ראש השנה מכוּנה בתפילה (על-פי הגמרא) "זה היום תחילת מעשיך". בתורת החסידות והקבלה מוסבר על-פי הסוד איך ייתכן שהיום השישי לבריאה – יום בריאת אדם הראשון – מוגדר 'תחילת מעשיך'. אבל מאחר שהתורה, על כל רבדיה, היא תורה אחת, צריך למצוא הסבר על כך גם בדרך הפשט.
ההלכה קובעת שמצב של טהרה או טומאה חל רק על כלי ש'נגמרה צורתו'. כלומר, כדי שחומר גלם ייחשב 'כלי', שחלים עליו דיני טומאה וטהרה, עליו להגיע לרמת גימור מסוימת. כל עוד החומר לא הגיע לרמה זו, אין לו מעמד של כלי כלל.
כוונת היוצר
דוגמה לכך: יריעת עור יכולה לשמש למגוון שימושים – מכיסוי פשוט ועד כלי מפואר ביותר, הכול על-פי רצון בעליה, וכוונת הבעלים קובעת מתי 'נגמרה צורתו': אם הבעלים ייעד את העור לכיסוי בלבד, ההגדרה 'כלי' חלה עליו ברגע שהוא ראוי לשמש כיסוי; אך אם ייעד אותו לשמש כלי מפואר ויקר ערך, נדרש עיבוד נוסף, ורק בתום התהליך כולו ייחשב 'כלי'.
כך גם בבריאת העולם: עד היום השישי אמנם ניכרה בעלותו של הקב"ה על העולם, באופן של "מה רבו מעשיך ה'", אבל עדיין לא נראתה האלוקות כפי שהאדם מסוגל לראותה, כפי שאכן אירע בפועל, כשנברא האדם והוא הכריז: "בואו נשתחווה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו". הדבר דומה לעור שבתחילה אפשר לחשוב שהוא נועד לשמש כיסוי בלבד, אך לבסוף מתברר שרצון היוצר הוא לעשות ממנו כלים מפוארים. לכן כל מה שנברא עד היום השישי אינו אלא הכנה ל'תחילת מעשיך', שכן מלאכת הבריאה טרם הושלמה.
שלמות חדשה בבריאה
ליתר דיוק: אין הכוונה שקודם לכן העולם היה 'חצי כלי' ולבסוף נעשה 'כלי שלם', אלא שמלכתחילה לא היה כאן 'כלי' כלל, כי כל עוד 'לא נגמרה צורתו' אין עליו שם כלי. עד תחילת היום השישי היה העולם מוכן רק לגילוי האלוקי של "בראשית ברא אלוקים" – 'א־לוהים' בגימטרייה 'הטבע'. לאחר מכן גילה הקב"ה דרגת אלוקות נעלית יותר – שם הוי'ה, וזאת על־ידי בריאת האדם.
שלא ככל הברואים, האדם לא נברא בדיבור, אלא "ויפח באפיו נשמת חיים" – הוכנסה בו נשמה אלוקית (שקדמה לעולם). על-ידי יצירת האדם הקב"ה הביע את רצונו שתכלית הבריאה היא להביאה להכרה במלכותו.
להתעלות תמיד
מכאן יש ללמוד הוראה בעבודת ה': בכל שלב אפשר להתעלות עוד יותר. גם אם נראה שהגענו לשיא, עדיין היוצר מעוניין בכלי מפואר יותר. אף-על-פי שההישג הקודם היה הטוב ביותר ביחס למה שנדרש באותו שלב, הרי לנוכח הגילוי החדש של בעל הבית – נדרשת עבודה נעלית ומרוממת יותר.
וכך עבודת חודש אלול הייתה יפה וטובה לשעתה, ואולם עכשיו עלינו להוסיף ולהתעלות – לצעוד אל עיר המלוכה ולהיכנס לפנַיי ולִפנים, לארמון המלך.
(תורת מנחם, כרך עג, עמ' 259) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:06
זריחה: 6:46
