שאלה: האם פיצויי פיטורים קשורים למצוות 'הענקה'?
תשובה: התורה מצווה לתת מתנות לעבד עברי בעת פרידתו, מצווה הנקראת 'הענקה'. חז"ל קבעו ששווי המתנות צריך להיות לפחות שלושים סלעים ממיטב היבול או בעלי-החיים.
יש פוסקים הסבורים שמצוות הענקה אינה חלה למעשה על רוב סוגי העובדים בזמננו, מכמה טעמים: א) המצווה נוהגת רק בזמן היובל. ב) היא נאמרה בעבד עברי ולא בפועל או בקבלן. ג) היא עוסקת בעבד שסיים את תקופת עבודתו, ולא במי שעזב באמצעה.
עם זה, ספר החינוך כותב שיש ללמוד מרוח המצווה, ולכן ראוי שהמעסיק ייתן מתנת פרידה לעובד בסיום עבודתו.
יש מן הראשונים שתלו זאת במחלוקת אחרת: האם מצוות 'הענקה' נאמרה רק בעבד שנמכר בידי בית דין בגלל גניבה, או גם במי שמכר את עצמו מחמת דוחקו. העובד השכיר דומה יותר למי שמכר את עצמו, ולדעת הרמב"ם אין מעניקים לו.
הרבי מליובאוויטש מצדד בדברי ספר החינוך, ומבאר שהטעם שמוכר את עצמו אינו זכאי ל'הענקה' הוא מפני שנהג שלא כראוי בכך ששיעבד את עצמו. אבל עובד רגיל, שלא עשה איסור, ראוי שיקבל מתנת פרידה ברוח מצוות 'הענקה' (מלבד חובת הפיצויים בחוק).
פוסקי זמננו אף רואים בכך יסוד למנהג תשלום פיצויי פיטורים, ובתי דין משתדלים ליישם רוח זו למעשה.
במקום שבו נהוג לשלם פיצויי פיטורים לעובד מפוטר (כמנהג המקובל בענייני עבודה) – הדבר נחשב כאילו הותנה מראש, ובית דין יכול לחייב את המעסיק לשלם. אך אם סוכם מראש שלא ישולמו פיצויים – ההסכם תקף, משום ש"תנאי שבממון קיים". למעשה, כל מקרה תלוי בפרטיו, ובירור ההלכה דורש הכרעה של דיין הבקי בתחום.
מקורות: דברים טו,יג. קידושין יז,א. ב"מ פג,א. ספר החינוך מצווה תפב, מנ"ח שם. לקו"ש חי"ט ע' 153. מנח"י ח"ו סי' קסז. משפט הפועלים פרק יח. משפטי חושן ערך פיצויי פיטורין. משפטיך ליעקב ח"ב סי' כה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
