"בוא איתי למטבח", אמר הגאון. לנגד עיניו הרים את מכסה הסיר שעמד על הפתילייה והכניס את הכנף העוף לקדירה. "גם אני וגם אתה נאכל מן העוף הזה בשבת"
הצער ניכר היטב על פניה של האישה. "יש שאלה בעוף", אמרה בכאב.
הדלות והעוני לא היו חידוש בירושלים של אותם ימים, אולם בביתו של חכם יוסף-חיים שרבני הייתה העניות מצויה במידה גדושה במיוחד. חכם יוסף-חיים, מראשוני תלמידי ישיבת 'פורת יוסף', השקיע עצמו בלימוד התורה ולא חש מחסור, אבל בני ביתו הרגישו את העוני היטב.
חכם יוסף־חיים שרבני
לעיתים נדירות היה מצליח להשיג עוף לשבת. באחת הפעמים שבהן הצליח להביא תרנגולת הביתה, רעייתו לקחה אותה אל השוחט, והחלה לפתוח את העוף ולהכינו להכשרה. היא תכננה לחלק את הבשר לשני חלקים: האחד בעבור ליל שבת והשני ייכנס לסיר החמין בעבור סעודת היום.
לפתע גילתה שאלה הלכתית בעוף. בידיים רועדות הציגה את השאלה לבעלה. חכם יוסף-חיים התבונן בשאלה, ובמוחו החריף כבר התגבשו צדדים לכאן ולכאן. "לא אפסוק בשאלה הנוגעת לי ולבני ביתי", אמר לרעייתו. "אגש לרבי יעקב-חיים סופר, ה'כף החיים', ואשאל את פיו".
.jpg)
ה'כף החיים'
"העוף טרף!", פסק ה'כף החיים'. ליבו של חכם יוסף-חיים נחמץ על בני ביתו שייאלצו לוותר על העוף שציפו לו כל-כך. הוא אסף את העוף ויצא מהבית.
בדרך פגש את אביו, חכם יהושע שרבני. "נראה על פניך כי אתה מוטרד", אמר האב. הבן אישר את הנחתו וסיפר על העוף שהשיג בעמל רב, ועתה פסק ה'כף החיים' כי הוא טרף.
.jpg)
חכם יהושע שרבני
"וכי כך עושים?!", השתומם האב. "הלוא מצבך מוגדר 'שעת הדחק', ואז אין פונים ל'כף החיים', הידוע בנטייתו להחמיר. היה עליך לפנות אל הגאון מטפליק (רבי שמשון-אהרון פולנסקי), רבה האשכנזי של השכונה. ייתכן שיוכל להתיר". הגאון מטפליק היה מגדולי הפוסקים בירושלים.
.jpg)
רבי שמשון-אהרון פולנסקי. הגאון מטפליק
"ומה אעשה? הלוא כבר שאלתי את ה'כף החיים'", אמר הבן.
חכם יהושע לא ויתר. "עלה אל מעונו של ה'כף החיים' ובקש את רשותו לשאול רב אחר. מהיכרותי איתו יסכים בחפץ לב".
חכם יהושע לא טעה. "שאל את הגאון מטפליק וככל אשר יורה לך תעשה", אמר, בלי שמץ של קפידה. ואכן הגאון מטפליק עיין בעוף ופסק: "העוף כשר לאכילה ללא חשש!".
חכם יוסף-חיים נבוך מעט. בסתר ליבו קיווה כי גם הגאון מטפליק יטריף את העוף, ואז בני ביתו יקבלו את הפסק בלב שלם. כעת, כשפסיקותיהם של שני החכמים שונות, מה יעשה? האם יאכיל את משפחתו בעוף שאחד מגדולי חכמי ירושלים הטריף?!
מבוכתו של חכם יוסף-חיים לא נעלמה מעיניו של הגאון מטפליק. הוא תלש כנף מן העוף. "בוא איתי למטבח", אמר. לנגד עיניו הרים את מכסה הסיר שעמד על הפתילייה והכניס את הכנף לקדירה המבעבעת. "תנוח דעתך. גם אני וגם אתה נאכל מן העוף הזה בשבת".
מעשה הגאון הניח את דעתו של חכם יוסף-חיים, והוא יצא בהקלה אל ביתו. רעייתו קיבלה את העוף בשמחה וחילקה אותו לשניים כפי שתכננה. תבשיל העוף הועמד על הפתילייה ואילו סיר החמין נשלח למאפייה השכונתית.
הדרך באותם ימים לשמור את חומו של החמין עד יום שבת בבוקר הייתה מסירתו לאופה השכונתי. הלה היה מכניסו לתנור הלוהט, ששמר על חום הקדירות עד הבוקר.
במאפייה היו מצטברות מדי יום שישי קדירות החמין של תושבי השכונה. סמוך לכניסת השבת היה האופה מכניס אותן לתנור, ובשבת בבוקר היו נאספות.
בליל שבת יצאו חכם יוסף-חיים ובני משפחתו לבקר את אביו, חכם יהושע. כשחזרו לביתם עלה באפם ריח תבשיל חרוך. לחרדתם גילוי כי הסיר שבו התבשל העוף – נשרף. התבשיל כולו התפחם ולא היה ראוי למאכל.
למחרת בבוקר הלך אחד מבני המשפחה להביא את סיר החמין מהמאפייה. כשראה אותו האופה, השתנו פניו. "אוי ואבוי", ספק כפיו בצער. "נזכרתי עכשיו שלא הכנסתי את סיר החמין שלכם לתנור. מרוב חיפזון שכחתי אותו בחוץ".
תגובתו של חכם יוסף-חיים לצירוף המקרים הפלאי הייתה שמחה. "מן השמיים שמרו את רגלינו", אמר לבני ביתו. "זה אות מלמעלה שהיה עלינו לקבל את פסקו של 'כף החיים' ולהתנזר מאכילת העוף".
למחרת פגש את ה'כף החיים' ברחוב וסיפר לו את כל המעשה. "נו, הלוא אמרתי לך שהעוף אסור באכילה", הפטיר כלפיו. "מן השמיים שמרו עליך".
לא כך הייתה תגובתו של הגאון מטפליק. "העוף ללא ספק היה מותר באכילה, ואף אני אכלתי ממנו בשבת. אלא שמן השמיים חששו לכבודו של ה'כף החיים' וסיבבו את הדברים כך שהעוף לא ייאכל בביתך".
יראת השמים של חכם יוסף-חיים רוממה מאוד את קרנו בעיני הגאון מטפליק, והוא ביקש לקבלו בכולל 'הארי פישל', שבו גם ניתנה ללומדים מלגה מכובדת, וכך גם השתפר מצבו הכלכלי.
(על-פי 'רבנו האור לציון') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
