דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה. יש הסבורים שעלינו לחכות בסבלנות למועד שבו יחליט הקב"ה להביא את המשיח, ועד אז אין לנו מה לעשות. ואולם פסח שני מלמד אותנו את כוחם של יהודים לחולל שינוי גם למעלה.
לכאורה איזה מקום היה לטענתם של היהודים שבאו וזעקו "לָמָּה נִגָּרַע"? הלוא דברים רבים בתורה תלויים בזמן ומקום. מי שלא קיים מצווה במועדה, הפסיד אותה. התורה קבעה זמן מיוחד לקרבן הפסח – י"ד בניסן – וגם הגבילה את אפשרות ההקרבה לטהורים בלבד. הייתכן שבני-אדם, בטענותיהם ובתביעותיהם, יגרמו לתורה להשתנות?!
אלא שכאן נפל דבר. יהודים לא יכלו לשאת את המחשבה שמצווה גדולה כל-כך תחסר להם. תביעתם לא הייתה מחאה, אלא זעקה פנימית, שנבעה מכאב עמוק. הם אכן רצו שתינתן להם 'תורה חדשה' – שהקב"ה יפתח בעבורם דרך של תשובה ותיקון.
אמנם על-פי התורה "עבר זמנו, בטל קרבנו", אך מצד הקב"ה ניתנת דרך התשובה, שמאפשרת לתקן את הפגמים. זו דרך שאינה על-פי הסדר הרגיל, ולכן לא נכתבה בתורה מלכתחילה. מגיעים אליה על-ידי עבודה שאף היא אינה על-פי הסדר – עבודת התשובה. זעקתו הפנימית של היהודי, הפורצת מעצם נשמתו, פותחת לפניו צינורות חדשים של שפע אלוקי.
בכוחה של התשובה לדלג גם על הקיצים והחשבונות של הגאולה, וכפסק הרמב"ם (הלכות תשובה ז,ה) שכאשר ישראל עושים תשובה "מייד הם נגאלים". כי על-ידי התשובה מגיעים אל הקב"ה עצמו ומשנים את כל הסדרים. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
