְשֵׁי בַּיִת שֵׁנִי, כְּשֶׁבָּנוּ בִּימֵי עֶזְרָא, בָּנוּהוּ כְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה וּמֵעֵין דְּבָרִים הַמְּפֹרָשִׁים בִּיחֶזְקֵאל " (הלכות בית הבחירה א,ד)

הרמב"ם בוחר לתאר את בית המקדש כמו הבית השני, המתואר במסכת מידות, ולא כבית השלישי, המתואר בספר יחזקאל. האם אפשר להסיק שלשיטתו הבית השלישי ייראה כמו הבית השני, בשונה מהמתואר בספר יחזקאל?

עיון מדוקדק מלמד שהרמב"ם לא בא לתאר כיצד ייראה הבית השלישי, אלא בעיקר כיצד היה הבית השני. לכן הוא מקפיד לכתוב בכל הלכה את המילים 'היה' ו'הייתה', המופיעות כ־150 פעמים (!) בהלכות בית הבחירה לבדן. בשונה מהפרק הראשון, שבו הרמב"ם כותב בלשון ציווי "ואין בונין בו עץ בולט" וכדומה, מפני שבפרק זה כתובות הלכות המחייבות את כל בתי המקדש, ובכלל זה הבית השלישי.

רק כשהרמב"ם מזכיר שני אלמנטים ששולבו בבית שני מספר יחזקאל הוא כותב במפורש שכך יהיה גם בבית העתידי: צורת המזבח – "ומזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להיבנות עשוהו" (שם ב,ג); וארבע הלשכות בעזרת נשים – "ולא היו מקורות, וכן עתידין להיות" (שם ה,ז).

חשוב לתאר את העבר כדי לסייע בהבנת העתיד! ה'תוספות יום טוב' מסביר בהקדמת מסכת מידות שתיאור בית שני נועד לסייע בהבנת פסוקי ספר יחזקאל, משום שפרטים רבים דומים בין בתי המקדש.

  מעשה שהיה

הצדיק 'גירש' את הצדיק

רבי מרדכי נבהל והשיב כי בכל-זאת הוא חפץ לשבות במחיצתו. ואולם רבי מאיר הגיב ואמר: "וכי מה תעשו כאן בשבת קודש? והלוא אין לי מעות לתת לכם"

"אה, אתם זקוקים לכסף... אבל למאיר אין כסף. תוכלו להמשיך בדרככם לשלום". את המילים האלה אמר רבי מאיר (השני) מפרמישלן לרבי מרדכי מאוסטילה שבא לעשות את השבת במחיצתו.

שמו של רבי מאיר נודע למרחקים כצדיק וקדוש, ורבים באו לחזות בפניו, לצפות בהנהגותיו ולשמוע מאמרותיו הטהורות. גם צדיקים מפורסמים היו בין הבאים אליו.

זה קרה באחד מימי החורף הקרים. מרכבה הדורה הופיעה בשערי פרמישלן ועצרה בחזית ביתו של רבי מאיר. מתוכה ירדו רבה של אוסטילה, רבי מרדכי קצנלבוגן, ומלוויו.

דרך רחוקה עשתה השיירה עד מעונו של רבי מאיר. אל המסע יצא הרבי מאוסטילה לקראת נישואי בנו, כאשר נזקק לקבץ מעות בעבור הוצאות החתונה. במסעו פקד את חצרותיהם של גדולי הצדיקים. תחילה ביקר בחצרו של רבי שלום רוקח, האדמו"ר הראשון לבעלז, והוא המליץ לפניו לנסוע לפרמישלן, באומרו כי נוסף על הזכות בראיית פני הצדיק, הוא עשוי לצאת משם עם מעות שימלאו את כל צרכיו.

רבי מאיר קיבל את אורחו בלבביות, ושאלו לשמו ולמקום מגוריו, ולאחר מכן שאל למטרת בואו. רבי מרדכי השיב כי יצא למסע גיוס כספים לקראת חתונת בנו, וזו בעבורו גם שעת כושר לבקר בהיכלם של צדיקים ולחזות בזיו קדושתם.

כששמע זאת אמר לו רבי מאיר: "למאיר אין מעות! אתם יכולים להמשיך בדרככם לשלום!...".


ציונו של רבי מאיר מפרמישלן (צילום:
sztetl )

רבי מרדכי נבהל למשמע הדברים והשיב כי בכל-זאת הוא חפץ לשבות במחיצתו. ואולם רבי מאיר הגיב ואמר: "וכי מה תעשו כאן בשבת קודש? והלוא אין לי מעות לתת לכם. סעו לשלום ותצליחו בהמשך דרככם".

הרבי ביקש להתעכב לפחות עד יום המחרת, אך גם לכך סירב רבי מאיר והאיץ באורחו לצאת לדרכו בלי שהיות. הדבר הפליא ביותר את רבי מרדכי.

מכיוון שזו הייתה שעת בין ערביים, ביקש הרב להתעכב לכל הפחות לתפילת מנחה. רבי מאיר נעתר לכך בקושי, וכל משך זמן התפילה עמד לידו והפציר בו שימהר להתפלל ולצאת, באומרו כי לא רחוק מהעיר יש כפר קטן שבו מתגורר יהודי עשיר. "סעו לשם ובעזרת השם תהיה לכם שבת מאירה וגם הרבה מעות".

נבוך יצא הרב מאוסטילה מפרמישלן. באין ברירה פנה לעבר הכפר שציין רבי מאיר, בתקווה להגיע לשם קודם החשיכה. העלטה כבר שררה בשעה שגלגלי המרכבה עצרו ליד חצר טירתו המפוארת של העשיר. משמשו של הרב נכנס פנימה וביקש מבעל הבית להכין בעבורם מקום לינה.

כעבור שעה קלה חזר המשמש אל המרכבה והודיע לרב כי יהיה עליהם לחפש מקום אחר. "בבית יש מהומה גדולה, וקולות בכי ויללות נשמעים מכל עבר". אחד מאנשי הבית גילה לשמש את שאירע: בתו של העשיר חלתה וסכנה גדולה נשקפת לחייה. טובי הרופאים עמלים להצילה.

רבי מרדכי שמע את הדברים ועיניו אורו. "אכן נודע הדבר!", קרא בהתלהבות. "כעת אני מבין מדוע פקד עליי רבי מאיר לצאת מביתו בלי שהיות. יש כאן עניין של פיקוח נפש, ואני שליח להחיש לבת הגביר רפואה משמיים. לך שוב ואמור לבעל הבית כי צדיק בא לכאן ממרחקים, ובעזרת השם יוכל לרפא את בתו".

למשמע הדברים זינק העשיר ורץ החוצה. בכבוד גדול הכניס את הרבי מאוסטילה אל ביתו, וציווה על משרתיו להכין בעבור האורחים חדר נאה וסעודה ראויה. אל הרבי פנה בדמעות וסיפר כי בתו חולה אנושות והרופאים אינם מוצאים מזור למחלתה.

"שלח את כל הרופאים לביתם", הורה הרבי. "אני אתייצב להתפלל כאן תפילת ערבית, ואם ירצה השם לאחר התפילה תבוא לבשר לי כי הסכנה חלפה". עמד הרבי להתפלל, ובאורח פלא החלה להיראות הטבה במצבה של החולה, עד שהתאוששה ויצאה מכלל סכנה.

המופת הגלוי הפעים את לב הגביר, והוא נכנס אל הרבי ובידו צרור תפוח. "בבקשה, קבל מידי את המעות. אני אסיר תודה על מה שעשית בעבורי", אמר בהתרגשות.

סיפור ההצלה היכה גלים בקרב תושבי הכפר. למחרת הופיעו כל יהודי המקום בחדרו  של הרבי והניחו לפניו 'קוויטל' עם דמי פדיון. סך כל הפדיונות הספיקו כדי לכסות את כל שמחת החתונה.

אחרי השבת יצא הרבי מהכפר והועיד את פניו בחזרה לפרמישלן. אולי הפעם יישא הרב את פניו וייאות לקבלו. מייד כשעבר את מפתן הדלת קם רבי מאיר לקראתו בחביבות גדולה, הושיט אליו את ידו בחמימות והזמינו לשבת לצידו.

"האם עצתי הועילה לך?", שאל בחביבות. "האוּמנם השבת הייתה מאירה כפי שהבטחתי לך ואף קיבצת את המעות שביקשת לאסוף?", המשיך רבי מאיר בפנים מאירות.

כבוד רב עשה רבי מאיר לאורחו, ורק לאחר ששהה במחיצתו שבוע ימים ועשה עימו את השבת, נפרדו הצדיקים איש מעל רעהו באהבה ובחיבה.

(על-פי 'אז נדברו')

  רציתי לשאול

עם הרב נחום שטרסברג

מנהל בית חב"ד בבית אריה

פעמים רבות מגיעים בשיעורי התורה לסוגיות שאינן רלוונטיות לימינו. למה ללמוד זאת?

שאלת הרלוונטיות התעוררה לא רק בימינו. בתלמוד עצמו יש דיונים על דברים הכלולים בהגדרה "לא היה ולא עתיד להיות". אם כן, למה לעסוק בעניינים אלה? על כך משיבים חז"ל (סוטה מד,א): "דרוֹש וקבל שכר".

בלימוד התורה יש מרכיב מעשי – לדעת איך לקיים כראוי את מצוות התורה. אכן, החובה הראשונה על אדם מישראל היא ללמוד את ההלכות המעשיות. אבל יש בלימוד התורה רובד עליון יותר, שאינו קשור כלל למידת היישום בפועל.

לימוד התורה הוא מטרה לעצמה, ואילו הצורך לדעת איך להתנהג בחיי היום־יום הוא משני לעומת עצם הלימוד. לימוד התורה יוצר קשר מיוחד ומופלא בין האדם לקב"ה, ולכן במובנים רבים לימוד התורה חשוב מקיום המצוות.

כאשר יהודי לומד את התורה, שכלו מתמזג עם שכלו של הקב"ה. מבחינה זו אין משמעות לביטוי המעשי שבו מתלבשת החוכמה האלוקית. אין זה משנה כלל אם הדיון הוא על "שניים אוחזין בטלית" או על "מגדל פורח באוויר". ההיגיון הפנימי שבדברים הוא החשוב. יהודי הלומד תורה שואף להגיע אל האמת שבתורה, בסוגיה שבה התורה דנה. אמת זו – היא חוכמתו של הקב"ה, וכשיהודי משיג את חוכמת התורה הוא מגיע לדבקות עצומה עם הבורא.

על-ידי לימוד התורה נעשה שכלו של היהודי שכל של תורה. הוא מתחיל לבחון דברים בראייה שונה מזו של בני-אדם רגילים. הוא מאמץ לעצמו את עיניה של התורה האלוקית. ועל כך אמרו חכמינו שאין דבר שאינו רמוז בתורה, ומי שלומד תורה זוכה לראות זאת.

  פינת ההלכה ומנהג

קריאת שמע בסוף הזמן

שאלה: כיצד ינהג מי שהתעורר משנתו סמוך לסוף זמן קריאת שמע, ואם יקרא את ברכות השחר יעבור הזמן?

תשובה: קריאת שמע בשחרית ובערבית היא מצוות עשה מן התורה, ומי שלא קרא אותה בזמנה ביטל מצווה עשה. לעומת תפילה, שאותה אפשר להשלים, הרי על קריאת שמע נפסק להלכה מה שאמרו חז"ל "איזהו 'מעוּוָת לא יוכל לתקוֹן'? זה שביטל קריאת שמע של ערבית או של שחרית" (ואף אם הוא נזהר מעתה לקרוא תמיד קריאת שמע בזמנה, אין זה מועיל להשלים את האור והקדושה שחיסר).

זמן קריאת שמע של שחרית מתחיל קצת אחרי עלות השחר ומסתיים בסוף הרבע הראשון של היום (אורך היום לעניין זה נמדד מזריחת השמש ועד שקיעתה, או מעלות השחר ועד צאת כל הכוכבים. אלה שתי שיטות חישוב, וההבדל ביניהן הוא כ-45 דקות). בדרך כלל סוף זמן קריאת שמע הוא בין השעות 8 ו-9 בבוקר.

מי שהתעורר משנתו סמוך לסוף הזמן, ואם יקרא תחילה את ברכות השחר לא יספיק לקרוא את קריאת שמע בזמנה, יאמר 'מודה אני', ייטול את ידיו, יברך את ברכת התורה השלישית ('אשר בחר בנו') ויקרא מייד את שלוש הפרשיות 'שמע ישראל', 'והיה אם שמוע', 'ויאמר'.

לאחר מכן יברך 'על דברי תורה' ויאמר את כל ההמשך – 'והערב נא' עד 'המלמד תורה לעמו ישראל', וימשיך ויאמר (לנוסח חב"ד) את הפסוקים ('וידבר... שלום'), ומאמרי חז"ל ('אלו דברים... כנגד כולם'), ולאחר מכן את כל ברכות השחר על הסדר ('על נטילת ידיים' עד 'ומדינה של גיהינום').

זאת מפני שיש מחלוקת ב'ראשונים' אם קריאת שמע נחשבת דברי תורה לעניין ברכת התורה. לכן אין לסמוך על קריאת שמע עצמה, ויש לומר את כל הסדר שאומרים אחרי ברכות התורה.

מקורות: שו"ע סי' מז ס"ז-ח ונו"כ, נח ס"א, ושו"ע אדה"ז סי' מז ס"ו, ובסי' נח ס"א, ס"ג, ס"ו וס"י-יא. וראה תניא, אגרת התשובה פ"א, ולקוטי תורה בלק עג,ד.

  חיים יהודיים

חיים של נחמה

ר' חיים עוטר, בן 70, שכל את כל ילדיו אך מינף את האובדן הנורא למערכת של התנדבות ועשייה. אחרי שקיבל  את 'אות הנשיא להתנדבות' הוא משתף במפעל חייו

תעודת זהות. ר' חיים עוטר, בן 70, יליד רמלה ותושב העיר. אביו, הרב שלמה עוטר ז"ל, נולד בתימן. אימו מרים ילידת לוב. בצעירותו שירת בתפקידים שונים בצבא. ב-35 השנים האחרונות הוא מקדיש את זמנו לעשייה ציבורית: מתנדב ביחידה 360 ובחברה קדישא ומפעיל בית תמחוי.


"הצלחנו להתרומם, ולתעל את האובדן הקשה להתנדבות". עוטר

דיין האמת. כחודשיים לאחר נישואיי חצתה רעייתי יוכבד שתחיה את הכביש ונפגעה מרכב חולף. הפציעה הותירה אותה נכה ב-100%. נולדו לנו ארבעה ילדים, ולצערנו הגדול כולם נפטרו. הראשונה נפטרה בהיותה בת שלושה חודשים, השני כשהיה בן ארבעה חודשים, והשלישית בגיל שנתיים. הבת האחרונה נפטרה לפני אחת-עשרה שנים ממחלה ממארת, והיא בת 34. הניחה שתי בנות, בת 6 וחצי ובת 4. אנחנו מגדלים אותן.

התנערי מעפר. השבר היה גדול מאוד, אך בכל פעם מחדש כאילו הקב"ה אמר לי: קום! מורי ורבי, הרב אברהם הכוהן, עודד וחיזק אותי, ואמר: כל מה שאנחנו עוברים, זה מאיתו יתברך. האסונות שפקדו אותי מסייעים לי לנחם אבלים. אני אומר למי שמתמודדים עם כאב האובדן: איבדתי ארבעה ילדים ובחרתי להמשיך בחיים. יש לך משפחה; אין לך אפשרות לעצור את החיים. התרכז בעשייה, בתעסוקה, לך לשיעור תורה, התפלל, למד. אם תתכנס בתוך עצמך – לא ייצא מזה כלום.

שני פרחים. אנחנו מגדלים בביתנו את שתי הנכדות. הקדוש-ברוך-הוא נתן לנו שני פרחים. זו נקודת אור וגם חיזוק בעבורנו.

מגויסים לחסד. מתוך הכאב העצום הצלחנו להתרומם, ולתעל את האובדן הקשה להתנדבות. לפני 32 שנים הקמנו בית תמחוי ברמלה, ואנחנו זוכים להפעיל את המקום בכל ימות השבוע. אנחנו גם מתגייסים לכל עניין של חסד, אם לארגון סעודת ברית למשפחה נזקקת, ואם לגיוס תרומות לקניית תפילין לנער שהוריו דלי אמצעים.

מבוקר עד ערב. אני קם בשעה ארבע וחצי. לומד, מתפלל ומייד ניגש לפתוח את בית התמחוי, שבו אני נמצא עד שמונה בערב. לאורך כל השעות באים נזקקים ולוקחים אוכל, ואנחנו עושים כל מאמץ לכבד אותם.

יתגדל ויתקדש. לפני כעשרים שנה, אחרי פטירתו של אבי, שהיה עובד בחברה קדישא, החלטנו להמשיך בדרכו ולהתנדב גם שם. מאז אנחנו מטפלים בהתנדבות בכל נפטר בעיר. בשנים האחרונות הוספתי עשייה והצטרפתי ליחידה 360 – מערך הסיוע הלאומי.


עוטר בפעילות החירום

מלאכת הקודש. אחרי שמחת תורה, כשהתחילו להגיע הידיעות המחרידות מהדרום, התגייסנו לפעילות חסד וטהרה ביישובי העוטף ובמחנה שוּרה. עסקנו במלאכת הקודש של קבלת גופות, מאמצי זיהוי בתנאים נוראים, והכנה לקבורה. מקצת המשימות בעוטף היו גם תחת אש. בין היתר נכנסנו לחוף זיקים עם כוחות הביטחון לטפל בפצועים ולפנות הרוגים.

עד מתי! קשה לתאר מה ראינו ומה פעלנו. בשבועות הראשונים עבדתי כמעט שמונה-עשרה שעות בכל יום. לא פעם מצאתי את עצמי זועק: עד מתי! ראינו דברים בלתי-נסבלים אבל ידענו שאנחנו עוסקים ביהודים קדושים, וזה נתן לנו כוח לקחת אוויר ולהתגבר.

אות ההתנדבות. לפני זמן התקשרו אליי ואמרו לי שנשיא המדינה מבקש לדבר איתי. חשבתי שמישהו מתבדח איתי, אבל אכן מר הרצוג פנה אליי ואמר: "אני רוצה לבשר לך שזכית באות ההתנדבות למען הציבור הישראלי". דמעות זלגו מעיניי. אמרתי לעצמי: מי אני ומה אני, הכול למען עם ישראל.


בקבלת אות ההתנדבות

ואהבת לרעך כמוך. כל יהודי צריך לעזור לחברו. אתה רואה מישהו במצוקה? ברר במה אפשר לעזור לו, מה הוא צריך. אל תשאירו את החבר שלכם שבור ותתעלמו. הפתרון שלנו במשבר החברתי יתחיל בנו, בעזרה בפועל איש לרעהו.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)