שאלה: מה הזמן הראוי לתפילת המנחה?
תשובה: את תפילות שחרית ומנחה תיקנו חז"ל כנגד קרבן עולת התמיד, שהיו מקריבים בבית המקדש בכל יום, האחד "בבוקר" והשני "בין הערביים".
זמן תפילת מנחה נחלק לשני חלקים: החלק הראשון נקרא 'מנחה גדולה', והוא נמשך שלוש שעות, מכחצי שעה אחרי חצות היום ועד שעתיים וחצי לפני סוף היום. החלק השני נקרא 'מנחה קטנה', והוא מתחיל בסוף זמן 'מנחה גדולה'.
לכתחילה יש להתפלל מנחה בזמן 'מנחה קטנה', אך כשיש סיבה, אפשר להתפלל 'מנחה גדולה' (ובשבת וביום טוב יש המקילים בזה אף לכתחילה).
השעות הנזכרות כאן הן 'שעות זמניות'. כלומר, כל שעה היא אחת חלקי שתים-עשרה מאורך היום (על-פי כמה פוסקים, ומהם בעל התניא בסידורו, יום נחשב מהזריחה ועד תחילת השקיעה. לדעות אחרות – מעלות השחר עד צאת כל הכוכבים). בארץ ישראל היום מתקצר בחורף עד 10 שעות (של השעון שלנו, היינו שכל 'שעה זמנית' היא של 50 דקות שלנו), ובקיץ הוא מתארך עד 14 שעות (וכל 'שעה זמנית' היא של 70 דקות שלנו). את מחצית השעה שאחרי חצות מחשיבים לחומרא, הן לפי השעות הזמניות הן לפי השעות הרגילות.
מי שהתפלל מנחה בחצי השעה שאחרי חצות, נחלקו הפוסקים אם יצא ידי חובתו. על כן יחזור ויתפלל בזמן, ויעשה תנאי, שאם הוא חייב להתפלל - זו תהיה 'תפילת חובה', ואם פטור – זו תהיה 'תפילת נדבה'. אם נזכר אחרי שעבר זמן מנחה, יתפלל אחרי תפילת 'שמונה-עשרה' של ערבית 'תפילת תשלומין' למנחה, ויַתנֶה שאם יצא ידי חובת מנחה – זו תהיה תפילת נדבה. תנאי זה (ותפילה זו) אי-אפשר לעשות בשבת וביום טוב, שבהם אין מתפללים תפילת נדבה.
מקורות: ברכות כו,ב. רמב"ם פ"ג מהל' תפילה ה"ד. טושו"ע או"ח סי' רלג. הלכה ברורה שם, וש"נ. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
