מתנגדי הרב ידעו שלא יוכל להשלים עם נוכחותו של חזן 'מתקדם', ובוודאי לא יתפלל במחיצתו, דבר שיגרום לו להדיר את רגליו מבית הכנסת הגדול. זו הייתה מטרתם
סערה עזה טלטלה את הקהילה היהודית בעיר בֶרֶגְסַס שבהונגריה. רבי אברהם-יהודה שוורץ שימש ברבנות העיר על מי מנוחות שבע-עשרה שנים, עד שמחלוקת קשה פרצה בעיר. קבוצה קטנה מבני הקהילה, שנסחפה אחר יומרותיו של עסקן מקומי, החליטה לפגוע בסמכותו של הרב ולהתנכל לו.
הם פנו אל כמה מבני הקהילה, שלא הצטיינו ביראת שמיים יתרה, והסיתו אותם להדיח את ר' נפתלי-צבי, החזן הוותיק של בית הכנסת. במקומו הציעו להביא חזן מודרני, שיבוא עם מקהלה מקצועית.
מתנגדי הרב ידעו שלא יוכל להשלים עם נוכחותו של חזן 'מתקדם', ובוודאי לא יתפלל במחיצתו, דבר שיגרום לו להדיר את רגליו מבית הכנסת הגדול. זו הייתה מטרתם, בשאיפה שעל-ידי כך תצומצם השפעת הרב על יהודי העיר.
משלחות של חזנים בעלי שם הוזמנו למבחנים לפני ועדה מיוחדת, עד שנתקבלה ההחלטה למנות את יצחק, חזן שבא מאוקראינה בלוויית מקהלה. איש מחברי הוועדה לא טרח לבדוק את טיבו ומידת יראת השמיים של החזן החדש. שמועות עקשניות ריננו עליו שהוא מופיע עם מקהלתו בבתי מרזח מפוקפקים, אך הדבר לא הטריד את חברי הוועדה.
התכנית הצליחה: בראש השנה תרל"ט (1878) הדיר הרב את רגליו מבית הכנסת הגדול, ובמשך שנה תמימה התפלל בבתי כנסת קטנים.
בית הכנסת הגדול בברגסס
ביום שישי, ערב שבת מברכים אלול, הופתעו יהודי העיר. מודעה שנתלתה בפתח בית הכנסת הגדול בישרה כי הרב יישא דרשת התעוררות בשבת, בשעה ארבע אחר הצוהריים. העיר סערה. השמועות פשטו כאש בשדה קוצים. היו שאמרו שהרב עומד להכריז על התפטרותו, ואחרים טענו שיטיח דברי תוכחה קשים.
בשעה היעודה היה בית הכנסת מלא עד אפס מקום. הרב עלה אל בימת ארון הקודש ופתח בפלפול תורני מעמיק. בסיומו פנה אל הקהל ואמר:
"הימים הנוראים ממשמשים ובאים. בימים אלה כל אחד ואחד מבקש להתברך בשנה טובה. יהודים יקרים, אני מבקש מכם, אל תיתנו לחזן ולמקהלתו לעבור לפני התיבה. עשו תשובה על העבר ושפרו את מעשיכם מכאן והלאה!".
במהלך דבריו הסתובב הרב ופתח את ארון הקודש. בקול משתנק מבכי אמר: "דעו כי כל מלחמתי היא לשם שמיים ולא לכבודי. אני מבטיח לכם בלב שלם: בראש השנה הקרוב החזן הזה לא יתפלל בבית הכנסת!". במילים אלה סיים הרב את דרשתו.
.jpeg)
'אעמוד לצידך בעת צרה'. ציונו של ה'קול אריה'
הדרשה עוררה תגובות נסערות. נאמני הרב ידעו שדבריו לא ישובו ריקם. מתנגדי הרב והעיתונות המשכילית המקומית חגגו. "הגם רבה של ברגסס בנביאים?", לגלגו הכותרות, שניסו להציג את הרב כנביא שקר. הרב עצמו כתב לתלמידו: "סהדי במרומים שכוונתי הייתה לשם שמיים, אולי יעשו דבריי רושם בליבם".
חודש אלול חלף. קולות האימונים של יצחק החזן ומקהלתו הדהדו בעיר. מוצאי שבת סליחות עבר ודבר לא השתנה. ראש השנה התקרב, ו'נבואת' הרב נראתה רחוקה מלהתגשם.
בכ"ח אלול, יומיים בלבד לפני ראש השנה, נשמעה דפיקה קלה בדלת בית הרב. בפתח עמדה אישה בלתי-מוכרת מהעיר ברדיצ'ב, ובידה כתב בית דין. "עגונה אני", בכתה האישה, "בעלי נטש אותי לפני שנים. בעת האחרונה נודע לי שהוא שוהה כאן".
"מה שמו?", שאל הרב.
"יצחק", השיבה, "אך הוא מוכר כ'יצחק החזן'".
הרב נחרד. אחרי עוד כמה שאלות לא נותרו עוד שום ספקות בליבו.
הוא הורה לאישה להמתין בבית הכנסת הגדול בשעת מנחה. כשיצחק הופיע, זעקה לעברו האישה: "יצחק, אתה כאן?!".
החזן איבד את עשתונותיו והחל לצעוד אחריה בראש מורכן לעבר בית הרב, וקהל סקרנים רב צעד בעקבותיהם.
מתנגדי הרב נבהלו ומיהרו לפנות אל ראש העיר, בטענה כי מדובר בעלילה שהרב טפל על החזן. ראש העיר שלח פלוגת שוטרים לחקור את העניין. ואולם כשיצחק ראה את השוטרים, נתקף חרדה והודה מייד: "כן, זו אשתי!". השוטרים אזקו אותו ולקחוהו לבית המעצר.
כעבור יומיים, ביום ראש השנה תר"מ, נכנס הרב בראש מורם לבית הכנסת הגדול. אל התיבה ניגש ר' נפתלי-צבי, החזן הוותיק, בלי זמרי ליווי. בלב נשבר וברגש של קדושה הוביל את התפילה. המשכילים והמתנגדים הרכינו את ראשיהם בהכנעה, והשלום שב לשרות בעיר.
המעשה הפלאי היכה גלים והתפרסם בכל רחבי הונגריה. כשנשאל הרב אחרי כן מנין שאב את התעוזה להבטיח קבל עם ועדה שהחזן לא יתפלל, השיב בפשטות: "בצעירותי גייסתי סכום גדול למטרות צדקה בעבור ה'דברי חיים' מצאנז. הוא בירך אותי אז: 'אעמוד לצידך בעת צרה'. לא היה לי ספק כי לעת הזאת כוּונה הבטחתו".
(על-פי 'קול אריה') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:06
זריחה: 6:46
