חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:08 זריחה: 6:45 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2061
ערב ש"ק פרשת פנחס, י"ח בתמוז ה'תשפ"ו (03/07/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2061
יש חדש
עלייה עצומה אחרי הירידה
איש על העדה
אפשר להפך
בידי אדם ומן השמיים
שני קצוות בפינחס
מצילה אלמונית בלב היער
רציתי לשאול
מסחר וחוזים בבין המצרים
לחוות את המקדש בקריית ארבע

מס' 2061, ערב שבת-קודש פנחס, י"ח בתמוז ה'תשפ"ו (03.07.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

'החלק החמישי' של ההנהגה

צריך לדעת מה לומר, מתי לומר, איך לומר. לפעמים "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע"

כאשר נגזר על משה רבנו שלא להיכנס לארץ, ביקש מהקב"ה למנות מנהיג שימלא את מקומו. הקב"ה השיב לו: "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן, אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ". חז"ל מפרשים ש"איש אשר רוח בו" הכוונה — "שיכול להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד".

כלומר, מנהיג אמיתי יודע להתנהל מול כל הגוונים בעם. הוא מבין את צרכיו של כל אחד ואחד, חש את תחושות ליבו, ומוצא את הדרך לדבר אל הציבור כולו. כי הנהגת ציבור היא דבר מורכב ביותר, ולעיתים נוצרות התנגשויות בין צורכי הפרט לצורכי הכלל, בין צרכיו של ציבור אחד לצרכיו של ציבור שני. כאן נדרש "איש אשר רוח בו".

במגדלי השן

מספרים על תלמיד־חכם צעיר שבא לקבל הסמכה לרבנות מרב גדול. הרב בחן את הצעיר בארבעת חלקי השולחן ערוך ונוכח שאכן הוא בקי בחומר ויודע את כל הדינים. אמר לו הרב: "אני רואה שלמדת היטב את ארבעת חלקי השולחן ערוך, אבל עכשיו עליך ללמוד את החלק החמישי". תהה הצעיר, שכן אין חלק חמישי לשולחן ערוך. אמר לו הרב: "החלק החמישי של השולחן ערוך הוא — איך להתנהל עם בני־אדם".

אִמרה זו טומנת בחובה חוכמה עמוקה. אפשר לדעת מה כתוב בספרים, מה מותר ומה אסור, ולהיכשל בהנהגת הציבור. רב שמבקש להנהיג את עדתו כראוי צריך לדעת את 'החלק החמישי' — מה לומר, מתי לומר, איך לומר. לפעמים "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע".

אם אצל רבנים יכול להיות מצב שחסר חלילה 'החלק החמישי', קל וחומר אצל פקידים ושופטים. הללו יושבים במגדלי שן, מנותקים מחיכוך אמיתי עם הציבור, וגם אין להם שום אחריות על תוצאות החלטותיהם. הם יכולים להיות משכילים מאוד, אבל אין הם יודעים את אמנות הנהגת הציבור.

אפשר לשמוע מהם נימות בוז לפוליטיקאים. אכן, הפוליטיקה נגועה בפגמים רבים, אבל יש דבר אחד שממנו מתעלמים — האנשים האלה הם נבחרי ציבור. מאחוריהם עומד ציבור שבחר בהם, וכדי להנהיגו נדרשו להקשיב לו, להבינו, לחוש את רחשי ליבו. נבחרי הציבור צריכים לתמרן בין צרכים ואינטרסים, לחפש דרכי פשרה, ולמצוא מכנה משותף שסביבו אפשר להתאחד.

זמן להתעשת

לשופטים ולפקידים אין הבנה כזאת. מבחינתם, ייקוב הדין את ההר. אלה כותבים פסקי דין, ואלה מנחיתים הנחיות, ובראייתם הציבור אמור לעבור לדום לפקודתם. מה לעשות, המציאות מורכבת הרבה יותר. התוצאה היא תבערה, תסיסה, תסכול וזעם גוברים והולכים. זה בדיוק חומר הדלק שקיצונים בשני הצדדים מייחלים לו.

מהדורסנות הזאת לא יכול לצמוח שום דבר חיובי. היא רק מגביהה חומות, מלבה אש של שנאת אחים, וקורעת אותנו מבפנים. בימים אלה, שבהם אנחנו אבלים על חורבן בית המקדש בשל שנאת חינם, זה הזמן להתעשת ולחפש דרך לאיחוי וליתר הבנה הדדית ואהבת ישראל.


"איש אשר רוח בו". משה מסמיך את יהושע (ציור: אהובה קליין)

  יש חדש

לימוד ענייני המקדש

הננו מזכירים את קריאת הרבי מליובאוויטש להוסיף בימי בין המצרים בלימוד התורה ובנתינת צדקה, ובמיוחד בלימוד ענייני המקדש – בתורה שבכתב (פרשיות תרומה, ויקהל-פקודי; יחזקאל פרק מ-מג), בתורה שבעל-פה (מסכת מידות) ובהלכה (הלכות בית הבחירה לרמב"ם). על-ידי לימוד זה נזכה שיתקיימו דברי המדרש: "לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה, שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית".

ועידת המחנכים הל"ח

בימים ראשון-שלישי, י"ב-י"ד במנחם-אב, תתקיים הוועידה השנתית השלושים ושמונה של המחנכים, שמארגן המרכז החינוכי-חסידי שעל-יד צעירי אגודת חב"ד באה"ק. הרב נפתלי רוט, יו"ר הוועידה, אומר שהשנה תעמוד הוועידה בסימן 'חינוך במשנת הרבי לרגל חמישים שנה למבצע חינוך'. פרטים והרשמה בטל' 025000770 ובאתר chabad4u.org.

ימי עיון לנשים

אור חיה, המרכז לאישה היהודייה, מארגן שלושה ימי עיון באולמי גוטניק, רח' בית הדפוס 11 ירושלים, בימים ראשון-שלישי, ה'-ז' במנחם-אב (19-21.7), בנושא תודה. פרטים והרשמה בטל' 0548894770, 025374927.

  שלחן שבת

עלייה עצומה אחרי הירידה

הקשר בין פרשת פינחס לימי בין המצרים מתבטא הן בתחילת הפרשה הן בסופה, וגם בהפטרה. הפרשה נפתחת בשבחו של פינחס ובשכר הרוחני שזכה לו "תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

מעשהו של פינחס (המתואר בסוף הפרשה הקודמת) בא על רקע ירידה רוחנית גדולה, שבאה לידי ביטוי בחטא חמור ובעונש כבד של מגֵפה שהִכתה בעם ישראל, אך דווקא היא הובילה לעלייה רוחנית גדולה של חזרה בתשובה, ולמתן שכר לפינחס – "בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" – "לא נתכהן פינחס עד שהרגוֹ לזמרי" (רש"י, מזבחים קא,ב).

חדוות המפגש המחודש

בסוף הפרשה מתוארים פרטי קרבנות התמיד, השבתות, ראשי החודשים והמועדים. בתורת החסידות מוסבר עניין הקרבנות כקירוב בין הניצוץ האלוקי שנפל לתוך בעל־החיים לבין מקורו העליון, שזה עניין 'בירור הניצוצות'. החיבור המחודש אחרי הריחוק – גורם שמחה עצומה (תורת שמואל תר"ם). גם עצם החגים של סוכות ושמיני עצרת מבטאים את השמחה שאחרי עבודת התשובה של יום הכיפורים.

ההפטרה מסתיימת בדברי ירמיהו: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כׇּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה'" (ירמיה ב,ג). גם הפסוק הזה מתפרש במובן הפנימי של עבודת התשובה. הכוונה היא, שעל־ידי עבודת התשובה מתהפכים ימי בין המצרים (צום י"ז בתמוז, שפותח אותם, ועד צום תשעה באב, שחותם אותם) "לששון ולשמחה ולמועדים טובים".

האור המסנוור

אמרו חז"ל: "כל הצומות עתידים להתבטל לעתיד לבוא, חוץ מפורים ויום הכיפורים". לכאורה, מכיוון שהתורה היא נצחית, איך ייתכן שכל החגים יהיו בטלים בבוא הגאולה? מוסבר בחסידות, שאין הפירוש שהמועדים יתבטלו כפשוטו, אלא שהאור האלוקי יתגלה בגילוי רב ועוצמתי ביותר, שיגבר ויאפיל על האור המיוחד של החגים. אין זה ביטול של הפסקה אלא של התמזגות, כמו אור הנר שאינו נראה כאשר השמש יוקדת בצוהריים.

מזה אפשר להבין את מעלת ימי בין המצרים לעתיד לבוא: אם האור שיזרח בגאולה באופן רגיל, בימי השגרה, יגבר גם על האור של החגים, עד שיאפיל על האור הייחודי שלהם, כל שכן שהאור של החגים העתידיים, שייהפכו לשמחה, יהיה עוצמתי לאין ערוך.

בן המלך יצא לחופשי

היתרון של עבודת התשובה מתבטא בשמחה שהיא גורמת. נאמר (קהלת יב,ז): "וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ". הפירוש הפנימי של הכתוב עוסק בנשמה בעודה בגוף, שעל־ידי עבודת התשובה "שבה אל בית אביה כנעוריה", כלשון התניא (פרק לא):

"וזאת תהיה עבודתו כל ימיו בשמחה רבה, היא שמחת הנפש בצאתה מהגוף המתועב ושבה אל בית אביה כנעוריה, בשעת התורה והעבודה, וכמאמר רבותינו ז"ל להיות 'כל ימיו בתשובה', ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשביה, כמשל בן מלך שהיה בשביה וטוחן בבית האסורים ומנוּוָל באשפה, ויצא לחופשי אל בית אביו המלך".

(תורת מנחם תשמ"ז, כרך ד, עמ' 100)

  מן המעיין

איש על העדה

מעל העדה

 ״יפקוד ה׳ אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה״ (במדבר כז,טז). ״על העדה״ – שיתעלה ויתרומם מעל העדה.

(עיטורי תורה)

משפיע ולא מושפע

לא כמו שאמרו ישראל בימי שמואל ״תנה לנו מלך״, היינו שהמלך יהיה בידם, אלא איש על העדה – שהוא למעלה ממנה ומשפיע עליה, ולא שיהיה מושפע ממנה.

(דגל מחנה אפרים)

מנהיג גדול לדור קטן

העולם סובר שעם התמעטות הדורות אפשר להסתפק במנהיגים קטנים יותר, אבל האמת הפוכה: ככל שהדור קטן יותר, הוא צריך למנהיגים גדולים יותר. משל לחולה –  ככל שהוא חולה יותר, הוא צריך לרופא גדול יותר.

(חידושי הרי״ם)

מנהיג סבלן

"מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו" (רש״). כאשר משה ראה את גודל שכרו של פינחס, חשש שמא ייבחר למנהיג, ולא הוטב הדבר בעיניו שיהיה לישראל  מנהיג קנאי כזה. לכן ביקש מהקב"ה שמנהיגם של ישראל יהיה סובל את כל אחד – שיהיה מנהיג סבלן ולא קנאי.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

ייצא מאהבת ישראל

״אשר ייצא לפניהם״ (במדבר כז,יז). שנשמתו תצא מאהבת ישראל, מלשון ״נפשי יצאה בדברו״. הסגולה העיקרית של מנהיג ישראל צריכה להיות מסירת נפש על כל יהודי.

(רבי יצחק מוורקה)

לצאת מגדר הרגיל

על מנהיג ישראל לדעת כי יש מצב שבו יש הכרח לצאת מגדר הרגיל לטובת הציבור - "אשר ייצא לפניהם".

(רבי ישראל מצ'ורטקוב)

יוציאם ויביאם

הבחינה של המנהיג האמיתי היא בהליכתו לפני העם. אין הוא מתאים עצמו לטעם ההמון ואינו הולך לפי רוחו, אלא מנהיג את העם לפי הבנתו. הוא מעלה את העם אליו ולא יורד איתו. מנהיג כזה ״אשר יוציאם״ – מכל מיני תסבוכות ואסונות, ״ואשר יביאם״ – לממלכת הקדושה.

(אבן האזל)

טעם השינוי

״ונתתה מהודך עליו״ (במדבר כז,כ). רש"י מפרש: "פני משה כחמה, פני יהושע כלבנה״. בש״ס נאמר ״פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה״, אך רש״י משנה וכותב ״כחמה״, ״כלבנה״. כי בלימוד בדרך הפשט אין מושג של 'פני חמה' או 'פני לבנה'.

(הרבי מליובאוויטש)

  אמרת השבוע

אפשר להפך

חסידים משתדלים לנסוע אל רבותיהם לקראת החגים ולעשות את המועדים במחיצתם. חסיד אחד התקשה לעזוב את ביתו ומשפחתו בחגים, ועלה בדעתו רעיון מקורי – לנסוע אל רבו ולשבות במחיצתו את שבת פרשת פינחס.

כאשר הדבר נהפך למנהג של קבע שאלו רבו לפשר מנהגו לבוא אליו לשבת פרשת פינחס דווקא. השיב החסיד: "קשה לי לעזוב את ביתי ולנסוע אל הרבי לקראת המועדים, ולכן אני בא לשבת פרשת פינחס, שבה קוראים בתורה את כל פרשות המועדים, וייחשב לי כאילו הייתי אצל הרבי בכל המועדים".

נענה הרבי ואמר: "רעיון יפה עלה במחשבתך, אך מדוע לא תעשה הפוך? בוא לכאן לכל המועדים, ואילו בשבת פרשת פינחס תהיה בביתך ועם בני משפחתך, ומכיוון שבשבת זו קוראים בתורה את כל פרשות המועדים, ייחשב הדבר כאילו היית בכל המועדים בבית!"...

  גאולהפדיה

בידי אדם ומן השמיים

שִׁלּוּב. יש דעות שבית המקדש השלישי ייבנה מן השמיים (זוהר חלק א כח,א, רש"י סוכה מא,א), ולעומתן דעות (ויקרא רבה פרשה ט,ז, במדבר רבה פרשה יג,ב) שבניינו יהיה בידי אדם. הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא) מכריע שבית המקדש השלישי ייבנה בידי המשיח, מכיוון שזו מצווה המוטלת על בני ישראל.

יש כמה דרכים לשלב בין הדעות. אחת, שהדבר תלוי באופן הגאולה: אם 'זכו' – יירד המקדש מן השמיים; ואם 'לא זכו' – ייבנה בידי אדם. עוד אפשרות, שבית המקדש אכן ייבנה בידי המשיח, ועליו ובתוכו 'יתלבש' המקדש שלמעלה. בדוגמת 'אש שלמעלה' שהייתה מתלבשת ב'אש שלמטה', אשר עליה נאמר: "מצווה להביא מן ההדיוט".

עוד דרך לשלב את שתי הדעות: בית המקדש עצמו יירד מן השמיים, אך שעריו ייקבעו בידי אדם. ומכיוון שהמעמיד את הדלתות נחשב כאילו בנה את כל הבית, יקיימו בכך ישראל את מצוות בניין המקדש.

ועוד אפשרות: ידוע שיש שוני בין מידות המקדש במסכת מידות ובין תיאורו בספר יחזקאל. דברים רבים בספר יחזקאל אינם ברורים והם בבחינת 'דברים סתומים', שאין בכוחנו לתרגמם לתכנית מעשית של בנייה. כאן יבוא השילוב – אנחנו נבנה את בית המקדש על-פי המתכונת של מסכת מידות, ואותם 'דברים סתומים' שבספר יחזקאל – יירדו מן השמיים (ראו לקוטי שיחות כרך יא, עמ' 98; כרך יג, עמ' 84; כרך יח, עמ' 418).

  אהבת ישראל

שני קצוות בפינחס

באשר לפינחס רואים שני קצוות: פינחס עשה מעשה קנאות, כדי לעצור פגיעה בכבודו של הקב"ה ובכבודם של ישראל. ואולם הקב"ה אמר לאליהו הנביא – "פינחס זה אליהו": "לעולם אתה מקנא... חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך" (פרקי דרבי אליעזר סוף פרק כט). היינו, שבכל ברית מילה בא "פינחס זה אליהו" לראות ולהעיד על מסירת נפשם של בני ישראל.

ומזה לומד הרבי מליובאוויטש הוראה לכל אחד ואחד מישראל (תורת מנחם כרך ו, עמ' 75): צריכה להיות העבודה באופן של "קינא לאלוקיו", שכאשר יהודי רואה דבר הדורש תיקון, עליו להשתדל בתיקון הדבר, ולא להשאיר זאת למישהו אחר. ואולם בבואו לתקן דבר הדורש תיקון אצל הזולת עליו להיזהר שלא לדחותו חס ושלום ב'אמת הבניין'. קודם כול עליו להכיר ולראות את מעלתו של כל אחד ואחד מישראל – בנו יחידו של הקב"ה – שהוא מוכן למסור נפשו בשביל הקב"ה, כפי שרואה 'פינחס זה אליהו' בכל ברית מילה. ואז יתקן את הטעון תיקון, לא בדרך דחייה אלא על-ידי גילוי מעלותיו של אותו יהודי.

וכשם שעל-ידי התנהגותו של "פינחס זה אליהו" בשני הקצוות הנ"ל זכה להיות מבשר הגאולה, כך על-ידי התנהגות כזאת ממהרים ומקרבים את ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.

  מעשה שהיה

מצילה אלמונית בלב היער

המזון המאולתר גרם לתינוק עצירות קשה. גופו הכחיל ונראה היה שלא ישרוד. אסתר החזיקה את בנה בידיה ומיררה בבכי

"עליכם להחליט – אתם או התינוק", זו הייתה הברירה האכזרית שהוצגה להורים הטריים, שמצאו מסתור ביערות עם הפרטיזנים. "בכיו של תינוק עלול להסגיר את כל הקבוצה", הבהירו להם.

אסתר הייתה בת שבע-עשרה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. לאוזניה הגיעו השמועות על כוונת הנאצים להשמיד את יהודי אירופה. היו לה אחד-עשר אחים ואחיות, והיא החלה להפציר בהוריה כי יימלטו מהעיירה שבה התגוררו בפולין, בטרם יהיה מאוחר.

אלא שרוב האנשים סירבו להאמין. גם הוריה של אסתר טענו שאלה שמועות סרק. בהחלטה אמיצה הצליחה אסתר לשכנע אותם להפקיד בידה שניים מאחיה הקטנים, והיא ברחה איתם.

החורף היה בעיצומו. הלילה ירד. אסתר החליטה להיכנס לכפר סמוך ודפקה על דלת אחד הבתים. היא ביקשה מחסה. בעלת הבית היססה. גם היא שמעה שהנאצים מתקרבים ופחדה להסתיר יהודים.

אסתר סיפרה שהיא יודעת לתפור, לבשל ולעזור בכל עבודות הבית. "רק תני לנו מקום לישון", התחננה. נעתרה האישה לבסוף והכניסה אותם לביתה.

זמן מסוים חיו אסתר ואחיה בבית. יום אחד נשמעו קולות האופנועים של הגרמנים. בעלת הבית הבינה את גודל הסכנה. "רוצו מייד ליער!", אמרה לאסתר.

האחים הקטנים אפילו לא הספיקו לשרוך את נעליהם. הם רצו בעקבות אחותם, אך הנאצים הבחינו בהם וירו בהם. שני הילדים נרצחו לעיני אחותם. היא שמעה את זעקותיהם האחרונות, אך ידעה שעליה להוסיף לרוץ לעומק היער.

עם רדת החשיכה, מותשת וחסרת כוחות, נשכבה בין העצים, לנוח מעט. לפתע שמעה דיבורים ביידיש. היא זחלה לעבר הקולות וראתה מולה פרטיזנים יהודים. הם קיבלו אותה לשורותיהם.

בקבוצה הזאת פגשה אסתר את יעקב ספיבק, שבתחילת המלחמה הצטרף לפרטיזנים עם אחיו ואחותו. השניים מצאו חן זה בעיני זה והם החליטו להתחתן. החתונה נערכה כדת משה וישראל בלב היער, בלי ריקודים וחגיגות אך בשמחה גדולה.

בי"ד בניסן תש"ד (1944) נולד לבני הזוג בן זכר, ונקרא שמו בישראל שלום. מייד עם לידתו התלחששו ביניהם חברי הקבוצה והחליטו כי בלתי-אפשרי שיהיה איתם תינוק. בכיו, הסבירו להורים הצעירים, עלול להישמע למרחקים ולחשוף את הקבוצה לפני הנאצים.


ברירה אכזרית. ההורים לא ויתרו על התינוק. שלום ספיבק

ההורים החליטו לעזוב את הקבוצה, ולנסות לשרוד בכוחות עצמם. הם הסתתרו בבורות ביערות. מדי פעם בפעם נכנסו לכפרים ואספו שאריות מזון מפחי אשפה. לעיתים גויים טובים סיפקו להם מעט מזון.

בשל הרעב לא הצליחה אסתר להניק את בנה הרך. יעקב ליקט פירות יער, ריסק אותם, ערבב את הרסק עם מעט שלג והאכיל את התינוק. המזון המאולתר גרם לתינוק עצירות קשה. גופו הכחיל ונראה היה שלא ישרוד. אסתר החזיקה את בנה בידיה ומיררה בבכי. היא התחננה לה' שיושיע אותה ויציל את בנה הקט.

פתאום הופיעה מולה אישה מבוגרת. היא פנתה אל אסתר ושאלה ביידיש: "בתי היקרה, למה את בוכה?".

אסתר הראתה לה את התינוק וסיפרה בדמעות כי הוא סובל מעצירות ועומד חלילה למות.

"אל תדאגי", אמרה האישה המסתורית. "הוא לא ימות".

"תגידי לי מה לעשות", ביקשה אסתר בייאוש.

"נאסוף יחד לשלשת ציפורים, נערבב אותה עם מעט שלג וניתן לתינוק", הציעה האישה.

אסתר נחרדה. "שאני אתן דבר כזה לתינוק שלי?!".

אך האישה השיבה בתקיפות: "אם לא תעשי זאת – הוא ימות".

באין פתרון אחר קיבלה אסתר את הצעתה של האישה. הם הכינו את התערובת ונתנו אותה לתינוק. חלפו עשרים ודקות ומול עיניהם הנדהמות חל בתינוק שינוי דרמטי.

התינוק התרוקן, והצבע שב ללחייו. שלום הפעוט ניצל.

אסתר המרוגשת ביקשה לחבק את האישה האלמונית ולהודות לה, אך זו נעלמה כלא הייתה. הופעתה נשארה בגדר תעלומה.

בחודש אייר תש"ה (1945) שמעו ההורים קריאות ברמקולים של חיילים רוסים הפונות אל הפרטיזנים ומבשרות על סיום המלחמה. ההורים ובנם יצאו מן המסתור. הרוסים סיפקו להם בגדים ומזון.

בשנת תש"י (1950) עלתה המשפחה לארץ באונייה 'גלילה'. שבעה חודשים התגוררה בבית ליד ובהמשך התיישבה בראשון-לציון.

כשהיה שלום כבן שמונה החליט אביו שהגיעה העת לעשות לבן ברית מילה. שלום זוכר את הרב עטור הזקן הלבן שמל אותו. "הבנתי, אני יהודי, ויהודי צריך להיות מהול".

(על-פי עדותו של שלום ב'ערוץ 2000')

  רציתי לשאול

עם הרב נחום גולדשמיד

שליח הרבי בלב העיר נתניה

איך מבחינים בין קנאות אמיתית וקדוֹשה לבין מידות רעות המתעטפות בלבוש של קנאות?

התורה מציינת לשבח את מעשה הקנאות של פינחס, שעצר את המגֵפה שפגעה בבני ישראל. ואולם יש לזכור שקנאות היא כמו ניתוח חירום, שנעשה במצבים קיצוניים בלבד, וגם אז אחרי נקיטת כל אמצעי הזהירות הדרושים.

השאלה מציגה את הדילמה האמיתית – האוּמנם האש שבוערת בי אש קדוֹשה היא, שכל-כולה דאגה לכבוד שמיים, או שמתערבבות בה גם מידות רעות, כמו כעס, יצר מחלוקת, יריבות אישית והרמת קרני על חשבון הזולת.

אחת הדרכים לברר זאת היא לבדוק אם אמנם אני מלא אותו להט כשמדובר בעשיית טובה לזולת ובהתגייסות לענייני אהבת ישראל וחסד. אם בתחומים האלה אני פחות נלהב, ומשאיר אותם לאחרים – יש בהחלט מקום לחשוש שאש הקנאות המתפרצת בתוכי אש זרה היא.

עוד נקודת מבחן – האוּמנם כלפי עצמי אני קנאי גם כן באותה מידה, או שעל עצמי אני סלחן יותר? ועוד שאלה שראוי לשאול: אילו עושה המעשה שמעורר את קנאתי היה אדם אהוב ויקר לי, האוּמנם הייתי משתוקק לצאת למסע הקנאות באותה מידה?

זאת ועוד, לעיתים נעשות בסערת הקנאות עבירות חמורות לא פחות מאלה שעוררו את אש הקנאות, וזה עצמו מוכיח את טיבה של קנאות זו.

התורה מעלה על נס את קנאותו של פינחס, ורואים זאת על-פי התוצאה – היא השכינה שלום והביאה יותר אהבה ואחווה בקרב בני ישראל. זו קנאות אמיתית, כמו ניתוח שגורם כאב לזמן קצר, אבל אחר-כך מביא בריאות וחיים טובים יותר.

ובכלל כדאי לרתום את הקנאות לכיוון החיובי – קנאות לאהבת ישראל!

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

מסחר וחוזים בבין המצרים

שאלה: האם מותר לשאת ולתת, לעשות קניות יקרות ולחתום על חוזים עסקיים בימי בין המצרים?

תשובה: הלכה פסוקה היא כי "משנכנס אב ממעטין בשמחה". בכלל זה קבעו חכמים שיש להמעיט במשא ומתן ובבניין של שמחה, וזאת בעיקר בתשעת הימים שמראש חודש אב ועד תשעה בו.

לדעת רבים מהפוסקים איסור משא ומתן אינו איסור גורף על מסחר, אלא רק על "משא ומתן של שמחה", כמו עסקי חתונה. ויש אומרים שנכללת בזה אף קניית דברי מותרות, שאינם נחוצים לקיום היום-יומי, כגון תכשיטים, רהיטים חדשים, או בגדים חשובים. בכלל זה גם הזמנה באינטרנט של מוצרים שיגיעו אחרי תשעה באב. כמו-כן בנייה של תענוג והרווחה, שאינה דחופה, אסורה בימים אלה.

לעומת זה, מסחר שוטף, קניות לצורך פרנסה ועסקים רגילים מותרים לחלוטין. יש שהקלו אף במשא ומתן של שמחה, שמא לא יוכל לעסוק בו לאחר מכן.

באשר לחתימת חוזים ועסקאות גדולות, כמו קניית דירה או שאר עסקאות משמעותיות, כגון חוזי שכירות דירה או חוזי עבודה, הרי שעל-פי האמור – הדבר מותר מעיקר הדין. עם זה, נהגו להחמיר שלא לחתום על חוזים חשובים בתשעת הימים, כיוון שזה זמן שאינו סימן טוב לישראל, וממילא אינו זמן מתאים להתחלות חדשות. הימנעות זו תקפה בכל שלושת השבועות.

עם זה, במקום שבו עלול להיווצר הפסד, או שהעסקה תאבד ('דבר האבד') – מותר לחתום על החוזה ולבצע את העסקה ללא חשש, מכיוון שמניעת הפסד קודמת למנהג זה.

מקורות: משנה תענית כו, ב. יבמות מג, ב. טושו"ע סי' תקנא ס"א-ב. מג"א שם סק"ז. משנ"ב שם סקי"א ובשער הציון סקי"ג. נטעי גבריאל, הל' בין המצרים, פי"ח ס"א. פכ"ח סי"א. וראה גם מדריך בי"ד רבני חב"ד לבין המצרים תשפ"ו פ"ג סמ"ג־מו ובהערות שם. וש"נ.

  חיים יהודיים

לחוות את המקדש בקריית ארבע

דגם מדויק של בית המקדש נהפך ללב הפועם של בית חינוך 'חברון' בקריית ארבע חברון. עבודת אמן של נגר, אביו של תלמיד

תעודת זהות. הרב שלמה לוינגר, בן 53, מנהל בית החינוך 'חברון' בקריית ארבע חברון – תלמוד התורה הגדול והוותיק ביישוב. בנו של הרב משה לוינגר, המכונה 'אבי היישוב היהודי בחברון'. בית המקדש הוא חלק בלתי-נפרד מחיי היום-יום במוסד החינוכי.


במרכז התמונה הרב לוינגר

חינוך. אני מנהל את בית חינוך 'חברון' כבר ארבע-עשרה שנים. יש לנו תכניות חינוכיות רבות ומגוּונות, אבל גולת הכותרת היא דגם מפואר ומדויק של בית המקדש, המוצב בלב בית המדרש שלנו. בהתחלה היה לנו דגם קטן ונחמד, אבל כשהתחלנו לראות עד כמה התלמידים נמשכים אליו וכמה הוא מעורר בהם סקרנות והתרגשות, הבנו שזה כלי חינוכי רב-עוצמה.

דגם. לפני כחמש שנים החלטנו להשקיע ולבנות דגם משודרג, מדויק ככל האפשר. את הדגם בנה באהבה ובמסירות ר' עמוס חדד, נגר, אביו של תלמיד שלמד במסלול התורני. כשהדגם נחנך, במעמד הרבנים הראשיים לישראל, בא אפילו שר החינוך לראותו. הרגשנו שנושא בית המקדש והציפייה לגאולה באמת נכנס לבית הספר.


שר החינוך בביקור בחנוכת דגם המקדש

אווירה. מאז שהדגם עומד שם כל האווירה בבית המדרש השתנתה. כשאתה יושב ולומד והדגם המרהיב ניצב מול עיניך – הלימוד נהפך לחוויה חיה ונושמת. התלמידים לומדים מסכת מידות ולא רק קוראים מילים, אלא רואים בעיניהם איפה היו העזרות, הלשכות והכלים. פתאום הכול קרוב, מוחשי ומרגש. זה משנה את כל המבט על הלימוד.

בחירה. כבר מכיתה ג אנחנו מציעים לתלמידים להצטרף למסלול תורני מיוחד, שאותו מנהל בהצלחה גדולה הרב יובל תורגמן (חתנו, אורי שני הי"ד, נפל במלחמת התקומה, והשבוע בתו האלמנה, מרים, התחתנה בשעה טובה ומוצלחת). פעמיים בשבוע התלמידים קמים מוקדם ובאים לבית הספר בשעה 7:30 בבוקר. כמעט מחצית התלמידים בוחרים לעשות זאת. הם לומדים סדר מועד, מתעמקים במסכת מידות, משננים משניות על המקדש ולומדים רמב"ם יומי.

כיתוב:
ילדים לומדים על המקדש

סיירת. אחרי הלימודים אותם תלמידים נשארים עוד שעה ל'סיירת גמרא'. לראות אותם יושבים ללמוד מכוח רצונם, זה אחד המראות המרגשים.

ירושלים. מעת לעת אנחנו עולים עם המתמידים לירושלים, למסע שכולו סביב בית המקדש. מתפללים בכותל, מבקרים במוזיאון המקדש וצופים בדגם הענק בעזרת משקפי תלת-ממד. התלמידים חוזרים מהמסע בעיניים נוצצות.

ציפייה. אנחנו חיים כאן את הציפייה לבניין בית המקדש. התלמידים שרים מדי יום "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" בכוונת הלב, עוסקים בפרטי המקדש, וממש חשים את זה.

שליחות. אבי, הרב לוינגר ע"ה, ראה בחינוך שליחות גדולה. זו גם רוח חב"ד, המכנה את המורים 'שלוחי חינוך'. אנחנו כאן כדי לחבר את הילדים לתורה, לארץ ישראל ולעם ישראל. התלמידים שלנו הם פסיפס יפהפה של כל עם ישראל – אשכנזים וספרדים, עולים מצרפת וממדינות אסיה ומכל קצוות תבל.

תוצאות. ההורים מספרים לי בהתרגשות איך ילד שלא אוהב לקום בבוקר – קם לבד בימי המסלול התורני, ומבקש שייקחו אותו מוקדם. בוגרים חוזרים ואומרים שהמשניות ששיננו כאן מלוות אותם גם בהמשך החיים.

חופש. 'החופש הגדול' גדול מדי, ואצלנו ממשיכים ללמוד עד אחרי תשעה באב. כן, צריך לומר את זה: תשעה שבועות של חופש, זה איום ונורא.

להאהיב. אני קורא למורים ולהורים לעשות מה שביכולתם להאהיב את התורה על הילדים בדרך חווייתית. זה בעיניי המפתח בחינוך ילדי ישראל – להפוך את הלימוד לחוויה, שכל דבר של קודש יעבור דרך חוויה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)