את הפסוק "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו" (ויקרא כו,לז) דרשו חז"ל (סנהדרין כז,ב) "איש בעוון אחיו. מלמד שכולן ערבים זה בזה". הרבי מליובאוויטש אומר שמבואר בתורת החסידות כי בעומק העניינים, דברי התוכחה אינם אלא ברכות, ואף כאן, הברכה היא שאחד יכול להועיל לחברו, מכיוון שהם מעורבים זה בזה ושייכים זה לזה (לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 361).
את מאמר חז"ל "כל ישראל ערבין זה לזה", מפרש רבנו הזקן בשלוש דרכים: א) יהודי חייב להיות ערב (במובן של ערב לחך, מתוק) כלפי יהודי שני; ב) יהודי חייב להיות מעורב עם יהודי שני; ג) כל יהודי ערב (במובן של אחריות וערבות) בעד היהודי השני (ספר השיחות תש"א עמ' 144).
הרבי מוסיף (לקוטי שיחות כרך כג עמ' 431): אם יש יהודי אחד שאינו מתנהג בדרכי התורה – הרי זה נוגע לכלל כולו, משום שישראל ערבים זה בזה. וכמבואר בדברי חז"ל, שהתורה ניתנה לשישים ריבוא דווקא, ואילו היו שישים ריבוא פחות אחד, יהיה מי שיהיה, גם הפחוּת שבפחוּתים – לא הייתה התורה ניתנת חס ושלום גם לגדול שבגדולים, כמו משה רבנו.
מכאן נגזרת אחריות נוספת למעשיו האישיים של כל אחד: יהודי היורד מקודש הקודשים לקודש – עלול לגרום ליהודי שני, המצוי במצב רוחני ירוד יותר, לרדת מקודש לחול, ואפילו מהיתר לאיסור (לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 425). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
