חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2053
ערב ש"ק פרשת בהר-בחוקותי, כ"א באייר ה'תשפ"ו (08/05/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2053
השיטה המאוזנת נכונה לכולנו
יש חדש
תכלית של קדושה בתוך החולין
תוכחה
הזכרת הייחוס כתוכחה
מה יקרה באלף השביעי
ערבות ואחריות ליהודי שני
הדוד קיבל אות משמיים
רציתי לשאול
תפילין לחולה מורדם ומונשם
מפעל חיים בכתב אשורי

מס' 2053, ערב שבת-קודש בהר-בחוקותי, כ"א באייר ה'תשפ"ו (08.05.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

השיטה המאוזנת נכונה לכולנו

מאלפים משתמשים בחיזוקים חיוביים כדי ללמד פקודות חדשות, אך משלבים גם ענישה, כדי להפסיק התנהגויות שאינן רצויות

מהי הדרך הנכונה לאלף בעלי-חיים? בעבר הייתה מקובלת השיטה הנוקשה, שבה המאלף מנסה להכניע את בעל-החיים ולהבהיר לו מי ה'בוס' ומה יקרה לו אם לא יציית להוראותיו. המאלף היה מכאיב לבעל-החיים שוב ושוב, עד שזה הוכנע ונעשה צייתן.

ואולם התברר כי בעלי-חיים שהענישו אותם נהפכו לעיתים למסוכנים, כי הרגישו צורך להגן על עצמם. או שבעל-החיים ציית רק כשהמאלף היה בסביבה ורק כשהיה לו שוט או קולר חנק. בעקבות זאת פותחה שיטת אילוף הפוכה, המתמקדת בחיזוקים חיוביים – מתן פרס (מזון, משחק, ליטוף) על התנהגות רצויה, דבר שגורם לבעל-החיים לרצות לחזור עליה.

אלא שהתברר כי לא די בחיזוקים החיוביים כשהם לעצמם, וכך התפתחה השיטה 'המאוזנת': המאלפים משתמשים בחיזוקים חיוביים כדי ללמד פקודות חדשות, אך משלבים גם 'תיקונים' (ענישה), כדי להפסיק התנהגויות שאינן רצויות.

תמרורי אזהרה

גם בחינוך בני-אדם התחולל שינוי דומה. בעבר שיטת ה'מקל' הייתה מקובלת יותר, ואילו בעידן הנוכחי התברר שה'גזר' יעיל הרבה יותר. תנועת החסידות זיהתה זאת כבר לפני מאות שנים. בעבר הייתה נפוצה תופעת ה'מגידים', שהיו נושאים דרשות שעיקרן הטפת מוסר, איומים והפחדה. הבעש"ט הציג גישה אחרת, מקרבת, מחבקת.

ואולם גם אם מעדיפים את הגישה החיובית ובוחרים לשים עליה את הדגש, עדיין דרוש גם מרכיב ההרתעה. יש תפקיד חיוני גם ל'מוּסָר אָבִיךָ'. תורת החסידות עצמה מלמדת שעבודת הבורא צריכה לעמוד על שני יסודות, אהבה ויראה. שני המרכיבים האלה משולים לשתי כנפיה של ציפור, שאינה יכולה לעוף בכנף אחת והיא זקוקה לשתיהן גם יחד.

פרשות ה'תוכחה' שבתורה מביאות מרכיב זה לידי ביטוי. אין ספק, אלה פרשות קשות. התיאורים המפורטים של העונשים החמורים העלולים לבוא על עם ישראל אם יסור מדרך התורה – משרים תחושה לא נעימה. אבל זו מטרתם, להציב לפנינו תמרורי אזהרה.

אדם צריך לדעת שהעולם איננו ג'ונגל, שבו אפשר לעשות כל מה שעולה על הדעת והלב. יש דין ויש דיין. אכן, לאדם ניתנה בחירה חופשית, אבל באותה נשימה הבורא מציין מה תהיה תוצאת הבחירה – דרך אחת היא דרך החיים והטוב, ואילו הדרך השנייה מובילה לכיוון ההפוך.

בחירה ותוצאתה

האזהרות האלה נחוצות גם כנגד ערמומיותו של היצר, העלול להשתמש באהבת הבורא עצמה כדי להטות את האדם מדרך הישר. "לא נורא", הוא לוחש, "השם תמיד אוהב אותך. הוא יסלח לך". זה נכון, אבל רק כדי לזכור שאפשר לשוב בתשובה לאחר שהאדם כשל ומעד. במקרה כזה עליו לדעת שידו של הבורא פתוחה לקבלו בחזרה. אך חלילה מלהשתמש בזה למתן צידוק לפני מעשה.

לכן חשוב שיעמדו לפני האדם תמרורי אזהרה המבהירים לו כי הליכה בדרך שהִתווה בורא העולם היא הדרך האחת והיחידה שתביא לו את הטוב ואת הברכה. זה נכון לאדם הפרטי וגם לעם ישראל כולו.


ובחרת בחיים. חשוב שיעמדו לפני האדם תמרורי אזהרה

  יש חדש

כינוסים של אחדות

בשבת הבאה, ערב ראש חודש סיוון, ראוי להיערך להדגשת האחדות הפנימית, כשם שעם ישראל התאחד ביום זה "כאיש אחד בלב אחד" לקבלת התורה. הרבי מליובאוויטש קרא לקיים בשבת במדבר, ערב ראש חודש, כינוסים של אחדות ישראל בשעת המנחה, מתוך סעודה ואמירת 'לחיים', ולעורר על טיפוח הנקודה המשותפת לכל בני העם היהודי, שהיא ההכנה הראויה לקבלת התורה.

כינוס השלוחים בארץ

ביום ראשון ייפתח בע"ה במלון ניר עציון הכינוס השנתי של שלוחי הרבי, המפעילים את מאות בתי חב"ד ברחבי הארץ. הכינוס מאורגן על-ידי צעירי אגודת חב"ד, והוא נמשך שלושה ימים. הכינוס משמש מפגש רב עוצמה, המעניק כוח להמשך העשייה לאורך השנה.

תיקון לסיפור

בגיליון 2050 פורסם סיפורו של אברהם אורליאן. בתו, הגב' עטרה סמואל, ביקשה לתקן, שאמנם הוא כתב את הסיפור בגוף ראשון, אבל הסיפור לא אירע לו. היא כותבת: אבא נולד בריבינישקי שבלטוויה בשנת תרס"ו. מגיל תשע עד גיל תשע-עשרה למד בישיבת הרב ז"ק בריגה, ועלה לארץ בשנת תרפ"ה, באמצעות אשרת כניסה ששלח לו הרב אברהם-יצחק הכהן קוק זצ"ל, לקראת הקמת ישיבת 'מרכז הרב'. גם אחרי נישואיו לאימי, בשנת תרצ"ב, הוסיף ללמוד שנתיים בישיבה.

  שלחן שבת

תכלית של קדושה בתוך החולין

הציווי על שנת השמיטה ניתן לבני ישראל במדבר סיני, ונאמר במפורש שהוא יחול רק בבואם לארץ ישראל: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" (ויקרא כה,ב).

מפרשי התורה מקשים מדוע הפסוק מנוסח במילים "כי תבואו אל הארץ... ושבתה הארץ", שמהן משתמע שמייד עם הכניסה לארץ יש לקיים את מצוות השמיטה, והלוא אחר-כך נכתב "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ" ורק "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ"?

השמיטה כמו השבת

מסביר רבנו הזקן שהתורה רוצה להעביר מסר, ששנת השמיטה היא המטרה והתכלית של כל שש שנות העבודה שקודמות לה. בשנים האלה בני ישראל עובדים את האדמה מתוך הכרה שהתכלית של "תבואו אל הארץ" אינה העבודה בשנות החולין, אלא "ושבתה הארץ", שנת השבתון והקדושה.

שנת השמיטה היא בדוגמת יום השבת: כשם שהשבת מוקדשת להתעלות רוחנית ולקדושה גבוהה מזו של ימי החול, כך שנת השמיטה, שבה היהודי עוזב את עבודת האדמה, אמורה להיות מוקדשת ללימוד התורה ולקיום מצוותיה – "שבת לה'".

ניהול ה'ארץ' הפרטית

הוראות התורה רלוונטיות לכל יהודי בכל מקום וזמן, וגם ההוראה "כי תבואו אל הארץ... ושבתה הארץ" מופנית לכולם, אך במשמעות פנימית ולבבית: כאשר יהודי מגיע ל'ארץ' שלו, לביתו הפרטי, ששם מצויים נכסיו ובני ביתו, מדריך אותו הקב"ה כיצד לנהל את ה'ארץ' שלו. וההנחיה היא, להציב בכל תחומי החיים את הערך המרכזי – ה"שבת לה'".

המסר המרכזי של מצוות שמיטה הוא להשרות קדושה גם בתוך עשיית החולין. בארבעים שנות המדבר היו בני ישראל מנותקים מהעשייה הגשמית. הכניסה לארץ ישראל הפגישה אותם עם צורכי הקיום היום-יומיים, ומעתה השגתם הייתה כרוכה בעמל רב וביגיעה מאומצת. מדריכה התורה, כי העיקר אינו העיסוק הגשמי אלא החדרת הקדושה לתוכו, וזאת על-ידי שנת השמיטה.

חיים עטופים קדושה

קריאה זו פונה בעיקר אל האישה היהודייה, שמטבע הדברים דומיננטית יותר בבית ובחיי המשפחה. אף שחלקים גדולים מתפעול הבית אינם נראים קדושים או יהודיים במיוחד, כמו שמירת הסדר, כלכלת הבית וכו', התורה תובעת להשרות קדושה גם בתחומים האלה, שגם הם יהיו רוויי קדושה, כשם שימי החול הם הכנה לשבת, ושש השנים הן הקדמה לשנת השמיטה.

גם בגידול הילדים יש היבטים שאינם מתאפיינים בקדושה מובהקת וגלויה, ואינם שונים אצל יהודים ממי שאינם יהודים. ועם זה, יש לוודא שגם הם מכוּונים וחדורים במטרה, ב"שבת לה'" – שהילדים הם "זרע ברך ה'"; הוא מבורך מהקב"ה משום שהוא קשור אליו, והוא בבחינת 'שבת' גם בימי החול.

(תורת מנחם, כרך פ, עמ' 151)

  מן המעיין

תוכחה

ברכות גבוהות

לאמיתו של דבר, דברי התוכחה אינם אלא ברכות. ומדוע נראים הם כקללות? מפני שהן גבוהות מכדי שיוכלו לבוא כברכות גלויות.

(רבנו הזקן)

כשאבא קורא

אדמו״ר הזקן היה רגיל לקרוא בתורה בציבור. פעם אחת הרבי לא היה בביתו בשבת פרשת בחוקותיי, ואחד החסידים קרא בתורה במקום רבו. כאשר סיים את פרשת התוכחה, ראו כי בנו של הרבי – לימים 'אדמו״ר האמצעי' – התעלף. כששבה אליו רוחו אמר: זו הפעם הראשונה ששמעתי קללות נוראות כאלה. כשאבא קורא בתורה, אין שומעים קללות!

הסיבה ל'לא מצא'

״ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה״ (ויקרא כו,יד). הכוונה "להיות עמלים בתורה", כדברי רש״י. חז״ל אומרים שאם רואה אדם שייסורים באים עליו יפשפש במעשיו; פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה. מקשים על כך: הלוא "פשפש ולא מצא", משמע שאפילו חטא של ביטול תורה לא מצא, ואיך יתלה בביטול תורה? – אלא יתלה בביטול תורה את עצם הדבר הזה – שלא מצא שום סיבה וגורם לייסוריו. העובדה שלא למד תורה מסמאת את עיניו, שלא יראה את הפגמים שבו.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

זכות הנרדף

״ונסתם ואין רודף אתכם״ (ויקרא כו,יז). מה הקללה בזה ש״אין רודף אתכם״? אלא שעל הפסוק ״והאלוקים יבקש את נרדף״ אומרים חז״ל, שאפילו צדיק רודף רשע, יש לנרדף הבטחה לעזרה מהקב"ה. ולכן באה הקללה ״ואין רודף אתכם״, שלא תהיה להם גם הזכות של נרדף.

(רבי שאול-יוסף נתנזון)

בלי הכנה

״ואם תלכו עמי קרי״ (ויקרא כו,כא). "רבותינו אמרו עראי, במקרה" (רש״י). מכאן שהעיקר הוא ההכנה למצווה, כי כל התוכחה היא על שהלכו בדרך של עראי. אמנם קיימו את המצוות, אבל שלא בהכנה.

(רבי אברהם מסוכוצ'וב)

עונש של 'מקרה'

״והלכתי אף אני עמכם בקרי״ (ויקרא כו,כג). יסוד ושורש העבירות ומקור כל החטאים במחשבה שאין השגחה של הבורא ושהכול הוא מקרה, בלי חשבון ובלי תכלית. אומר הקב"ה: אם תאמרו שהכול במקרה – ״והלכתי אף אני עמכם בקרי״ – הסתר אסתיר את פניי מכם, לא תראוני כמסבב הסיבות, ולא יהיה לכם אל מי לפנות בעת צרה.

(רבי צדוק הכוהן מלובלין)

עונש למורדים

״והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית״ (ויקרא כו,כה). דרך העולם, שכאשר מלך כובש מדינה זרה אין הוא מעניש את התושבים, אף שלחמו נגדו, כי לא עשו כל חטא בזה שלא רצו שמלך זר ישלוט עליהם. אבל כשאנשי מדינתו מרדו בו והמלך השתלט עליהם, אזי יעניש את המורדים. כמו-כן הקב"ה כרת ברית עם בני ישראל בהר סיני, וכשמורדים בו הוא משתמש ב״חרב נוקמת נקם ברית״.

(הנצי״ב)

קללה שהיא ברכה

״ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו״ (ויקרא כו,כט). כשיזכו ישראל, תהיה התוכחה לברכה, שיוכלו לאכול בשר אצל בניהם ובנותיהם, שיהיה שולחנם כשר.

(עיטורי תורה)

  אמרת השבוע

הזכרת הייחוס כתוכחה

בתקופה שרבי לוי-יצחק שניאורסון, רבו של מחוז יקטרינוסלב ברוסיה ואביו של הרבי מליובאוויטש, הוגלה לעיר אלמטי שבקזחסטן, ישב שבת אחת בהתוועדות לאחר התפילה, ופנה אל יהודי שהיה נכדו של רבי זושיא מאניפולי:

"באמצע פסוקי ה'תוכחה' נאמר: 'וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב, וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר'. ולכאורה, איזה קשר יש לזה לעניין ה'תוכחה'? אלא התשובה היא, שכאשר מזכירים ליהודים את ייחוסם, את היותם בני אברהם, יצחק ויעקב – זה עצמו תוכחה. ואף אתה – הלוא אתה נכדו של רבי זוסיא מאניפולי!".

רבי לוי-יצחק סיים את דבריו, שקע במחשבות ואמר: "אמרתי זאת לך, אך התכוונתי גם כן לעצמי" (הוא היה מצאצאי בעל התניא וה'צמח צדק').

  גאולהפדיה

מה יקרה באלף השביעי

כֻּלּוֹ שַׁבָּת. העולם נברא במתכונת מחזורית של שבע – שישה ימי חול והיום השביעי שבת; שש שנים של עבודת האדמה והשנה השביעית שמיטה. גם הקיום הכללי של העולם קשור למחזוריות זו, כפי שנאמר בגמרא (סנהדרין צז,א): "שית אלפי שני הווי עלמא וחד חרוב" (ששת-אלפים שנים יתקיים העולם ובאלף השביעי ייחרב).

מה פירושו של 'חרוב' שיקרה באלף השביעי? האם הכוונה היא שהעולם ייחרב?  בספר התניא (פרק לו בהגהה) מובא בשם האריז"ל, ש"קבלת שכר עיקרו באלף השביעי". הזוהר (וירא, חלק א, קיז,א) אומר שכל ההתגלויות של החוכמות – הן חוכמת התורה הן חוכמות הטבע – בסוף האלף השישי, נועדו ש"יתתקן עלמא לאעלא בשביעי" [שהעולם יתתקן להיכנס לאלף השביעי]. הרי שאז יגיע העולם לשיא שלמותו והתעלותו.

הדמיון לסוגים הנוספים של שביעיות יש בו להמחיש יותר עניין זה. יום השבת אינו מחריב והורס חלילה את מה שנבנה בששת ימי החול, אלא מביא את הדברים לידי שלמות. כך שנת השמיטה נועדה להביא את האדם ואת עבודת האדמה בשש השנים שקדמו לה לדרגה עליונה יותר של שלמות ורוחניות. וכך האלף השביעי נועד להעלות את העולם לדרגת 'שבת' – עולם רוחני יותר, שבו מתגלית האמת האלוקית במלוא זוהרה.

זו משמעות דברי הגמרא "וחד חרוב" – העולם החומרי, על מגבלותיו והֶסתֵריו, ייחרב. ייפתח לפנינו עולם טהור ורוחני, שבו מתגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו ושבו נקבל את שלמות השכר.

  אהבת ישראל

ערבות ואחריות ליהודי שני

את הפסוק "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו" (ויקרא כו,לז) דרשו חז"ל (סנהדרין כז,ב) "איש בעוון אחיו. מלמד שכולן ערבים זה בזה". הרבי מליובאוויטש אומר שמבואר בתורת החסידות כי בעומק העניינים, דברי התוכחה אינם אלא ברכות, ואף כאן, הברכה היא שאחד יכול להועיל לחברו, מכיוון שהם מעורבים זה בזה ושייכים זה לזה (לקוטי שיחות כרך ז, עמ' 361).

את מאמר חז"ל "כל ישראל ערבין זה לזה", מפרש רבנו הזקן בשלוש דרכים: א) יהודי חייב להיות ערב (במובן של ערב לחך, מתוק) כלפי יהודי שני; ב) יהודי חייב להיות מעורב עם יהודי שני; ג) כל יהודי ערב (במובן של אחריות וערבות) בעד היהודי השני (ספר השיחות תש"א עמ' 144).

הרבי מוסיף (לקוטי שיחות כרך כג עמ' 431): אם יש יהודי אחד שאינו מתנהג בדרכי התורה – הרי זה נוגע לכלל כולו, משום שישראל ערבים זה בזה. וכמבואר בדברי חז"ל, שהתורה ניתנה לשישים ריבוא דווקא, ואילו היו שישים ריבוא פחות אחד, יהיה מי שיהיה, גם הפחוּת שבפחוּתים – לא הייתה התורה ניתנת חס ושלום גם לגדול שבגדולים, כמו משה רבנו.

מכאן נגזרת אחריות נוספת למעשיו האישיים של כל אחד: יהודי היורד מקודש הקודשים לקודש – עלול לגרום ליהודי שני, המצוי במצב רוחני ירוד יותר, לרדת מקודש לחול, ואפילו מהיתר לאיסור (לקוטי שיחות כרך כב, עמ' 425).

  מעשה שהיה

הדוד קיבל אות משמיים

המתיחות הגיעה לשיאה יום אחד, כאשר כל המשפחה ישבה לסעודה חגיגית. לקראת סוף הסעודה הניח המשרת על השולחן מיחם מים רותחים

המכתב הרשמי מאוניברסיטת אוקספורד היוקרתית, המודיע על קבלת הנער ללימודים ואף על מלגה מיוחדת שיקבל – התקבל בבית משפחת אליהו בבגדד בשמחה רבה.

הנער הצעיר, סלמאן, היה ברוך כישרונות. אביו, יוסף, היה מעשירי העיר, וקשרי מסחרו הגיעו עד בריטניה. בהיותו בן יחיד סומן סלמאן כממשיך עסקיה של המשפחה.


נפשו חשקה בתורה. רבי אברהם סלמאן

בגדד כבר לא סיפקה את צורכי ההשכלה של הנער, ששלט באנגלית ספרותית ובצרפתית, והוריו שלחו בקשה לאוקספורד. התשובה החיובית הפתיעה אפילו אותם.

את הזמן עד מועד הנסיעה לבריטניה ניצל הנער לשיטוט בספריות. יום אחד הוליכוהו רגליו ל'מדרש בית זילכה' המפורסם, שנוסד בידי רבי עבדאללה סומך. הספרים הרבים שכיסו את הארונות סקרנו את הנער המלומד. "מעולם לא ראיתי ספרים יהודיים רבים כל-כך!", אמר הנער בהתפעלות.

סלמאן החליט לעיין בספרים. כישרונותיו הברוכים עמדו לו להבין חלקים נכבדים מהקטעים שקרא, ואת מה שלא הבין ביקש מלומדי בית המדרש להסביר לו, והללו נענו בחפץ לב. הנער נדהם מהעולם החדש שהתגלה לו.

מחשבות רבות טרדו את מנוחתו. איך ייתכן שהוא הולך ללמוד חוכמות זרות, בשעה שאוצר החוכמה היהודי אינו מוכר לו? בליבו גמלה ההחלטה שתחילה עליו להכיר את התורה, ורק לאחר שישלוט בה כראוי יפנה ללימודים כלליים.

הוא סיפר את החלטתו להוריו. דודו, שניהל עם אביו את העסקים המשפחתיים, הזדעק. "לא לכך נועדת! עליך להתכונן להמשיך בבוא היום את ניהול עסקי המשפחה!".

בעצה אחת עם האב 'הסכים' הדוד שהנער יוסיף ללמוד בימים הקרובים בבית המדרש, בתקווה שישתעמם מהלימוד ויבין מעצמו שאינו מתאים לכך.

הדוד, שהיה דמות מרכזית במשפחה, לא חדל מלשכנע את הנער על העתיד הוורוד הצפוי לו אם ייסע לאוקספורד. הוא הציג טיעונים משכנעים, והנער השיב עליהם בתקיפות.

ההורים הנבוכים והדוד התקיף העדיפו שלא להתווכח עם סלמאן. הם קיוו שהשיגעון יחלוף. בכל אותה תקופה קירבו חכמי בית זילכה את הנער המוכשר וסייעו לו ככל שיכלו.


רבי אברהם סלמאן וחבורת לומדים ב'בית זילכה'

אף-על-פי שהנער ניסה להרגיע את הרוחות הסוערות בבית, הדבר לא עלה בידו. בעיקר הדוד לא היה יכול לסלוח לו על הדרך החדשה שסלל לעצמו, בניגוד לתכנית שהמשפחה הכינה בעבורו.

המתיחות הגיעה לשיאה יום אחד, כאשר כל המשפחה ישבה לסעודה חגיגית. לקראת סוף הסעודה הניח המשרת על השולחן מיחם מים רותחים, שממנו ימזוג כל אחד לעצמו ספל תה מתוק ומהביל.

אלא שהאווירה החגיגית הושבתה כשפרץ שוב ויכוח בין הדוד לאחיין בסוגיה הרגישה של נסיעתו לאוקספורד. הדוד ניסה לשכנע את הנער, והנער השיב תשובות כהלכה.

פתאום לא יכול היה הדוד לשלוט בעצמו. הוא קם בחמת זעם ממקומו וניסה להכות את הנער. ברוב זעמו לא הבחין הדוד בדוד המים הרותחים, וידו המונפת פגעה בו והמים הרותחים נשפכו עליו.

הדוד זעק לעזרה. כאבי הכוויות היו קשים מנשוא, והסעודה הושבתה.

רבים מהנוכחים ראו בזה אות וסימן משמיים כי לא טוב עשה הדוד בהצקות החוזרות ונשנות לאחיינו, אך דווקא הדוד ניסה להתעלם ואמר שזה היה מקרה, ועדיין חובתו ללמד לקח את האחיין הסורר.

באותם ימים נודע לדוד כי האחיין הכניס בעורמה ספרי קודש אל חדרו. הוא עשה זאת על-ידי שהשיג שק מבד גס ובו היה מביא פירות שקנה בשוק, אלא שתחת הפירות היה מטמין ספרי קודש שקנה.

כאשר הדוד, שבקושי התאושש מהכוויות, גילה זאת, נכנס לחדרו של הנער, הוציא משם את כל ספרי הקודש והעבירם למקום מחבוא.

ההפתעה שציפתה לנער עם כניסתו לחדר הכאיבה לו מאוד, אלא שההמשך היה בלתי-צפוי: לא חלפה יממה ועל גופו של הדוד הופיעו פצעים שהציקו לו מאוד. הרופאים שאליהם פנה לא מצאו מזור לפצעים.

רק בשלב זה הבין הדוד שהתורה תובעת את עלבונה על התנהגותו כלפי אחיינו. הוא פנה לבקש ממנו סליחה, וגילה כי הנער עזב את ביתו, כדי שמשפחתו לא תציק לו עוד. דודו והוריו פנו לחפש אחריו וכשמצאו אותו ביקשו את סליחתו.

באותה תקופה יעץ לו רבו הגדול, רבי יוסף-חיים מבגדד, ה'בן איש חי', לעזוב את בגדד ולגלות למקום תורה. בימי חנוכה תרע"ח (1917) עלה הנער לירושלים, ושם התעלה במעלות התורה והקבלה.

רבי סלמן נודע כמקובל חשוב, וכתב את הספר 'כרם שלמה' על ספר 'עץ חיים'. אחד מבניו היה רבי מרדכי אליהו, הראשון לציון והרב הראשי לישראל.

(על-פי harav.org)

  רציתי לשאול

עם הרב יחיאל קוצר

שליח חב"ד בשכונת הר שמואל, גבעת זאב

אם כל היהודים ישמרו מצוות, האוּמנם לא יצטרכו צבא ולא לעבוד למען הפרנסה?

הקב"ה מבטיח ש"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", יהיה שפע רב, "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" וכו'. אכן, בזכות שמירת התורה והמצוות הקב"ה יסיר מעלינו את הדאגות והטרדות, כדי שנוכל לעסוק בתורה ולקיים את מצוותיה מתוך מנוחת הנפש ושלווה.

אלא שחשוב להבהיר שכאשר מדברים על מצב אידיאלי שהכול שומרי תורה ומצוות אין הכוונה בהכרח להגדרות המקובלות בימינו, 'חרדים', 'דתיים' וכדומה, אלא לשמירת התורה והמצוות במובן האמיתי והשלם של המושג. גם 'חרדים' וגם 'דתיים' צריכים לשאוף להיות שומרי תורה ומצוות בשלמות, וגם להם יש מה לתקן, כפי שכולנו מבקשים בתפילה: "סלח לנו אבינו כי חטאנו".

אכן, בגמרא (ברכות לה,ב) מובאת אִמרתו של רבי שמעון בר-יוחאי ש"בזמן שישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על-ידי אחרים", היינו שגם לא יצטרכו לעסוק בענייני פרנסה. ואולם ההלכה אינה כרבי שמעון, והגמרא אומרת שם: "הרבה עשו כרבי שמעון בר-יוחאי ולא עלתה בידן". כלומר, זו אינה דרך לרבים אלא ליחידי סגולה, ואילו הציבור בכללו, גם כשהוא מקיים את התורה בשלמות, עדיין נדרש לעסוק בצרכים הארציים.

גם אם כולם יראי שמיים ומקיימי תורה ומצוות בשלמות, עדיין יש אפשרות שיצטרכו להילחם באויבים, כפי שהתורה עצמה ממשיכה: "וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב", אלא שבמצב כזה נזכה להצלחה מופלאה ועל-טבעית – "וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ, וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב".

מצב של שלום מוחלט ושל מנוחה מכל הטרדות הגשמיות יהיה רק כשיבוא המשיח.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

תפילין לחולה מורדם ומונשם

שאלה: האם מותר או ראוי להניח תפילין לחולה מורדם שאינו בהכרה?

תשובה: הפוסקים דנו אם חולה מורדם ומונשם חייב בכלל במצוות, ובהן תפילין. שכן אדם מורדם – ואף הישן – יש מקום להחשיבו כמי שאין לו דעת בשעה זו, והוא מופקע מחיוב מצוות, בדומה לשוטה הפטור מהן. לכן במצוות הדורשות עשייה בפועל, יש מקום לראותו כמי שאינו מחויב בהן בזמן זה, ולכן פוסקים רבים פוטרים חולה זה מהנחת תפילין.

לאידך גיסא, מצינו מצוות שאין בהן צורך בעשייה, ואפשר לקיימן גם בשעת שינה, כגון שינה בסוכה, או הלובש ציצית בלילה, שמקיים בזה מצווה, ובכמה עניינים אף הישן מצטרף למניין. לאור זאת דנו האחרונים אם גם מצוות תפילין שייכת לגדר זה, שכן מלבד פעולת ההנחה והקשירה, חלק חשוב במצווה הוא בעצם זה שהתפילין מונחות על ראשו ועל זרועו.

ואולם גם בהיבט זה יש לדון מצד כבוד התפילין, שהרי אסור לישון בהן, מחשש ביזיון, וכמו-כן כאשר הגוף אינו נקי או שאין שליטה בתנועות. על כן חולה מורדם ומונשם, שאינו בהכרה ואינו יכול לשמור על קדושת התפילין – פטור מעיקר הדין מהנחתן.

עם זה, יש שכתבו שאם רוצים להחמיר ולהניח עליו תפילין, אפשר לעשות כן לזמן קצר בלבד, מחשש לביזיונן. ויש אף מגדולי ישראל שביקשו קודם שנכנסו למצב הרדמה שיניחו עימם תפילין גם בשעת תרדמתם.

למעשה, כאשר יש סיכוי להתעוררות או שיש ספק ברמת ההכרה – נכון להמתין לזמן שהחולה יהיה בהכרה ולהניח לו אז. במקרים גבוליים יש להיוועץ בגורם רפואי.

מקורות: טושו"ע או"ח סי' מד; הליכות שלמה תפילה, מילואים סי' יב; שו"ת משנת יוסף חי"ג סי' שכט; לקוטי שיחות חל"ט עמ' 22 ואילך.

  חיים יהודיים

מפעל חיים בכתב אשורי

הרב בר-יוחאי משדרות הפך את אהבתו העמוקה לכתב האשורי למפעל חיים. הבטחה בימי מלחמת יום הכיפורים נהפכה לכוח מניע לחיים של תורה, תשובה ותפילה

תעודת זהות. הרב שמעון בר-יוחאי, בן 72, תושב שדרות. נולד בארץ להורים יוצאי לוב. רב קהילת 'תפארת אריאל', מייסד מדרשה תורנית לבעלי תשובה ומוציא לאור מהדורות מהודרות של סידורים, מחזורים ותהילים בכתב אשורי.


הרב בר־יוחאי

הבטחה. גדלתי במסלול של ילד דתי. בילדותי שמעתי שאנחנו צאצאים של רבי שמעון לביא, שחיבר את הפיוט 'בר-יוחאי', ומכאן גם שם משפחתנו. במלחמת יום הכיפורים חל אצלי מהפך שהביא אותי לחיים של תורה. נחשפתי למחזות לא פשוטים במלחמה, ואני זוכר את עצמי פונה אל הקב"ה ומבטיח שאם אצא חי מהמלחמה – אעזוב הכול ואתמסר ללימוד התורה.

סידור. עם סיום המלחמה ידעתי שיש לי 'חוב' לבורא העולם שהציל אותי, והתחלתי את דרכי בהעמקה בלימוד התורה. באחת החופשות שלי מהצבא נקלעתי לבית הכנסת של 'תולדות אהרון' בירושלים, ושם ראיתי סידור בכתב אשורי. זה מאוד-מאוד מצא חן בעיניי. הזיכרון לא מש ממני.

שדרות. לשדרות הגענו לפני יותר מיובל שנים, בשליחות הבבא סאלי והרב ישכר מאיר, ראש ישיבת 'הנגב'. איתי היה גם הרב אריה גמליאל. באנו יחד. זכינו במרוצת השנים לפתוח כולל ולהפוך אותו למגדלור בעיר.

תשובה. הכולל לבעלי התשובה זכה לגדל כאן דורות של יהודים יראים ושלמים, שהקימו בתים נאמנים בישראל, ההולכים בדרך התורה והמצווה. זכינו לבנות בניין ממוגן גדול בעבור קהילתנו. הבניין כולו עשוי בטון, ובו בית כנסת, בית מדרש ואגפי פעילות לנוער ולמבוגרים.

שליחות. לפני קצת יותר מעשור נתקלתי בסידור של חסידות ביאלא בכתב אשורי, נוסח אשכנז. פתאום, באחת, חזרתי לפגישתי הראשונה עם סידור כזה, בבית הכנסת של 'תולדות אהרון'. אמרתי בליבי, למה לנו, הספרדים, אין סידור כזה? באותו רגע החלטתי שזו שליחות חיי.


הסידורים בכתב אשורי

אותיות. אני נשאל לא מעט על מעלת הכתב האשורי, שהוא למעשה צורת האותיות של ספרי תורה, תפילין ומזוזות. אני משיב בציטוט של אדמו"ר הזקן מספר התניא, המסביר שכל אות מכ"ב אותיות התורה היא המשכת חיות וכוח מיוחד, וצורת האותיות מורה על ההמשכה והתגלות האור שמתבטאות באות זו.

סגולה. חז"ל כינו את הכתב הזה 'המאושר שבכתבים'. החיד"א כתב בספרו 'ציפורן שמיר': "כשהולך לישן יצייר שם המיוחד הוי'ה ב"ה כאילו כתוב לפניו בכתב אשורית גדול". רבי אלימלך מליז'נסק כתב ב'צעטיל קטן' – "יצייר לפניו בשעת אכילה אותיות 'מאכל' בכתב אשורית".

הוצאה לאור. לפני 12 שנה הוצאתי לאור את הסידור, ואז עוד מהדורה ועוד מהדורה. בהמשך הוצאנו לאור תהילים, מחזור, מנחה-מעריב. עד היום הדפסנו רבבות עותקים. הביקוש עודנו גבוה מאוד. אני מחלק את ההוצאות שלנו בלי עלות, וגם משתף את הגופן המיוחד שהשקענו בו דמים מרובים. אמנם ההוצאות כבירות ואנו שמחים על כל תורם, אבל אני מרגיש ששליחות חיי היא להפיץ סידורים אלה ככל האפשר.

ידידות. זכינו במשך השנים ליחסי ידידות ושכנות עם שליח חב"ד בעיר, הרב משה-זאב פיזם. אנחנו משתתפים באירועים של בית חב"ד ושומרים על קשר קרוב מאוד. יש לנו גם הזכות ללמוד תניא וחסידות.


קבלת פנים בבית הכנסת, עם הראשון לציון הרב יצחק יוסף והרב פיזם (צילום: האיחוד התורני שדרות)

המלצה. כשאני רואה יהודים מתענגים מהתפילה, מתוך הסידור בכתב האשורי, אין לי אלא להמליץ לכל אדם להתפלל מתוך סידור זה. תפילתי היא שדרך הכתב האשורי יותר ויותר יהודים יתחברו לקדושה ולדבקות בה' יתברך.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)