מָחוֹל. בבוא הגאולה תהיה שמחה גדולה. על כך נאמר (תהילים קכו,ב): "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ" – אז, בבוא הגאולה ("בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן"), יפרוץ ה'שחוק' החוצה, מרוב השמחה שתהיה. השמחה תתבטא בריקוד שמח, כפי שהגמרא מתארת (סוף תענית): "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם". זו תהיה שמחה כפולה, של הקב"ה ושל עם ישראל – הקב"ה ישמח בעמו ועם ישראל ישמח בה', והם יבטאו שמחה זו על-ידי 'מחול' משותף.
ה'שחוק' וה'מחול' הללו מתקשרים גם לכך, שבזמן הגאולה תשלוט מידתו של יצחק אבינו, ועל כך הגמרא אומרת (שבת פט,ב), שלעתיד לבוא ייאמר ליצחק "כִּי אַתָּה אָבִינוּ" – כלומר, מידתו תהיה אז המידה העיקרית והשלטת. שמו של יצחק אבינו קשור לשמחה, כפי שמפורש בתורה בעניין לידתו של יצחק (בראשית כא,ו): "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים". בשמו של יצחק מצוי גם רמז שהשמחה הקשורה בו תפרוץ רק בעתיד, בזמן הגאולה, שכן 'יצחק' הוא בלשון עתיד – אז, בבוא הגאולה, הוא יצחק וישמח.
ה'שחוק' והשמחה האלה יתבטאו ב'מחול'. על 'מחול' אומר רבנו בחיי (תרומה כה,לא), שזה עיגול הרומז לבלי-גבול "שאין לו סוף". משמעות הדבר היא, שהשמחה שתהיה לצדיקים ב'מחול' הזה תהיה שמחה אין-סופית ובלתי-מוגבלת (וזו גם הגימטרייה של 'שחוק' – שעולה 414, בדיוק כגימטרייה של 'אור אין-סוף'). |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
