חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2040
ערב ש"ק פרשת יתרו, י"ט בשבט ה'תשפ"ו (02/06/2026)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2040
מי יכול ללמוד את כל התורה?
יש חדש
אין מצווה לגייר גויים
יתרו
המזימה נחשפה
בזכות הפיכת החושך לאור
מפיצים באהבה
עוף בין שני פוסקים
רציתי לשאול
החרמת חפץ מתלמיד
כשהלב נותן כליה

מס' 2040, ערב שבת-קודש פרשת יתרו, י"ט בשבט ה'תשפ"ו (06.02.2026)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

  עמדה שבועית

מי יכול ללמוד את כל התורה?

אם נדמה לכם שרק גאון, שיושב עשרות שנים והוגה בתורה, יכול ללמוד את כולה – אתם טועים. כל אחד ואחד יכול לעשות זאת

אם יציעו לכם אתגר – ללמוד את כל התורה, ודאי תגיבו בפליאה. וכי אדם מן השורה מסוגל ללמוד את כל התורה כולה, המשתרעת על מאות ואלפי ספרים? אולי רק גאון בעל מוח אדיר, שיושב עשרות שנים והוגה בתורה, יכול ללמוד את כולה.

אבל יש דרך שבה כל אדם יכול ללמוד את כל התורה. ואין זו דרך תאורטית בלבד. ייתכן מאוד שהאדם שלמד את כל התורה הוא שכנכם, עמיתכם לעבודה, חבר לספסל בבית הכנסת, האיש מהמכולת. זה נשמע מפתיע, אבל אכן, יש מתכונת שמאפשרת לאדם מן השורה ללמוד את כל התורה, בזמן קצר יחסית ובמהלך החיים השגרתי.

כל התורה בספר אחד

השבוע חגגו בכל העולם עוד סיום מחזור לימוד של כל התורה, במסגרת 'הרמב"ם היומי'. ספרו המופלא של הרמב"ם מסכם את כל הלכות התורה, ומי שלומד אותו רוכש לעצמו למעשה את התורה כולה. זו סגולה ייחודית של הספר הזה, שאין לה אח ורע בשום חיבור תורני אחר.

בספרו, בן ארבעה-עשר החלקים (שעל שם זה הוא נקרא 'י"ד החזקה'), ריכז הרמב"ם את כל הלכות התורה, גם ההלכות שאינן נוהגות בזמן הזה, ועד ההלכות הקשורות בביאת המשיח ובזמן הגאולה. כאשר יהודי לומד את כל ספרו של הרמב"ם – הוא לומד למעשה את כל התורה כולה.

את מתכונת הלימוד היומי בספרו של הרמב"ם תיקן הרבי מליובאוויטש, בשאיפה לאַחֵד את כל עם ישראל בלימוד כל הלכות התורה, על-ידי לימוד יומי קבוע. מאז יצאה לדרכה התקנה (בשנת תשד"מ) כבר נלמד הספר כולו בארבעים וחמישה מחזורים, והנחיל לאלפים ולרבבות את המעלה הנפלאה הזאת של לימוד כל התורה כולה.

בלימוד הרמב"ם היומי שני מסלולים, שמאפשרים לכל אדם לבחור את המסגרת הנוחה לו. המסלול המרכזי הוא של שלושה פרקים ליום, שבו מסיימים את כל הספר בפחות משנה. בעבור מי שקשה להם לעמוד בהספק זה, מוצע מסלול של פרק אחד ליום, שבמסגרתו מסיימים את כל הספר בכשלוש שנים. עכשיו מסתיים גם המחזור החמישה-עשר של המסלול הזה.

ויש עוד מסלול, תמציתי יותר – לימוד 'ספר המצוות' של הרמב"ם, שבו רוכזו כל מצוות התורה. הלימוד היומי ב'ספר המצוות' מקביל ללימוד הכללי של שלושה פרקים ליום, ועוסק באותם עניינים. כך מתחברים המוני בית ישראל ללימוד אחיד משותף של כל התורה כולה.

מתחילים עכשיו

לימוד הרמב"ם היומי חושף את האדם מן השורה למרחבי התורה שאינם ידועים בדרך כלל לחלקים גדולים בציבור. החל במצוות הקשורות לבית המקדש, הקרבת קרבנות, דיני טומאה וטהרה, וכלה בהלכות יציאה למלחמה, הלכות מלכים וימות המשיח.

ביום שלישי השבוע התחיל המחזור החדש בשלושת המסלולים, וזו הזדמנות לקפוץ על העגלה. מי שיקבל עליו את לימוד הרמב"ם היומי יגלה עד מהרה איזה עושר רוחני הוא רוכש מדי יום ביומו, ואת הזכות בלימוד כל הלכות התורה, במתכונת מאחדת עם המוני ישראל.


הרמב"ם ויצירתו. כל הלכות התורה בחיבור אחד. ציונו של הרמב"ם בטבריה

  יש חדש

יום השנה לרבנית

ביום שני, כ"ב בשבט, יחול יום השנה להסתלקות הרבנית חיה-מושקא שניאורסון, רעייתו של הרבי מליובאוויטש. נשי חב"ד ברחבי העולם מקיימות אירועים מיוחדים לנשים, ומעלות על נס את דמותה, צניעותה ומעשי החסד המיוחדים שלה.

כינוס השלוּחוֹת העולמי

בניו-יורק נפתח השבוע הכינוס העולמי של השלוּחוֹת, המתקיים תמיד בסמיכות ליום הסתלקותה של הרבנית. יותר מאלפיים שלוחות מרחבי העולם ידונו בו בבעיות המיוחדות שעימן מתמודדת שליחת חב"ד. ביום ראשון בערב יהיה ערב ההצדעה המסורתי, שיעלה על נס את פועלן של השלוחות, ולמחרת יעלו כולן אל הציון.

שותפות בבניין מקוואות

'מרכז מקוואות חב"ד', שעל-יד בית דין רבני חב"ד, מקיים את שבוע השותפות, לגיוס משאבים להקמת מקוואות חדשים, שיפוץ קיימים, ופיקוח על מאות מקוואות חב"ד ברחבי הארץ. המרכז מלווה שורת מקוואות חדשים הנתונים עכשיו בבנייה או בתכנון מתקדם. תרומה למקוואות או הנצחה בבניין מקווה הן סגולה מיוחדת לברכות ה'. לתרומה: charidy.com/mikvaot. טל' 0772303444.

  שלחן שבת

אין מצווה לגייר גויים

אחרי שיתרו נתן למשה את העצה למנות "שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת... וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם" חזר למדיין – "וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ, וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ". רש"י מבאר שההליכה אל ארצו הייתה כדי "לגייר בני משפחתו". מה מאלץ את רש"י להוסיף דברים שלא נאמרו בכתוב בדבר גיור בני המשפחה?

אם כבר היה על רש"י לבאר תמיהה מהותית יותר: אחרי שיתרו בא אל בני ישראל, מדוע שילח אותו משה משם?

יתרו אחר

אכן, עזיבת יתרו מעוררת תמיהה דווקא לנוכח ההתעלות הרוחנית הגדולה שחווה, שהתבטאה בהצהרתו: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכׇּל הָאֱלוֹקִים". איך דווקא עכשיו הוא עוזב את בני ישראל?! לכן התורה מציינת שלא עזב ביוזמתו, אלא משה שילח אותו לארצו, וזאת, מסביר רש"י, כדי "לגייר את בני משפחתו".

ביאור זה מסביר את הניסוח הייחודי "וילך לו", במקום הביטוי הנפוץ 'וישָב'. יתרו שהלך עכשיו למדיין לא היה אותו יתרו שיצא משם, משום שהתגייר, וגר נעשה 'מציאות חדשה'. הוא לא 'שב' במובן של חזרה לנקודה שבה כבר היה, אלא 'הלך' – יצא לשליחות חדשה, לגייר את בני משפחתו.

למה התעכב?

עיון בפרטים מעורר עוד שאלה: הלוא בואו של יתרו היה למחרת יום הכיפורים, ואילו שילוחו למדיין התרחש יותר משישה חודשים לאחר מכן, בחודש אייר, כפי שמתואר בפרשת בהעלותך: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ... וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה, נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם".

אם רצה לגייר את בני משפחתו, מדוע המתין זמן רב כל-כך במדבר? אפשר להשיב שיתרו התקשה לעזוב את בני ישראל, ולכן השתהה עד שמשה שילח אותו. אבל זה רק מעביר את השאלה מיתרו למשה – מדוע לא שילחו לגייר את בני המשפחה מייד?

יישום העצה

יש לומר שיתרו נשאר במדבר כדי להוציא לפועל את העצה שהשיא למשה רבנו. הלוא איש מלבדו לא חשב על הרעיון למנות שרי אלפים ושרי מאות וכו'. גם אחרי שהגה את היוזמה, נדרשה נוכחותו כדי להוציאה לפועל. רק בחלוף כמה חודשים, כאשר ראה שהדבר מתנהל כהלכה, יכול היה לחזור לארצו.

מלכתחילה לא היה יתרו להוט מדי לגייר את בני משפחתו, שכן אין מצווה לגייר גויים, כל עוד אין הם באים מעצמם ומבקשים להתגייר. כל זמן שהיה לו מה לתרום במדבר ולעזור לבני ישראל – התעכב איתם. רק לאחר שסיים את פועלו במדבר ביקש ללכת לגייר את בני משפחתו, ומשה הסכים ושילח אותו למשימה זו.

(תורת מנחם, כרך עא, עמ' 180)

  מן המעיין

יתרו

ידע לשמוע

״וישמע יתרו״ (שמות יח,א). מה ששמע יתרו שמעו גם רבים אחרים, אבל יש שומעים ואין שמיעתם שמיעה, שאין הדברים נכנסים לאוזניהם, לתוך ליבם ונשמתם. מעלתו של יתרו הייתה ש״וישמע יתרו״ – שמע וידע מה שמע.

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

החוכמה להציע פתרונות

״יתרו שבעה שמות נקראו לו... יתר – על שם שייתר פרשה אחת בתורה, ואתה תחזה״ (רש״י). והלוא הוא ייתר לא רק את פרשת ״ואתה תחזה״, אלא גם פסוקים רבים קודם לכן: ״מה הדבר הזה אשר אתה עושה״, ״לא טוב הדבר אשר אתה עושה״, ״נבול תבול״. אלא שאין זו חוכמה רבה להצביע על מגרעות, וכל אחד מסוגל לכך. אבל לא קל הוא לייעץ עצה ולהציע תושייה. לפיכך רק הפרשה ״ואתה תחזה״ נזקפת לזכותו – הוא לא בא בשאלות ובביקורת בלבד אלא נתן עצה טובה.

(חידושי הרי״ם)

מי השתחווה למי

״וישתחו... וישאלו איש לרעהו לשלום״ (שמות יח,ז). ״איני יודע מי השתחווה למי. כשהוא אומר 'איש לרעהו', מי הקרוי איש? זה משה, שנאמר 'והאיש משה'״.

(רש״י)

מתוך הענווה

הפשט אינו כפי שסבורים שסתם 'איש' זה משה. גם יתרו קרוי 'איש' – ״ויואל משה לשבת את האיש״. אלא שהראיה איננה מעצם המילה 'איש', אלא מהפסוק כולו: ״והאיש משה עניו מאוד״. מפני היותו עניו ברור שלא המתין שיתרו ישתחווה לפניו והשתחווה לו תחילה.

(חת"ם סופר)

ביטול ההסתרים

״עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל האלוקים״ (שמות יח,יא). ״אלוקים״ - רמז למידת הדין והצמצום. ״כל האלוקים״ – רמז לריבוי ההעלמות וההסתרים של שם אלוקים. ״גדול הוי׳ה״ - שם הוי׳ה גדול מכל הבחינות האלה ומושל בכולן. בהתגלות שם הוי׳ה מתבטל ההעלם וההסתר של שם אלוקים.

(אדמו״ר הזקן)

יום אחד למשפחה

״ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם״ (שמות יח,יג). "ממחרת״ – למחרת בואם של יתרו עם אשתו וילדיו של משה. על אף האירוע המשפחתי החשוב לא בילה משה עימם אלא יום אחד בלבד, ומייד למחרת "וישב משה לשפוט את העם״ – חזר לעסוק בצורכי העם.

(אברבנאל)

סכסוכי הערב רב

אילו סכסוכים יכלו להיות בקרב בני ישראל? את מזונם סיפק המן, הבגדים גדלו איתם, ולא היו להם דאגות פרנסה ולא עסקו בעסקי מסחר. אלא הסכסוכים היו בין אנשי הערב רב, שהתקוטטו על ביזת מצרים וביזת הים.

(בנין אריאל)

דיינים ושם אלוקים

״ויהי אלוקים עמך״ (שמות יח,יט). בפרשה זו נזכר שם אלוקים בלבד. כי הפרשה מדברת על מינוי דיינים, שתפקידם לפסוק פסקי דין, והדיינים שייכים לשם אלוקים, המורה על מידת הדין.

(רבי לוי-יצחק שניאורסון)

  אמרת השבוע

המזימה נחשפה

שני צעירים פוחזים מהעיר לודז' החליטו לנסוע אל רבי חנוך-הניך מאלכסנדר ולשבות אצלו, כדי לאסוף חומר לעשיית ליצנות מחסידים ורבותיהם. הם לבשו בגדי חסידים ונכנסו אל הרבי בערב שבת, והוא נתן להם שלום ולא אמר להם דבר.

במוצאי השבת נכנסו שוב אל הצדיק, להיפרד ממנו, כנהוג. להפתעתם שאל אותם הרבי אם הם יודעים פירוש של פסוק בחומש. השניים השיבו בחיוב, והרבי שאלם מה פירוש הפסוק "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי, אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו". השניים אמרו לרבי את הפירוש הפשוט.

נענה הצדיק ואמר: "אני אפרש לכם את הפסוק: 'ולא תעלה במעלות', ברמייה, מלשון 'נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל'; על מזבחו של הצדיק, המכונה 'מזבח', מפני שהוא זובח את יצרו ותאוותיו. אל תעשה זאת, כדי ש'לא תיגלה ערוותך עליו' – שהצדיק לא יחשוף את מעשיך הנלוזים אשר אתה עושה במסתרים".

והרבי החל להוכיחם ולפרט את מעשיהם המכוערים, עד שכופפו את ראשם והזילו דמעות כמים. ולא זז משם עד שנעשו בעלי תשובה גמורים.

  גאולהפדיה

בזכות הפיכת החושך לאור

יִתְרוֹ. בזוהר נאמר (יתרו סז,ב ואילך) שהתורה הייתה יכולה להינתן רק אחרי שבא יתרו והודה "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכׇּל הָאֱלוֹקִים". דווקא הודאתו של יתרו, בהיותו 'כוהן לעבודה זרה', ועד ש"לא הניח עבודה זרה שלא עבדה", פעלה את יתרון האור מתוך החושך, ועל-ידי זה "אסתלק יקרא דקוב"ה ביקריה עילא ותתא, ולבתר יהב אורייתא בשלימו".

מוסבר בתורת החסידות (תורת מנחם תנש"א ב, עמ' 260 ובמקורות שצוינו שם) שמתן תורה נועד להביא לעולם גילוי אלוקות שהוא למעלה מגדרי העולם, ולצורך זה נדרשה פעולה של הפיכת החושך לאור. דבר זה בא לידי ביטוי בהודאתו של החושך עצמו ('כוהן מדיין'), עד שעל-ידי נוספה פרשה בתורה – "יתרון האור".

הרבי מליובאוויטש מוסיף, שהודאת יתרו קשורה גם לגילוי שיהיה בזמן הגאולה: "יש לומר שביתרון והוספה בתורה על-ידי הודאת יתרו (אתהפכא חשוכא לנהורא) מרומזת גם השלמות דמתן תורה ('לבתר יהב אורייתא בשלימו') דלעתיד לבוא, כמו שנאמר 'תורה חדשה מאיתי תצא' – כי עיקר ושלמות הגילוי דבחינת 'ישת חושך סתרו', שנעשה על-ידי כללות מעשינו ועבודתינו בהפיכת החושך לאור, יתגלה לעתיד לבוא דווקא, ואז יהיה גם שלימות הגילוי דמתן תורה, התגלות עצמות אור אין סוף, ש'כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה' (תניא פרק לו), מעין ודוגמה בלבד, אבל עיקר ושלימות הגילוי דעצמות אור אין סוף יהיה לעתיד לבוא (תורת מנחם תפארת לוי יצחק, ב, עמ' קלה).

מפיצים באהבה

אברהם רחמים

בן 75, תושב נהריה

גמלאי של בזק, מתנדב במשטרה, מחלק את 'שיחת השבוע' בארבעה בתי כנסת

אני מתפלל במתחם 'בית יעקב', שיש בו ארבעה מניינים. בכל שבוע אני מביא את עלוני 'שיחת השבוע' ומניח בארבעת המניינים, ובאותו רגע הם נחטפים, ותמיד יש ביקוש לעוד גיליונות. האנשים כבר התחילו לכנות אותי 'שיחת השבוע'... זכיתי!

אני מתנדב במשטרה, וגם שם אני מביא את העלון לכמה חברים.

אציין כי מראשית ייסוד בית חב"ד בנהריה התפתחה ידידות עמוקה ביני ובין שליחי חב"ד הנפלאים, ואני שמח לסייע בכל הפעולות הברוכות שלהם. אחרי שחוויתי ניסים כבירים במלחמת יום הכיפורים, החלטתי לעסוק בפעילות התנדבותית ובהפצת אור התורה, ובכך להודות לבורא על החסדים שעשה איתי.

  מעשה שהיה

עוף בין שני פוסקים

"בוא איתי למטבח", אמר הגאון. לנגד עיניו הרים את מכסה הסיר שעמד על הפתילייה והכניס את הכנף העוף לקדירה. "גם אני וגם אתה נאכל מן העוף הזה בשבת"

הצער ניכר היטב על פניה של האישה. "יש שאלה בעוף", אמרה בכאב.

הדלות והעוני לא היו חידוש בירושלים של אותם ימים, אולם בביתו של חכם יוסף-חיים שרבני הייתה העניות מצויה במידה גדושה במיוחד. חכם יוסף-חיים, מראשוני תלמידי ישיבת 'פורת יוסף', השקיע עצמו בלימוד התורה ולא חש מחסור, אבל בני ביתו הרגישו את העוני היטב.


חכם יוסף־חיים שרבני

לעיתים נדירות היה מצליח להשיג עוף לשבת. באחת הפעמים שבהן הצליח להביא תרנגולת הביתה, רעייתו לקחה אותה אל השוחט, והחלה לפתוח את העוף ולהכינו להכשרה. היא תכננה לחלק את הבשר לשני חלקים: האחד בעבור ליל שבת והשני ייכנס לסיר החמין בעבור סעודת היום.

לפתע גילתה שאלה הלכתית בעוף. בידיים רועדות הציגה את השאלה לבעלה. חכם יוסף-חיים התבונן בשאלה, ובמוחו החריף כבר התגבשו צדדים לכאן ולכאן. "לא אפסוק בשאלה הנוגעת לי ולבני ביתי", אמר לרעייתו. "אגש לרבי יעקב-חיים סופר, ה'כף החיים', ואשאל את פיו".


ה'כף החיים'

"העוף טרף!", פסק ה'כף החיים'. ליבו של חכם יוסף-חיים נחמץ על בני ביתו שייאלצו לוותר על העוף שציפו לו כל-כך. הוא אסף את העוף ויצא מהבית.

בדרך פגש את אביו, חכם יהושע שרבני. "נראה על פניך כי אתה מוטרד", אמר האב. הבן אישר את הנחתו וסיפר על העוף שהשיג בעמל רב, ועתה פסק ה'כף החיים' כי הוא טרף.


חכם יהושע שרבני

"וכי כך עושים?!", השתומם האב. "הלוא מצבך מוגדר 'שעת הדחק', ואז אין פונים ל'כף החיים', הידוע בנטייתו להחמיר. היה עליך לפנות אל הגאון מטפליק (רבי שמשון-אהרון פולנסקי), רבה האשכנזי של השכונה. ייתכן שיוכל להתיר". הגאון מטפליק היה מגדולי הפוסקים בירושלים.


רבי שמשון-אהרון פולנסקי. הגאון מטפליק

"ומה אעשה? הלוא כבר שאלתי את ה'כף החיים'", אמר הבן.

חכם יהושע לא ויתר. "עלה אל מעונו של ה'כף החיים' ובקש את רשותו לשאול רב אחר. מהיכרותי איתו יסכים בחפץ לב".

חכם יהושע לא טעה. "שאל את הגאון מטפליק וככל אשר יורה לך תעשה", אמר, בלי שמץ של קפידה. ואכן הגאון מטפליק עיין בעוף ופסק: "העוף כשר לאכילה ללא חשש!".

חכם יוסף-חיים נבוך מעט. בסתר ליבו קיווה כי גם הגאון מטפליק יטריף את העוף, ואז בני ביתו יקבלו את הפסק בלב שלם. כעת, כשפסיקותיהם של שני החכמים שונות, מה יעשה? האם יאכיל את משפחתו בעוף שאחד מגדולי חכמי ירושלים הטריף?!

מבוכתו של חכם יוסף-חיים לא נעלמה מעיניו של הגאון מטפליק. הוא תלש כנף מן העוף. "בוא איתי למטבח", אמר. לנגד עיניו הרים את מכסה הסיר שעמד על הפתילייה והכניס את הכנף לקדירה המבעבעת. "תנוח דעתך. גם אני וגם אתה נאכל מן העוף הזה בשבת".

מעשה הגאון הניח את דעתו של חכם יוסף-חיים, והוא יצא בהקלה אל ביתו. רעייתו קיבלה את העוף בשמחה וחילקה אותו לשניים כפי שתכננה. תבשיל העוף הועמד על הפתילייה ואילו סיר החמין נשלח למאפייה השכונתית.

הדרך באותם ימים לשמור את חומו של החמין עד יום שבת בבוקר הייתה מסירתו לאופה השכונתי. הלה היה מכניסו לתנור הלוהט, ששמר על חום הקדירות עד הבוקר.

במאפייה היו מצטברות מדי יום שישי קדירות החמין של תושבי השכונה. סמוך לכניסת השבת היה האופה מכניס אותן לתנור, ובשבת בבוקר היו נאספות.

בליל שבת יצאו חכם יוסף-חיים ובני משפחתו לבקר את אביו, חכם יהושע. כשחזרו לביתם עלה באפם ריח תבשיל חרוך. לחרדתם גילוי כי הסיר שבו התבשל העוף – נשרף. התבשיל כולו התפחם ולא היה ראוי למאכל.

למחרת בבוקר הלך אחד מבני המשפחה להביא את סיר החמין מהמאפייה. כשראה אותו האופה, השתנו פניו. "אוי ואבוי", ספק כפיו בצער. "נזכרתי עכשיו שלא הכנסתי את סיר החמין שלכם לתנור. מרוב חיפזון שכחתי אותו בחוץ".

תגובתו של חכם יוסף-חיים לצירוף המקרים הפלאי הייתה שמחה. "מן השמיים שמרו את רגלינו", אמר לבני ביתו. "זה אות מלמעלה שהיה עלינו לקבל את פסקו של 'כף החיים' ולהתנזר מאכילת העוף".

למחרת פגש את ה'כף החיים' ברחוב וסיפר לו את כל המעשה. "נו, הלוא אמרתי לך שהעוף אסור באכילה", הפטיר כלפיו. "מן השמיים שמרו עליך".

לא כך הייתה תגובתו של הגאון מטפליק. "העוף ללא ספק היה מותר באכילה, ואף אני אכלתי ממנו בשבת. אלא שמן השמיים חששו לכבודו של ה'כף החיים' וסיבבו את הדברים כך שהעוף לא ייאכל בביתך".

יראת השמים של חכם יוסף-חיים רוממה מאוד את קרנו בעיני הגאון מטפליק, והוא ביקש לקבלו בכולל 'הארי פישל', שבו גם ניתנה ללומדים מלגה מכובדת, וכך גם השתפר מצבו הכלכלי.

(על-פי 'רבנו האור לציון')

  רציתי לשאול

עם הרב ברוך חדד

מנהל בית חב"ד במלחה ורמת שרת, ירושלים

כשאדם לומד את הרמב"ם היומי, האם אין חשש שיחשוב שפסקי הרמב"ם הם ההלכה למעשה, בשעה שיש דברים שבהם ההלכה אינה כמותו?

אמת, יש עניינים – והם לא רבים – שבהם ההלכה נפסקה שלא כדעת הרמב"ם, אבל לימוד הרמב"ם לא נועד להחליף את לימוד השולחן ערוך. יהודי צריך ללמוד שולחן ערוך או קיצור שולחן ערוך, כדי לדעת איך להתנהג בחיי היום-יום, אבל יש גם מצוות ידיעת התורה, שאינה קשורה להלכה למעשה דווקא.

לימוד הרמב"ם מעניק לאדם מתנה יקרה ביותר – את ידיעת התורה כולה. זה הספר היחיד שמרכז את כל התורה, פשוטו כמשמעו. אין דבר בתורה שאינו מופיע ברמב״ם. מי שלומד את הרמב"ם מקבל ידיעה מקיפה בכל חלקי התורה, ובכלל זה בסוגיות שבדרך כלל לא יגיע אליהן בלימודיו הרגילים.

גם כשלומדים גמרא ולא מתעמקים בספרי הפוסקים יכולים להסיק מסקנות שאינן ההלכה למעשה. ובכל-זאת כולנו לומדים גמרא, למען עצם הלימוד של התורה שבעל-פה, ואנו יודעים שכדי לדעת את ההלכה למעשה עלינו לעיין בספרי הפוסקים שלאורם בית ישראל הולך.

כיום גם יש ספרי עזר ללימוד הרמב"ם, שלצד הביאור וההסבר בדבריו מעירים באותם מקומות ספורים שבהם ההלכה נפסקה שלא כפי שפסק.

תקנת 'הרמב"ם היומי' שתיקן הרבי מליובאוויטש נתנה לעם ישראל אוצר אמיתי בידיעת התורה. לא אחת שמעתי מתלמידי-חכמים שהתחילו ללמוד את 'הרמב"ם היומי' כמה הלימוד הזה תרם להם בתחומים שלא הכירו.

זכיתי להיות ממארגני סיום הרמב"ם המרכזי בירושלים. בשנה שעברה הזמנתי לאירוע יהודי תושב השכונה שלנו, שסיפר לנוכחים איך השתנו חייו בזכות לימוד 'הרמב"ם היומי' ואיזה ידע מקיף בכל חלקי התורה קיבל על-ידו.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב חיים הלל רסקין

החרמת חפץ מתלמיד

שאלה: האם מורה רשאי להחרים חפץ מתלמיד?

תשובה: על-פי ההלכה מותר למורה להשתמש באמצעי ענישה חינוכיים לצורך חינוך תלמיד. ומכאן שמותר לו גם ליטול מהתלמיד חפץ כלשהו, ואף כאשר החפץ אינו קשור ישירות למעשה הבלתי־ראוי של הילד.

ואולם אין המורה רשאי להשחית או להשמיד את החפץ, שכן פעולה זו אינה נצרכת בדרך כלל לצורכי חינוך, ואסור לגזול אפילו מקטן. לפיכך מותר למורה להחרים את החפץ זמנית (לפעמים אפשר גם למשך זמן ארוך).

מהי מידת אחריותו של המורה על החפץ בזמן שהוא מוחזק אצלו? האם הוא חייב לשלם אם החפץ אבד?

ההלכה היא ששומר חינם פטור מתשלום אם החפץ אבד, ואילו שומר שכר חייב לשלם. יש הסבורים שמורה המקבל שכר נחשב שומר שכר, ואולם הדעה הרווחת היא שלעניין שמירת החפץ הוא נחשב שומר חינם, שכן שכרו הוא על עצם ההוראה ולא על שמירת החפץ המוחרם.

בעת ענישת תלמיד על המורה להשתדל לצמצם ככל האפשר את הפגיעה בזמני הלימוד של הילד, ובפרט כאשר יש חשש שהדבר יגרום להחמרת הבעיה.

בכלל, חז״ל מלמדים שיש לנהוג בדרך של דחייה בשמאל וקירוב בימין. הרבי הריי״צ כותב ששימוש תכוף ב'מקל' החינוכי גורם לא פעם לתוצאה הפוכה, ואפשר להשיג הרבה יותר על-ידי גישה נעימה, מחזקת וחיובית. גם אם צעקה על הילד מביאה תוצאות לטווח קצר – חינוך כזה אינו מוביל לתוצאות הרצויות לאורך זמן.

מקורות: שו"ת משנה הלכות ח"ו סי' רפ"ד. פתח חושן ח"ד הל' גניבה פ"א סקי"ז.  פסקים ותשובות יו"ד סי' רמ"ה הע' 198. פת"ש חו"מ סי' ש"ג סק"א. מאמר כללי החינוך וההדרכה פ''ה, ספה''ש תש''ג ע' 211.

  חיים יהודיים

כשהלב נותן כליה

בין 2000 תורמי הכליה בישראל שהתכנסו בשבוע שעבר בבנייני האומה בירושלים היה גם שליח חב"ד מאירופה שבא במיוחד לארץ כדי לתרום כליה, לאדם שלא הכיר

תעודת זהות. הרב יהודה רייכמן, בן 46, משליחי חב"ד באירופה. לפני כמה חודשים תרם כליה ליהודי בן 50 ממגדל העמק, שהיה מטופל בדיאליזה ומצבו הרפואי כמעט לא אִפשר השתלה. התרומה הצילה את חייו.


חגיגת התורמים. במרכז הרב רייכמן

ההכרה. אינני אוהב חשיפה, אבל כשהבנתי שפרסום הסיפור שלי יכול להביא עוד תרומת כליה, החלטתי לשתף. הכול התחיל ברגע אחד של הבנה פשוטה: יהודי יכול לחיות עם כליה אחת, מדוע הקב"ה נתן לנו שתיים? כדי שנוכל לתרום את השנייה למישהו אחר. בדקתי, קראתי, התייעצתי. וככל שהעמקתי, התחזקה בי ההכרה: יש לי אפשרות לתת חיים למישהו אחר; איך אפשר לעמוד מנגד?

ההחלטה. הרבה גבות בסביבתי הורמו למשמע החלטתי לתרום כליה. אנשים הגיבו בחשש. היו שדאגו לשלומי. אבל אני כבר הייתי במקום אחר. ראיתי איך נראים אנשים שמקבלים טיפולי דיאליזה. ראיתי מה זה עושה לגוף, לנפש, למשפחה. אמרתי לעצמי: אם יש לי הזדמנות כזאת, אני פשוט הולך איתה עד הסוף.

המושתל. בצד השני ישב יהודי בן 50 ממגדל העמק. אב לילדים. מותש, מחובר לדיאליזה. הוועדות הרפואיות כמעט לא רצו לאשר לו השתלה בשל מצבו הלבבי. הוא כבר היה על סף ייאוש. בשנה שעברה אחיו סיפר לו שיש סגולה בנר שמיני של חנוכה: לכתוב בקשה על פתק ולהניח בתוך החנוכייה. הוא לא ידע הרבה וכתב את בקשתו לקב"ה: אני רוצה תרומת כליה. הוא לא ידע שמישהו, רחוק ממנו, כבר מתחיל תהליך שיציל את חייו.

חנוכה. את חנוכה השנה עשיתי בבית. במוצאי שבת, בליל הנר השמיני, כבר היינו בנמל התעופה בדרך לחדר הניתוח בארץ. בורא העולם החליט למלא לאותו יהודי את בקשתו, בדיוק שנה אחרי שביקש אותה. כשנכנסתי למחלקת הדיאליזה הושלמה אצלי התמונה: ראיתי אנשים שאין להם לא יום ולא לילה. תרומה הכליה פשוט מחזירה אותם לחיים.

המפגש. פגשתי את התורם לפני שירדנו לחדר הניתוח. הוא רעד מהתרגשות. הרגשתי שאני במקום הנכון. נכנסתי לניתוח מתוך תחושת שליחות. זה נתן לי כוח שלא לחשוב על הסיכונים או על הכאבים הצפויים. ידעתי שאני עושה משהו שהוא מעליי. יצאתי אחרי יומיים. היה מעט סבל בהתחלה, אבל כשאתה מבין מה עשית, הכול שווה.

נס. הניתוח של המושתל עבר בהצלחה רבה ומעל המשוער. בדרך כלל אחרי השתלה משאירים לאשפוז שבועיים-שלושה, להשגחה. הוא יצא אחרי שבוע! וזה אדם בעל בעיות לבביות! זה היה נס. מאז יש בינינו קשר עמוק. הוא מתקשר אליי פעמיים בשבוע.

חיים. באחת השיחות אמר לי: "נתת לי חיים! יש לי בן שסיים שירות צבאי ובת צעירה. לא הייתי מסוגל ללכת איתם לשום מקום. ועכשיו, עכשיו אני רק אני מחכה להגיד לילדיי: אבא בריא, אבא איתך!". הוא רעד וקולו השתנק מבכי, והוסיף: "נתת לי הכול בחיים".

תפילין. לפני הניתוח הצעתי לו להניח תפילין. הוא בקושי הצליח לומר 'שמע ישראל'. ממש רעד, ואמר שאינו מצליח להוציא את המילים מרוב התרגשות. זה היה רגע שלא אשכח.


תפילין עם המושתל

משפחה. המשפחה שלי הייתה חממת התמיכה שלי לאורך התהליך, וחשה גאווה גדולה על בחירתי. קודם הניתוח אבי בירך אותי בברכת כוהנים ובכה. זה היה רגע של תמיכה חשוב במיוחד בעבורי.

נתינה. הרבי מליובאוויטש לימד אותנו לתת מעצמנו לזולת. כשאתה חי במוד של נתינה, אתה נותן. אם צריך מצות, אחלק. אם צריך משלוח מנות, אשגר. אם צריך לתרום כליה, אתרום. זו השליחות שלנו בעולם הזה.


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)