כאשר חלפו הדקות החליט יצחק לעזוב, אך המארגן מיהר אל הדלת וחסם בעדו את היציאה. "כאשר יהיה לך 'יאָרצייט' גם תנהג כך?!..."
"למה רימית אותי?! בחוץ אמרת לי שאני העשירי למניין ואילו כאן יש רק ארבעה אנשים ואני החמישי!".
שפתיו של יצחק העשיר רטטו מזעם. הוא היה בדרכו למשרדו, לפגישה עסקית חשובה ביותר. העיכוב הבלתי-צפוי עלול לגרום לו נזק גדול.
הוא חי בעיר פוזנן שבמערב פולין וניהל עסקים מסועפים. בבעלותו היה מפעל הענק לעצים וקורות, והוא סיפק סחורה לכל רחבי המדינה וראה ברכה בעמלו. לצד הצלחתו החומרית הקפיד לייחד בכל יום כמה שעות לתפילה בציבור וללימוד תורה.
רבו של יצחק היה האדמו"ר רבי יוסף-ברוך אפשטיין מניישטאט (כיום פרודניק), שכונה 'היהודי הטוב'. הוראותיו ועצותיו היו בעבור יצחק כאורים ותומים. מעולם לא סגר עסקה בטרם נועץ ברבו וקיבל את הסכמתו וברכתו.
הוראה מצילת חיים. ציונו של 'היהודי הטוב' מניישטאט (צילום: My tzadik )
במרוצת השנים גדלו עסקיו והלכו, ותפסו את רוב זמנו. קרה שעברו ימים שבהם לא פתח ספר. לעיתים הפסיד תפילה במניין כדי לקיים פגישות עסקיות דחופות, ורק אחריהן עמד להתפלל ביחידות במשרדו. בתחילת הדרך כאב לו הפסד התפילה במניין, אבל עם השנים הדבר כבר לא נגע כל-כך לליבו.
באחת מנסיעות העסקים, כשנכנס אל רבו, לקבל את ברכתו, עצרו הרבי, ושלא כדרכו החל להתעניין בסדר יומו. "באיזו שעה אתה בא למשרד?", שאל הרבי. יצחק השיב שהדבר נתון לשינויים, על-פי מידת העבודה.
"ומתי אתה מתפלל תפילת שחרית?", חקר הרבי.
"בכל יום בשעה אחרת", הודה העשיר.
"ומה על תפילה במניין בבית הכנסת?", הוסיף הרבי להתעניין.
יצחק נאלץ לומר את האמת: "אני משתדל להתפלל במניין, אך הדבר אינו עולה תמיד בידי".
"יצחק בני, לא נכון לעשות כך", אמר הרבי. "הקפד ביותר להתפלל בכל יום במניין. גם כשמבקשים ממך להשלים מניין, אל תסרב. נועד על כך שכר מיוחד. כאשר עשרה יהודים מתפללים יחד, השכינה שורה עליהם, והקב"ה מגן על האדם ושומר עליו". יצחק קיבל את דברי רבו ומאז הקפיד לקיימם.
בוקר אחד ציפתה ליצחק פגישה חשובה עם כמה סוחרים גדולים, ולכן החליט לוותר הפעם על תפילה במניין. בעודו בדרכו למפעל שמע קריאה: "עשירי! עשירי!". הוא הפנה את ראשו וראה יהודי עומד בפתח בית כנסת. הוא נזכר בהוראת רבו להשלים מניין כשיתבקש. חישוב מהיר העלה שבאפשרותו להתעכב מעט, והוא נעתר לבקשה.
כשנכנס לבית הכנסת נפלו פניו. במקום היו ארבעה אנשים בלבד. יצחק כעס על האיש שרימה אותו, אך הלה התנצל וטען שרק בדרך זו הוא מצליח לארגן מניין. יצחק התרצה והחל לקרוא פרקי תהילים.
חלפו עשר דקות. יצחק ראה שהשעון מתחיל לדחוק. הוא קם לצאת, אך היהודי הפציר בו להמתין עוד מעט. "היום יום-השנה של אבי. עליי לומר עליו קדיש. אתה חייב להישאר".
יצחק נעתר והחליט להמתין עוד כמה דקות. בינתיים נכנסו עוד שני אנשים. כאשר חלפו הדקות החליט יצחק לעזוב, אך המארגן מיהר אל הדלת וחסם בעדו את היציאה. "כאשר יהיה לך 'יאָרצייט' גם תנהג כך?!...". יצחק חרק שיניים והמתין בקוצר רוח לבואם של עוד שלושה יהודים.
סוף-סוף הושלם המניין. יצחק חשב כי לכבוד ה'יאָרצייט' ילמד האיש משנה ויאמר 'קדיש' אך לא. המארגן ניגש אל העמוד והחל להתפלל שחרית...
ליצחק לא נותרה ברירה. כל כמה דקות הציץ בשעונו ותהה אם הסוחרים עדיין ממתינים לו או שכבר נואשו והלכו להם. הוא הביט לעבר הדלת, בתקווה שייכנס עוד יהודי ויאפשר לו לעזוב, אך הדבר לא קרה.
בתום התפילה שם יצחק את פעמיו במהירות אל מפעלו, מקווה שעדיין הסוחרים ממתינים לו. כשהתקרב אל הרחוב שבו עמד המפעל, ראה מרחוק את העשן הכבד שהיתמר למעלה. תחילה לא העלה על דעתו שהדבר קשור אליו והוסיף לצעוד.
ופתאום ראה אדם רץ לעברו וקורא לו בקול נרגש: "יצחק, ברח מפה מהר! גויים אנטישמים העלו את מפעלך באש. הם מחכים לך כדי לשדוד אותך!".
יצחק נמלט מייד מהמקום. "כל רכושי עלה באש", חשב בליבו בעודו רץ ומתנשף, "נהפכתי לעני מרוד".
בצר לו נסע אל רבו וסיפר לו את שאירע. "דע לך, יצחק, שהשתתפותך במניין הצילה את נפשך", אמר לו הרבי. "הרי אמרתי לך שהקב"ה נמצא עם יהודים המתפללים יחדיו ומגן עליהם. כעת הסר דאגה מהרכוש שנשרף. יש פתגם של קדושי עליון: 'אחרי שריפה מתעשרים'. ה' יעזור לך להתעשר ויותר מכפי שהיה לך קודם השריפה".
ואכן, ברכתו של הרבי התקיימה – יצחק חזר למעמדו הקודם ואף הגדיל את עושרו פי כמה וכמה.
(על-פי 'עטרת צדיקים'; יהושע זילברברג, 'המודיע') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
