גֻלָּהּ. הנביא זכריה תיאר את המחזה שראה: "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ" (זכריה ד,ב). במדרש (רבה ויקרא פרשה לב) מובאות שתי דעות בפירוש המילה 'גולה': "חד אמר גולה, וחד אמר גאולה. מאן דאמר גולה – שגולה לבבל... ומאן דאמר גאולה – פרוקא, שנאמר (ישעיה מז) גואלנו ה' צבאות שמו".
מסביר הרבי מליובאוויטש (תורת מנחם, כרך ו, עמ' 344): "והעניין בזה, דפירוש הא' הוא ש'גולה' לשון גלות, היינו שגם בזמן הגלות, במעמד ומצב של חושך כפול ומכופל כו', נקראות נשמות ישראל בשם מנורת זהב. ומדגיש בכתוב 'מנורת זהב כולה', שכל הנשמות, עד ירכה עד פרחה, היינו מהפשוט שבפשוטים עד הגדול שבגדולים, הם מנורת זהב.
"וטעם הדבר הוא מפני ש'גולה על ראשה', שגם בזמן הגלות נמצאת השכינה עימהם, כי גלו לבבל שכינה עימהם, ששכינה עימהם קאי על נקודת היהדות שישנה בכל אחד ואחד מישראל.
"...ופירוש הב' הוא, ש'גולה' לשון גאולה, והפירוש של 'גולה (גאולה) על ראשה' הוא, שסיבת הגאולה של בני ישראל (אף שישנו זמן הגלות, מכל מקום תהיה הגאולה) הוא מצד גאולת השכינה (ראשה), שעל-ידי יציאת השכינה מהגלות תהיה גם יציאת בני ישראל מהגלות (השכינה תצא מהגלות, ו'תסחב' עימה את כולם).
"ויש לקשר את שני הפירושים, שהגאולה היא מצד זה גופא שגם בזמן הגלות נקראים בני ישראל מנורת זהב כולה, שזהו מצד נקודת היהדות שבכל אחד ואחד מישראל, שזהו העניין של 'גלו לבבל שכינה עימהם'". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
