עם הרב נחום שטרסברג
מנהל בית חב"ד בבית אריה
פעמים רבות מגיעים בשיעורי התורה לסוגיות שאינן רלוונטיות לימינו. למה ללמוד זאת?
שאלת הרלוונטיות התעוררה לא רק בימינו. בתלמוד עצמו יש דיונים על דברים הכלולים בהגדרה "לא היה ולא עתיד להיות". אם כן, למה לעסוק בעניינים אלה? על כך משיבים חז"ל (סוטה מד,א): "דרוֹש וקבל שכר".
בלימוד התורה יש מרכיב מעשי – לדעת איך לקיים כראוי את מצוות התורה. אכן, החובה הראשונה על אדם מישראל היא ללמוד את ההלכות המעשיות. אבל יש בלימוד התורה רובד עליון יותר, שאינו קשור כלל למידת היישום בפועל.
לימוד התורה הוא מטרה לעצמה, ואילו הצורך לדעת איך להתנהג בחיי היום־יום הוא משני לעומת עצם הלימוד. לימוד התורה יוצר קשר מיוחד ומופלא בין האדם לקב"ה, ולכן במובנים רבים לימוד התורה חשוב מקיום המצוות.
כאשר יהודי לומד את התורה, שכלו מתמזג עם שכלו של הקב"ה. מבחינה זו אין משמעות לביטוי המעשי שבו מתלבשת החוכמה האלוקית. אין זה משנה כלל אם הדיון הוא על "שניים אוחזין בטלית" או על "מגדל פורח באוויר". ההיגיון הפנימי שבדברים הוא החשוב. יהודי הלומד תורה שואף להגיע אל האמת שבתורה, בסוגיה שבה התורה דנה. אמת זו – היא חוכמתו של הקב"ה, וכשיהודי משיג את חוכמת התורה הוא מגיע לדבקות עצומה עם הבורא.
על-ידי לימוד התורה נעשה שכלו של היהודי שכל של תורה. הוא מתחיל לבחון דברים בראייה שונה מזו של בני-אדם רגילים. הוא מאמץ לעצמו את עיניה של התורה האלוקית. ועל כך אמרו חכמינו שאין דבר שאינו רמוז בתורה, ומי שלומד תורה זוכה לראות זאת. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
