בחושיו המחודדים חש הרב שהצדק עם הנתבע דווקא. התובע נראה בעיניו איש רב מעללים ותחבולות, ואילו מדברי הנתבע ניכר היה כי דובר אמת הוא
שני האנשים שהתייצבו בבית הדין נראו סוערים. המתח שעל פניהם היה בולט, ותהום נפערה בין טענותיהם הקוטביות. מקרה חריג כל-כך טרם נראה בשערי בית הדין.
זה קרה לפני כארבעים שנה, בבית דינו של הרב יצחק וייס, אב בית הדין של העדה החרדית בירושלים.
רבי יצחק וייס. "ליבו אמר לו שהנתבע צודק"
"האיש העומד כאן חייב לי סכום כסף גדול", אמר הראשון. שפתיו רטטו מזעם כבוש. "לפני כמה חודשים הוא לווה ממני עשרים אלף דולר, וכשהגיעה העת לפרוע את ההלוואה התכחש לה בחוצפתו הרבה, והוא מסרב להשיב לי את כספי!".
מבטו של רבי יצחק הופנה אל הנתבע. עוד בטרם התבקש לדבר נזעק האיש: "אינני יודע על מה הוא מדבר!", הניף את ידיו בחוסר אונים. "אינני חייב לו אפילו פרוטה אחת! לא לוויתי ממנו כסף, ואינני מבין כיצד נקלעתי בכלל למצב שהוא תובע אותי על הלוואה שלא הייתה ולא נבראה!", זעק בקול כאוב.
רבי יצחק פנה אל התובע. "האם יש בידך ראיה לטענתך, מסמך שיאשש את טענתך? אם כן, הצג אותו לפנינו".
"בוודאי, בידי שטר חוב בחתימתו של הנתבע", השיב התובע בביטחון. "לא הייתי מלווה סכום כזה בלי לקבל ממנו שטר חוב כתוב וחתום כדת".
האיש הוציא מכיסו דף נייר והניח אותו על שולחן בית הדין. לעיני הדיינים נראה שטר הלוואה מסודר, שלא השתמע לשתי פנים. נכתבו בו כדת וכדין שמות הלווה והמלווה, סכום ההלוואה, מועד הפירעון ותחת כל זה התנוססה חתימת ידו הברורה של הנתבע.
רבי יצחק פנה אל הנתבע ושאל: "האם זו חתימת ידך?".
"אכן, זו חתימת ידי", השיב הנתבע, "אך אני עומד בתוקף על דעתי שמעולם לא לוויתי ממנו פרוטה. אינני מכיר כלל את השטר הזה. איני זוכר שחתמתי עליו אי פעם".
"האם יש לך הסבר כיצד מופיעה חתימתך על שטר ההלוואה שביד התובע, שלטענתך מעולם לא לווית ממנו ולא חתמת על שטר חוב כזה?", שאל רבי יצחק. הנתבע לא ידע להשיב על כך.
על-פי ההלכה, במקרה כזה יש לחייב את הנתבע לשלם את כל סכום ההלוואה, שהרי ביד התובע מצוי שטר חוב שמוכיח את טענתו, ואף הנתבע מודה כי החתימה שבשטר היא חתימת ידו.
ובכל-זאת משהו בליבו של רבי יצחק לא הניח לו. בחושיו המחודדים חש שהצדק עם הנתבע דווקא. התובע נראה בעיניו איש רע מעללים ותחבולות, ואילו מדברי הנתבע ניכר היה כי דובר אמת הוא.
אך כיצד אפשר לזַכות אדם, בשעה ששטר חתום עומד כנגדו? רבי יצחק התקשה למצוא פתח לזיכוי הנתבע. מאידך גיסא לא רצה לפסוק כנגד תחושתו ליבו ולחייב את הנתבע בשעה שהוא מרגיש שמדובר באדם תם וישר.
"שמעתי את דבריכם", אמר רבי יצחק לאחר מחשבה קצרה. "אני מבקש לדחות את פסק הדין למחר בבוקר", הציע.
בליבו התפלל שהקב"ה יאיר את עיניו וייתן חוכמה בליבו למצוא את דרך האמת ושהצדק ייצא לאור.
הדיון בבית הדין לא נתן לו מנוח. הוא הרהר שוב ושוב בפרטי המקרה המוזר. ליבו אמר לו שהנתבע צודק, אך כיצד אפשר להוכיח זאת?
למחרת בבוקר שבו הצדדים לבית הדין. בעודם ממתינים בחדר ההמתנה, ניגש שליח בית הדין אל הנתבע ואמר לו בשקט: "רבי יצחק ביקש שתלך מייד לביתך, תבחר ספר כלשהו מתוך ספרייתך הפרטית ותביא אותו לכאן". הנתבע שמע את הבקשה המוזרה ויצא למלא אותה.
כאשר נכנסו השניים אל הדיינים ביקש רבי יצחק מהנתבע לראות את הספר שהביא מביתו. הוא פתח את הספר, הביט בדף הראשון וחיוך קל עלה שפתיו.
"הביטו נא", לחש רבי יצחק לדיינים שלצידו. "האיש הזה נוהג לחתום את שמו בעמוד החלק שבראש הספר, אך לא בראש הדף, כפי שרגילים רוב האנשים, אלא דווקא בתחתיתו".
הרב הרים את עיניו ושאל את הנתבע: "האם השאלת אי-פעם ספר לתובע?".
הנתבע הרהר מעט ולפתע נזכר: "לפני כשנה השאלתי לו ספר מסוים ועדיין לא קיבלתי אותו בחזרה".
רבי יצחק קרא למזכיר בית הדין והורה: "צא בבקשה מייד עם התובע לביתו והביאו לכאן את הספר ששאל מהנתבע".
בית הדין
לא חלפה שעה קלה והשניים שבו עם הספר. כשנפתח, ראו כולם כי הדף הראשון של הספר היה גזור. רבי יצחק הוציא את שטר ההלוואה, והנה זה בדיוק אותו דף! זה היה הדף שעליו חתם הנתבע את שמו, ומעל לחתימה נוסף תוכן שטר ההלוואה.
האמת יצאה לאור. התובע נחשף כרמאי שזייף שטר הלוואה, שלא הייתה ולא נבראה.
הנוכחים השתאו לנוכח חוכמתו של רבי יצחק שברגישותו ובמתינותו לא נחפז למהר בדין, ובזכות פיקחותו הציל אדם ישר וזכה להוציא פסק דין אמת. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
