הקשר בין פרשת פינחס לימי בין המצרים מתבטא הן בתחילת הפרשה הן בסופה, וגם בהפטרה. הפרשה נפתחת בשבחו של פינחס ובשכר הרוחני שזכה לו "תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
מעשהו של פינחס (המתואר בסוף הפרשה הקודמת) בא על רקע ירידה רוחנית גדולה, שבאה לידי ביטוי בחטא חמור ובעונש כבד של מגֵפה שהִכתה בעם ישראל, אך דווקא היא הובילה לעלייה רוחנית גדולה של חזרה בתשובה, ולמתן שכר לפינחס – "בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" – "לא נתכהן פינחס עד שהרגוֹ לזמרי" (רש"י, מזבחים קא,ב).
חדוות המפגש המחודש
בסוף הפרשה מתוארים פרטי קרבנות התמיד, השבתות, ראשי החודשים והמועדים. בתורת החסידות מוסבר עניין הקרבנות כקירוב בין הניצוץ האלוקי שנפל לתוך בעל־החיים לבין מקורו העליון, שזה עניין 'בירור הניצוצות'. החיבור המחודש אחרי הריחוק – גורם שמחה עצומה (תורת שמואל תר"ם). גם עצם החגים של סוכות ושמיני עצרת מבטאים את השמחה שאחרי עבודת התשובה של יום הכיפורים.
ההפטרה מסתיימת בדברי ירמיהו: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כׇּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה'" (ירמיה ב,ג). גם הפסוק הזה מתפרש במובן הפנימי של עבודת התשובה. הכוונה היא, שעל־ידי עבודת התשובה מתהפכים ימי בין המצרים (צום י"ז בתמוז, שפותח אותם, ועד צום תשעה באב, שחותם אותם) "לששון ולשמחה ולמועדים טובים".
האור המסנוור
אמרו חז"ל: "כל הצומות עתידים להתבטל לעתיד לבוא, חוץ מפורים ויום הכיפורים". לכאורה, מכיוון שהתורה היא נצחית, איך ייתכן שכל החגים יהיו בטלים בבוא הגאולה? מוסבר בחסידות, שאין הפירוש שהמועדים יתבטלו כפשוטו, אלא שהאור האלוקי יתגלה בגילוי רב ועוצמתי ביותר, שיגבר ויאפיל על האור המיוחד של החגים. אין זה ביטול של הפסקה אלא של התמזגות, כמו אור הנר שאינו נראה כאשר השמש יוקדת בצוהריים.
מזה אפשר להבין את מעלת ימי בין המצרים לעתיד לבוא: אם האור שיזרח בגאולה באופן רגיל, בימי השגרה, יגבר גם על האור של החגים, עד שיאפיל על האור הייחודי שלהם, כל שכן שהאור של החגים העתידיים, שייהפכו לשמחה, יהיה עוצמתי לאין ערוך.
בן המלך יצא לחופשי
היתרון של עבודת התשובה מתבטא בשמחה שהיא גורמת. נאמר (קהלת יב,ז): "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ". הפירוש הפנימי של הכתוב עוסק בנשמה בעודה בגוף, שעל־ידי עבודת התשובה "שבה אל בית אביה כנעוריה", כלשון התניא (פרק לא):
"וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה, היא שמחת הנפש בצאתה מהגוף המתועב ושבה אל בית אביה כנעוריה, בשעת התורה והעבודה, וכמאמר רבותינו ז"ל להיות 'כל ימיו בתשובה', ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשביה, כמשל בן מלך שהיה בשביה וטוחן בבית האסורים ומנוּוָל באשפה, ויצא לחופשי אל בית אביו המלך".
(תורת מנחם תשמ"ז, כרך ד, עמ' 100) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
