הגמרא (שבת פט,ב) מבארת את הפסוק (ישעיה סג,טז) ״כִּי אַתָּה אָבִינוּ, כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ, וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ״, שהקב"ה יפנה אל האבות ויאמר: "בניך חטאו לי". אברהם ויעקב לא יידעו לבקש רחמים עליהם, ורק יצחק אבינו ישיב: "ריבונו של עולם, בניי הם ולא בניך?! בשעה שהקדימו לפניך 'נעשה' ל'נשמע', קראת להם 'בני בכורי', עכשיו בניי הם ולא בניך?!".
צריך להבין מדוע אברהם ויעקב לא היו יכולים להשיב כך לקב"ה אלא יצחק, ומדוע המענה הזה דווקא ביטל את הטענה על בני ישראל?
האבות ושלושת הרגלים
נאמר בזוהר (חלק ג, רנז,ב) שכל אחד ואחד מהאבות מיוצג באחד משלושת הרגלים. אברהם אבינו – פסח, שכן יציאת מצרים הייתה בזכות ההכנסת אורחים שלו, שכללה אפילו ערבים שהשתחוו לאבק רגליהם, ובזכות זה יצאו בני ישראל ממצרים אף-על-פי שהיו במצב ירוד, כפי שנאמר "הללו עובדי עבודה זרה והללו כו'".
יעקב אבינו, שכל ילדיו הלכו בדרכו, קשור לחג הסוכות, המכונה 'חג האסיף'. זה רמז לאיסוף כל השפע בגשמיות וברוחניות, מתוך הכרה שהברכה באה מהקב"ה ולא חלילה ש"כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (עקב ח,יז).
לימוד במסירת נפש
עניינו המיוחד של יצחק קשור עם חג השבועות, זמן מתן תורתנו. והלוא גם אברהם ויעקב למדו תורה? אלא אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני רות, רמז תקצו) "שלא ניתנה תורה אלא על ידי ייסורים ועוני". היינו, לימוד תורה לא מפני הטעם העָרֵב שבהבנתה, ואפילו לא לשם שכר מצוות 'תלמוד תורה כנגד כולם', אלא מתוך קבלת עול – מפני ציווי הקב"ה.
אמנם אמרו חז"ל שאדם צריך ללמוד "במקום שליבו חפץ", אבל גם זה צריך להיות לאחר שיש יסוד של קבלת עול. אם המניע ללימוד הוא חיבור ליוקר של התורה, הרי שהרגש של 'ליבו חפץ' עשוי להשתנות על-פי רמת הרגשת היוקר. אבל כאשר הלימוד הוא מתוך מסירת נפש – התמסרות מוחלטת לתורה – כי אז הלומד הוא בבחינת 'ליבו חפץ' באמת.
שופר העקידה
דבר זה בא לידי ביטוי ב'הקדמת נעשה לנשמע' במתן תורה, שמבטאת התמסרות מוחלטת ל'בעל הרצון'. וזו מעלתו של יצחק אבינו, שמסר נפשו בפועל ונעקד על גבי המזבח. אכן, אברהם הושלך לכבשן האש ויעקב סבל ייסורים, אבל יצחק מסר נפשו בפועל, כפי שכתוב בזוהר (חלק א ס,א) שבשעת העקידה פרחה נשמתו ו"אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח" (ירושלמי תענית ב,ה).
מסירת הנפש של יצחק באה לידי ביטוי במה שנאמר במתן תורה (שמות כ,יד) "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת... וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר". 'קול השופר' הוא שופר העקידה של יצחק. בזכות מסירת נפש זו של יצחק יוכל הוא דווקא ללמד זכות על בני ישראל, ולכן ייאמר לו ״כִּי אַתָּה אָבִינוּ".
(תורת מנחם, כרך מז, עמ' 44) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
