תְּקִיעָה. שלוש פעמים בכל יום אנו מתפללים: "תקע בשופר גדול לחירותנו". התפילה הזאת מבוססת על לשון הפסוק (ישעיה כז,יג) המנבא שבזמן הגאולה יתקע הקב"ה "בשופר גדול" – "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל".
רמזים רבים יש במצוות התקיעה בשופר בראש השנה. תורת החסידות שמה דגש על שני היבטים עיקריים: א) על-ידי השופר נעשית הכתרתו של הקב"ה למלך על עם ישראל ועל העולם, כמנהג המלכים, שבעת הכתרתם תוקעים בשופרות; ב) השופר מעורר לתשובה ומבטא את צעקת ליבו של היהודי.
שני הדברים קשורים זה בזה. כשיהודי בא בראש השנה להכתיר את הקב"ה למלך ומבקש: "מלוך על העולם כולו בכבודך", מוצגת לו השאלה: הלוא בשנה שעברה היה הקב"ה מלך על העולם; האוּמנם מילאת את רצונו? לכן לפני ההכתרה חייבת לבוא עבודה של תשובה. היהודי צריך לשוב בתשובה שלמה על מעשיו בעבר, ואז יוכל לבקש באמת ובתמים שהקב"ה ימלוך על העולם.
השופר גם מבטא את צעקת ליבו של היהודי, את כאב נפשו על שנתרחק מאור הקדושה. צעקה זו מבטאת את רצונו העמוק של כל יהודי להיות קרוב אל ה' ולעובדו. וזו עבודת התשובה של ראש השנה – צעקה מהמעמקים הפנימיים ביותר של הלב היהודי. הצעקה מגיעה עד עצמותו ומהותו יתברך, ומעוררת בו את הרצון למלוכה. כך עם ישראל מכתיר את הקב"ה למלך על עם ישראל ועל העולם כולו.
זמנים נוספים
שקיעה: 18:06
זריחה: 6:46
