מדורים נוספים
	שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2040
	מי יכול ללמוד את כל התורה?
	יש חדש
	אין מצווה לגייר גויים
	יתרו
	המזימה נחשפה
	בזכות הפיכת החושך לאור
	מפיצים באהבה
	עוף בין שני פוסקים
	רציתי לשאול
	החרמת חפץ מתלמיד
	כשהלב נותן כליה

בין 2000 תורמי הכליה בישראל שהתכנסו בשבוע שעבר בבנייני האומה בירושלים היה גם שליח חב"ד מאירופה שבא במיוחד לארץ כדי לתרום כליה, לאדם שלא הכיר

תעודת זהות. הרב יהודה רייכמן, בן 46, משליחי חב"ד באירופה. לפני כמה חודשים תרם כליה ליהודי בן 50 ממגדל העמק, שהיה מטופל בדיאליזה ומצבו הרפואי כמעט לא אִפשר השתלה. התרומה הצילה את חייו.

חגיגת התורמים. במרכז הרב רייכמן

ההכרה. אינני אוהב חשיפה, אבל כשהבנתי שפרסום הסיפור שלי יכול להביא עוד תרומת כליה, החלטתי לשתף. הכול התחיל ברגע אחד של הבנה פשוטה: יהודי יכול לחיות עם כליה אחת, מדוע הקב"ה נתן לנו שתיים? כדי שנוכל לתרום את השנייה למישהו אחר. בדקתי, קראתי, התייעצתי. וככל שהעמקתי, התחזקה בי ההכרה: יש לי אפשרות לתת חיים למישהו אחר; איך אפשר לעמוד מנגד?

ההחלטה. הרבה גבות בסביבתי הורמו למשמע החלטתי לתרום כליה. אנשים הגיבו בחשש. היו שדאגו לשלומי. אבל אני כבר הייתי במקום אחר. ראיתי איך נראים אנשים שמקבלים טיפולי דיאליזה. ראיתי מה זה עושה לגוף, לנפש, למשפחה. אמרתי לעצמי: אם יש לי הזדמנות כזאת, אני פשוט הולך איתה עד הסוף.

המושתל. בצד השני ישב יהודי בן 50 ממגדל העמק. אב לילדים. מותש, מחובר לדיאליזה. הוועדות הרפואיות כמעט לא רצו לאשר לו השתלה בשל מצבו הלבבי. הוא כבר היה על סף ייאוש. בשנה שעברה אחיו סיפר לו שיש סגולה בנר שמיני של חנוכה: לכתוב בקשה על פתק ולהניח בתוך החנוכייה. הוא לא ידע הרבה וכתב את בקשתו לקב"ה: אני רוצה תרומת כליה. הוא לא ידע שמישהו, רחוק ממנו, כבר מתחיל תהליך שיציל את חייו.

חנוכה. את חנוכה השנה עשיתי בבית. במוצאי שבת, בליל הנר השמיני, כבר היינו בנמל התעופה בדרך לחדר הניתוח בארץ. בורא העולם החליט למלא לאותו יהודי את בקשתו, בדיוק שנה אחרי שביקש אותה. כשנכנסתי למחלקת הדיאליזה הושלמה אצלי התמונה: ראיתי אנשים שאין להם לא יום ולא לילה. תרומה הכליה פשוט מחזירה אותם לחיים.

המפגש. פגשתי את התורם לפני שירדנו לחדר הניתוח. הוא רעד מהתרגשות. הרגשתי שאני במקום הנכון. נכנסתי לניתוח מתוך תחושת שליחות. זה נתן לי כוח שלא לחשוב על הסיכונים או על הכאבים הצפויים. ידעתי שאני עושה משהו שהוא מעליי. יצאתי אחרי יומיים. היה מעט סבל בהתחלה, אבל כשאתה מבין מה עשית, הכול שווה.

נס. הניתוח של המושתל עבר בהצלחה רבה ומעל המשוער. בדרך כלל אחרי השתלה משאירים לאשפוז שבועיים-שלושה, להשגחה. הוא יצא אחרי שבוע! וזה אדם בעל בעיות לבביות! זה היה נס. מאז יש בינינו קשר עמוק. הוא מתקשר אליי פעמיים בשבוע.

חיים. באחת השיחות אמר לי: "נתת לי חיים! יש לי בן שסיים שירות צבאי ובת צעירה. לא הייתי מסוגל ללכת איתם לשום מקום. ועכשיו, עכשיו אני רק אני מחכה להגיד לילדיי: אבא בריא, אבא איתך!". הוא רעד וקולו השתנק מבכי, והוסיף: "נתת לי הכול בחיים".

תפילין. לפני הניתוח הצעתי לו להניח תפילין. הוא בקושי הצליח לומר 'שמע ישראל'. ממש רעד, ואמר שאינו מצליח להוציא את המילים מרוב התרגשות. זה היה רגע שלא אשכח.

תפילין עם המושתל

משפחה. המשפחה שלי הייתה חממת התמיכה שלי לאורך התהליך, וחשה גאווה גדולה על בחירתי. קודם הניתוח אבי בירך אותי בברכת כוהנים ובכה. זה היה רגע של תמיכה חשוב במיוחד בעבורי.

נתינה. הרבי מליובאוויטש לימד אותנו לתת מעצמנו לזולת. כשאתה חי במוד של נתינה, אתה נותן. אם צריך מצות, אחלק. אם צריך משלוח מנות, אשגר. אם צריך לתרום כליה, אתרום. זו השליחות שלנו בעולם הזה.