חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:06 זריחה: 6:46 ד' בחשון התשפ"ז, 15/10/26
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2029
ערב ש"ק פרשת תולדות, א' בכסלו ה'תשפ"ו (21/11/2025)

מדורים נוספים
שיחת השבוע - כל המדורים ברצף גיליון 2029
התחזקות הזיקה היהודית בארה"ב
חדש על המדף
גאולה בזכות יצחק
אהבת יצחק לעשיו
האומנם מחשבות זרות?
עיגול שאין לו סוף
מפיצים באהבה
הברקה של דיין
רציתי לשאול
נר שבת לכל בת
עיתונאי על הרצף האוטיסטי

מס' 2029, ערב שבת-קודש פרשת תולדות, א' בכסלו ה'תשפ"ו (21.11.2025)

צעירי אגודת חב"ד

יוצא לאור על-ידי המרכז לעזרי שליחות

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 073-3731777

עורך: מנחם ברוד  �  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 

  עמדה שבועית

התחזקות הזיקה היהודית בארה"ב

מחקר מקיף מצביע על התחזקות הזיקה היהודית בכל הקשת של הציבור היהודי בארה"ב, אם כי היא דומיננטית יותר בקרב המשתייכים לזרם האורתודוקסי

מתקפת חמאס על יישובי עוטף עזה בשמחת תורה לפני שנתיים, והמלחמה בשבע הזירות שפרצה בעקבותיה, חוללה שינויים דרמטיים ביהדות העולם. זה היה אחד הנושאים שנידונו בכינוס העולמי של שלוחי חב"ד, שננעל בתחילת השבוע בחצר הרבי מליובאוויטש בניו-יורק.

מחקרים שנעשו במהלך התקופה הצביעו על התחזקות ברורה של הזיקה היהודית בקרב היהודים בעולם. אחד המחקרים המקיפים נעשה על-ידי הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה (JFNA), והקיף 1877 נשאלים. הוא הוכיח כי בכל הקשת של הציבור היהודי הייתה התחזקות של הזיקה היהודית. https://www.aei.org/society-and-culture/when-outreach-wins-chabads-surge-and-the-limits-of-denominational-judaism/

שיעור גידול גבוה

בפילוח ההתחזקות, בחלוקה לפי השתייכות קהילתית, התקבלו הנתונים האלה: חב"ד 44%, אורתודוקסים 42%, קונסרווטיבים 36%, רפורמים 33%, ובקרב מי שאינם משתייכים לזרם מוגדר 24%.

מהמחקר בולט הקשר בין ההשתייכות הקהילתית לבין מידת ההתחזקות בזיקה היהודית. 42-44% מקרב היהודים בארה"ב שמחוברים לחב"ד או לקהילה אורתודוקסית העידו כי חלה אצלם התחזקות בזיקה היהודית. אצל המשתייכים לקהילות קונסרווטיביות ורפורמיות שיעור ההתחזקות יורד ל-33-36%. ואילו אצל יהודים שאינם משתייכים לקהילה כלשהי ההתחזקות הייתה רק אצל 24% מהם.

עוד העלה המחקר כי שתי הקבוצות שהציגו את שיעור הגידול הגדול ביותר בזיקה היהודית הן: 1) מי שכבר היו 'מאוד מעורבים' לפני 7 באוקטובר ועכשיו נעשו מעורבים עוד יותר. 2) מי שלא היו מעורבים כלל לפני האירועים והתחילו להיות פעילים לאחריהם. שתי הקבוצות האלה מייצגות כ־50% מהנשאלים: 14% מהם ציינו שהיו 'מאוד מעורבים' לפני המתקפה, ו־36% ציינו ש'לא היו לא מעורבים כלל' לפני האירועים, והתחילו להיות פעילים אחריהם.

במחצית השנייה של יהודי ארה"ב כלולים אלה שאינם מגדירים את עצמם 'מעורבים' או 'לא מאוד מעורבים' בחיים היהודיים. בקרב הראשונים ההתחזקות בזיקה היהודית הייתה אצל כ-4% בלבד, ובקרב ה'לא מעוד מעורבים' – אצל כ-9% בלבד.

חיפוש יהדות אותנטית

המחקר מייחד פרק מיוחד לכוח המשיכה של חב"ד, שכ-30% מיהודי ארה"ב ציינו כי הם משתתפים בפעילויותיה במהלך השנה. הצלחה זו מיוחסת למרכיבים האלה: נוכחות פיזית רחבה: לחב״ד סניפים רבים, גם בקהילות קטנות, וכך יש לה נגישות גבוהה. אווירה מזמינה ולא מאיימת: אנשים מרגישים נוח לבוא לבית חב״ד, במיוחד כשהם מחפשים חיבור וזהות יהודית. מחסום כלכלי נמוך: בניגוד לבתי כנסת מסורתיים, שדורשים דמי חבר, חב״ד לעיתים קרובות אינה דורשת התחייבויות כספיות כבדות – וגם גורם זה מקל על ההצטרפות.

רוב הנשאלים שהגדילו את מעורבותם בחיים היהודיים דיווחו על חוויה חיובית מאוד: בין 83% ל-93% מהם אמרו שהחוויה שלהם הייתה חיובית, דבר המעיד על אווירה מכילה ונעימה שקיבלה את פניהם.

נתונים אלה מעידים על שינוי משמעותי בזיקה היהודית בקרב יהודי ארה"ב, ועל המגמה העקבית של התחזקות בקרב קהילות אורתודוקסיות דווקא. מתברר שהדור הצעיר במיוחד מחפש יהדות אותנטית ונמשך אליה, והאתגר הגדול הוא לפתוח לפניו את השערים.


מתקפה שחוללה טלטלה. מחקר JFNA על התחזקות הזיקה היהודית

  ספרים

אוצר לקוטי שיחות – גאולה
מאת הרבי מליובאוויטש
בהוצאת מעיינותיך / קה"ת

יותר משישים שיחות מעמיקות בסוגיות הגאולה וביאת המשיח, מתוך ל"ט כרכי לקוטי שיחות. סיכום לכל שיחה. 670 עמ'. הפצה: 039606018.

ספר המאמרים תשמ"א
מאת הרבי מליובאוויטש
בהוצאת קה"ת

59 מאמרי חסידות שהרבי אמרם במהלך שנת תשמ"א, מקצתם הוגהו על-ידו. 464 עמ'. טל' 039606018.

אור התפילה יא
מספרי אדמו"רי חב"ד
בהוצאת קה"ת

הכרך האחד-עשר, המרכז את ביאורי החסידות על חלקי התפילה מ'והיה אם שמוע' עד 'גאל ישראל'. 548 עמ'. טל' 039606018.

מלחמה ומוסר
מאת שלמה ברודי
בהוצאת מגיד

בירור השאלה הבוערת של תקופתנו – איך מנהלים מלחמה ובו בזמן שומרים על ערכי מוסר. 386 עמ'. טל' 026330530.

  שלחן שבת

גאולה בזכות יצחק

הגמרא (שבת פט,ב) מבארת את הפסוק (ישעיה סג,טז) ״כִּי אַתָּה אָבִינוּ, כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ, וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ״, שהקב"ה יפנה אל האבות ויאמר: "בניך חטאו לי". אברהם ויעקב לא יידעו לבקש רחמים עליהם, ורק יצחק אבינו ישיב: "ריבונו של עולם, בניי הם ולא בניך?! בשעה שהקדימו לפניך 'נעשה' ל'נשמע', קראת להם 'בני בכורי', עכשיו בניי הם ולא בניך?!".

צריך להבין מדוע אברהם ויעקב לא היו יכולים להשיב כך לקב"ה אלא יצחק, ומדוע המענה הזה דווקא ביטל את הטענה על בני ישראל?

האבות ושלושת הרגלים

נאמר בזוהר (חלק ג, רנז,ב) שכל אחד ואחד מהאבות מיוצג באחד משלושת הרגלים. אברהם אבינו – פסח, שכן יציאת מצרים הייתה בזכות ההכנסת אורחים שלו, שכללה אפילו ערבים שהשתחוו לאבק רגליהם, ובזכות זה יצאו בני ישראל ממצרים אף-על-פי שהיו במצב ירוד, כפי שנאמר "הללו עובדי עבודה זרה והללו כו'".

יעקב אבינו, שכל ילדיו הלכו בדרכו, קשור לחג הסוכות, המכונה 'חג האסיף'. זה רמז לאיסוף כל השפע בגשמיות וברוחניות, מתוך הכרה שהברכה באה מהקב"ה ולא חלילה ש"כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (עקב ח,יז).

לימוד במסירת נפש

עניינו המיוחד של יצחק קשור עם חג השבועות, זמן מתן תורתנו. והלוא גם אברהם ויעקב למדו תורה? אלא אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני רות, רמז תקצו) "שלא ניתנה תורה אלא על ידי ייסורים ועוני". היינו, לימוד תורה לא מפני הטעם העָרֵב שבהבנתה, ואפילו לא לשם שכר מצוות 'תלמוד תורה כנגד כולם', אלא מתוך קבלת עול – מפני ציווי הקב"ה.

אמנם אמרו חז"ל שאדם צריך ללמוד "במקום שליבו חפץ", אבל גם זה צריך להיות לאחר שיש יסוד של קבלת עול. אם המניע ללימוד הוא חיבור ליוקר של התורה, הרי שהרגש של 'ליבו חפץ' עשוי להשתנות על-פי רמת הרגשת היוקר. אבל כאשר הלימוד הוא מתוך מסירת נפש – התמסרות מוחלטת לתורה – כי אז הלומד הוא בבחינת 'ליבו חפץ' באמת.

שופר העקידה

דבר זה בא לידי ביטוי ב'הקדמת נעשה לנשמע' במתן תורה, שמבטאת התמסרות מוחלטת ל'בעל הרצון'. וזו מעלתו של יצחק אבינו, שמסר נפשו בפועל ונעקד על גבי המזבח. אכן, אברהם הושלך לכבשן האש ויעקב סבל ייסורים, אבל יצחק מסר נפשו בפועל, כפי שכתוב בזוהר (חלק א ס,א) שבשעת העקידה פרחה נשמתו ו"אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח" (ירושלמי תענית ב,ה).

מסירת הנפש של יצחק באה לידי ביטוי במה שנאמר במתן תורה (שמות כ,יד) "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת... וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר". 'קול השופר' הוא שופר העקידה של יצחק. בזכות מסירת נפש זו של יצחק יוכל הוא דווקא ללמד זכות על בני ישראל, ולכן ייאמר לו ״כִּי אַתָּה אָבִינוּ".

(תורת מנחם, כרך מז, עמ' 44)

  מן המעיין

אהבת יצחק לעשיו

בסיס לסניגוריה

״ויאהב יצחק את עשיו״ (בראשית כה,כח). האהבה של יצחק לעשיו מאפשרת ליצחק לומר דברי סניגוריה על ישראל: כשם שיצחק אהב את עשיו על אף שחטא, כך הקב"ה צריך לרחם על בני ישראל אף-על-פי שחטאו – ״כרחם אב על בנים״.

(רבי מאיר מפרמישלן)

אהבה שאינה תלויה בדבר

" ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב" (בראשית כה,כח). האהבה של יצחק הייתה אהבה התלויה בדבר, ״כי ציד בפיו״, וממילא בטל דבר בטלה אהבה, והיא נעשית לדבר שבעבר. ולכן כתיב 'ויאהב' לשון עבר – כשהיה 'ציד בפיו'. אבל אהבת רבקה ליעקב הייתה אהבה שאינה תלויה בדבר, שלעולם אינה בטלה. ולכן כתוב ״ורבקה אוהבת״ – תמיד.

(השל״ה)

אין צורך בהסברים

על אהבת יצחק לעשיו צריך לתת טעם, אבל אהבת רבקה ליעקב אינה זקוקה להסבר ולטעם.

(אזנים לתורה)

עשיו בעל מדריגה

עשיו לא היה איכר מגושם, הלובש חולצה מזוהמת, הולך יחף ורועה חזירים. עשיו היה מגדל זקן ופיאות, מנהיג עדה ומשמיע תורה בסעודה שלישית, אלא שחלק על יעקב, צדיק הדור, וסירב להיכנע לו!

(רבי מנחם-מענדל מקוצק)

פרנסה במו ידיו

הכתוב מספר בשבחו של עשיו. יצחק עשיר היה, ובכל-זאת לא נהנה עשיו משל אביו, אלא חי על יגיע כפיו – ״כי ציד בפיו״. וכך אמרו חז״ל על רבי פינחס בן-יאיר, ש״מיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו״.

(המגיד מטריסק)

בפיו בלבד

כל חלקה טובה וכל ניצוצות של קדושה שהיו מתנוצצים אצלו, היו בפיו לבד ("כי ציד בפיו"), ולא נכנסו לליבו כלל. ומכיוון שהיו בפיו ובראשו בלבד, לכן רק ראשו זכה להיות מונח במערת המכפלה.

(רבי אברהם מסוכוצ׳וב)

עשיו זקוק לברכות

שיקוליו של יצחק ברצונו לברך את עשיו ולא את יעקב היו, שיעקב הוא איש תם יושב אוהלים, וגם בלי הברכות יהיה רחוק מן הרע; ואילו עשיו עלול ליפול ברע, ולכן הוא זקוק לעזר וסיוע. לכן ביקש יצחק לברכו.

(אור התורה)

כשההורים זקוקים לילדים

״ארי מצידיה הווה אכיל״ (תרגום אונקלוס). היינו שעשיו היה מפרנס את אביו. כאשר ההורים נצרכים לילדיהם, הם נאלצים, לדאבוננו, לשאת את התנהגותם, לראות את מעשיהם ולידום, ולקבל הכול באהבה.

(מטה יהודה)

  אמרת השבוע

האומנם מחשבות זרות?

רבי חיים הגר, האדמו"ר השני לבית קוסוב, ישב פעם אחת וקיבל את האנשים ששיחרו לפתחו. לידו עמד רבי זושא מנדבורנה וצפה במעשיו.

נכנס לחדר יהודי והגיש לצדיק פתקה, ובה בקשה לברכו שיזכה להתפלל בלי מחשבות זרות. רבי חיים הראה את הפתקה לרבי זושא ושאל לדעתו. השיב רבי זושא: "בקשה טובה ביקש האיש ועל הרבי להיענות לה ולברכו".

"טעות בידך", אמר רבי חיים. "כשיהודי משכים קום, נוטל ידיו, מברך את ברכת התורה ויושב ללמוד ולומר תהילים כהכנה לתפילה, ואחר-כך הולך למקווה ומטהר את עצמו – הרי כשהוא מתפלל, ובאות לו מחשבות שאינן טהורות, אכן אלה מחשבות זרות, כי הן זרות לו.

"אבל כשאדם קם בבוקר ועוסק בענייני ביתו וצרכיו, ואחר-כך פונה לעשות עסקים עם הגויים, ואז הולך להתפלל – הרי מחשבותיו בעת התפילה אינן זרות לו כלל, כי אלה מחשבותיו שלו, והוא עצמו גורם שיטרידוהו בעת תפילתו".

  גאולהפדיה

עיגול שאין לו סוף

מָחוֹל. בבוא הגאולה תהיה שמחה גדולה. על כך נאמר (תהילים קכו,ב): "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ" – אז, בבוא הגאולה ("בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן"), יפרוץ ה'שחוק' החוצה, מרוב השמחה שתהיה. השמחה תתבטא בריקוד שמח, כפי שהגמרא מתארת (סוף תענית): "עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם". זו תהיה שמחה כפולה, של הקב"ה ושל עם ישראל – הקב"ה ישמח בעמו ועם ישראל ישמח בה', והם יבטאו שמחה זו על-ידי 'מחול' משותף.

ה'שחוק' וה'מחול' הללו מתקשרים גם לכך, שבזמן הגאולה תשלוט מידתו של יצחק אבינו, ועל כך הגמרא אומרת (שבת פט,ב), שלעתיד לבוא ייאמר ליצחק "כִּי אַתָּה אָבִינוּ" – כלומר, מידתו תהיה אז המידה העיקרית והשלטת. שמו של יצחק אבינו קשור לשמחה, כפי שמפורש בתורה בעניין לידתו של יצחק (בראשית כא,ו): "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקִים". בשמו של יצחק מצוי גם רמז שהשמחה הקשורה בו תפרוץ רק בעתיד, בזמן הגאולה, שכן 'יצחק' הוא בלשון עתיד – אז, בבוא הגאולה, הוא יצחק וישמח.

ה'שחוק' והשמחה האלה יתבטאו ב'מחול'. על 'מחול' אומר רבנו בחיי (תרומה כה,לא), שזה עיגול הרומז לבלי-גבול "שאין לו סוף". משמעות הדבר היא, שהשמחה שתהיה לצדיקים ב'מחול' הזה תהיה שמחה אין-סופית ובלתי-מוגבלת (וזו גם הגימטרייה של 'שחוק' – שעולה 414, בדיוק כגימטרייה של 'אור אין-סוף').

מפיצים באהבה

מנחם-מענדל אוחנה

בן 9

תלמיד בכיתה ד בתורת אמת, ירושלים. מחלק את 'שיחת השבוע' ב-15 בתי כנסת בשכונת קטמון ח' וט' בעיר

ההורים שלי שלוחים בשכונה, ולפני שנתיים קיבלתי עליי את חלוקת העלונים בבתי הכנסת בשכונתנו.

אני מכין חבילות מסודרות לפי רשימת בתי הכנסת, ובכל יום שישי, אחרי הלימודים, אני רוכב על הקורקינט ומחלק. לפעמים אני לוקח איתי חבר, והוא עוזר לי במלאכה.

בימי שישי הקצרים של החורף זה קשה יותר, ולפעמים אני מסיים את החלוקה לקראת כניסת השבת ממש.

הרבה מהמתפללים כבר מכירים אותי. הם מחייכים אליי ואומרים: "מנחם-מענדל, חיכינו לעלון שלך!". משמח אותי לראות שהם קוראים, לומדים, ומרגישים את אווירת השבת כבר בקבלת העלון.

  מעשה שהיה

הברקה של דיין

בחושיו המחודדים חש הרב שהצדק עם הנתבע דווקא. התובע נראה בעיניו איש רב מעללים ותחבולות, ואילו מדברי הנתבע ניכר היה כי דובר אמת הוא

שני האנשים שהתייצבו בבית הדין נראו סוערים. המתח שעל פניהם היה בולט, ותהום נפערה בין טענותיהם הקוטביות. מקרה חריג כל-כך טרם נראה בשערי בית הדין.

זה קרה לפני כארבעים שנה, בבית דינו של הרב יצחק וייס, אב בית הדין של העדה החרדית בירושלים.


רבי יצחק וייס. "ליבו אמר לו שהנתבע צודק"

"האיש העומד כאן חייב לי סכום כסף גדול", אמר הראשון. שפתיו רטטו מזעם כבוש. "לפני כמה חודשים הוא לווה ממני עשרים אלף דולר, וכשהגיעה העת לפרוע את ההלוואה התכחש לה בחוצפתו הרבה, והוא מסרב להשיב לי את כספי!".

מבטו של רבי יצחק הופנה אל הנתבע. עוד בטרם התבקש לדבר נזעק האיש: "אינני יודע על מה הוא מדבר!", הניף את ידיו בחוסר אונים. "אינני חייב לו אפילו פרוטה אחת! לא לוויתי ממנו כסף, ואינני מבין כיצד נקלעתי בכלל למצב שהוא תובע אותי על הלוואה שלא הייתה ולא נבראה!", זעק בקול כאוב.

רבי יצחק פנה אל התובע. "האם יש בידך ראיה לטענתך, מסמך שיאשש את טענתך? אם כן, הצג אותו לפנינו".

"בוודאי, בידי שטר חוב בחתימתו של הנתבע", השיב התובע בביטחון. "לא הייתי מלווה סכום כזה בלי לקבל ממנו שטר חוב כתוב וחתום כדת".

האיש הוציא מכיסו דף נייר והניח אותו על שולחן בית הדין. לעיני הדיינים נראה שטר הלוואה מסודר, שלא השתמע לשתי פנים. נכתבו בו כדת וכדין שמות הלווה והמלווה, סכום ההלוואה, מועד הפירעון ותחת כל זה התנוססה חתימת ידו הברורה של הנתבע.

רבי יצחק פנה אל הנתבע ושאל: "האם זו חתימת ידך?".

"אכן, זו חתימת ידי", השיב הנתבע, "אך אני עומד בתוקף על דעתי שמעולם לא לוויתי ממנו פרוטה. אינני מכיר כלל את השטר הזה. איני זוכר שחתמתי עליו אי פעם".

"האם יש לך הסבר כיצד מופיעה חתימתך על שטר ההלוואה שביד התובע, שלטענתך מעולם לא לווית ממנו ולא חתמת על שטר חוב כזה?", שאל רבי יצחק. הנתבע לא ידע להשיב על כך.

על-פי ההלכה, במקרה כזה יש לחייב את הנתבע לשלם את כל סכום ההלוואה, שהרי ביד התובע מצוי שטר חוב שמוכיח את טענתו, ואף הנתבע מודה כי החתימה שבשטר היא חתימת ידו.

ובכל-זאת משהו בליבו של רבי יצחק לא הניח לו. בחושיו המחודדים חש שהצדק עם הנתבע דווקא. התובע נראה בעיניו איש רע מעללים ותחבולות, ואילו מדברי הנתבע ניכר היה כי דובר אמת הוא.

אך כיצד אפשר לזַכות אדם, בשעה ששטר חתום עומד כנגדו? רבי יצחק התקשה למצוא פתח לזיכוי הנתבע. מאידך גיסא לא רצה לפסוק כנגד תחושתו ליבו ולחייב את הנתבע בשעה שהוא מרגיש שמדובר באדם תם וישר.

"שמעתי את דבריכם", אמר רבי יצחק לאחר מחשבה קצרה. "אני מבקש לדחות את פסק הדין למחר בבוקר", הציע.

בליבו התפלל שהקב"ה יאיר את עיניו וייתן חוכמה בליבו למצוא את דרך האמת ושהצדק ייצא לאור.

הדיון בבית הדין לא נתן לו מנוח. הוא הרהר שוב ושוב בפרטי המקרה המוזר. ליבו אמר לו שהנתבע צודק, אך כיצד אפשר להוכיח זאת?

למחרת בבוקר שבו הצדדים לבית הדין. בעודם ממתינים בחדר ההמתנה, ניגש שליח בית הדין אל הנתבע ואמר לו בשקט: "רבי יצחק ביקש שתלך מייד לביתך, תבחר ספר כלשהו מתוך ספרייתך הפרטית ותביא אותו לכאן". הנתבע שמע את הבקשה המוזרה ויצא למלא אותה.

כאשר נכנסו השניים אל הדיינים ביקש רבי יצחק מהנתבע לראות את הספר שהביא מביתו. הוא פתח את הספר, הביט בדף הראשון וחיוך קל עלה שפתיו.

"הביטו נא", לחש רבי יצחק לדיינים שלצידו. "האיש הזה נוהג לחתום את שמו בעמוד החלק שבראש הספר, אך לא בראש הדף, כפי שרגילים רוב האנשים, אלא דווקא בתחתיתו".

הרב הרים את עיניו ושאל את הנתבע: "האם השאלת אי-פעם ספר לתובע?".

הנתבע הרהר מעט ולפתע נזכר: "לפני כשנה השאלתי לו ספר מסוים ועדיין לא קיבלתי אותו בחזרה".

רבי יצחק קרא למזכיר בית הדין והורה: "צא בבקשה מייד עם התובע לביתו והביאו לכאן את הספר ששאל מהנתבע".


בית הדין

לא חלפה שעה קלה והשניים שבו עם הספר. כשנפתח, ראו כולם כי הדף הראשון של הספר היה גזור. רבי יצחק הוציא את שטר ההלוואה, והנה זה בדיוק אותו דף! זה היה הדף שעליו חתם הנתבע את שמו, ומעל לחתימה נוסף תוכן שטר ההלוואה.

האמת יצאה לאור. התובע נחשף כרמאי שזייף שטר הלוואה, שלא הייתה ולא נבראה.

הנוכחים השתאו לנוכח חוכמתו של רבי יצחק שברגישותו ובמתינותו לא נחפז למהר בדין, ובזכות פיקחותו הציל אדם ישר וזכה להוציא פסק דין אמת.

  רציתי לשאול

עם הרב מיכאל רייניץ

שליח ומנהל הפעילות בבית חב"ד המרכזי ברחובות

האם נכון לשאוף שכל ילד יהיה למדן או שיש ילדים שייעודם שונה?

חובתו של כל אב ללמד את בנו תורה, כמו שנאמר (דברים יא,יט) "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם". צריך לעשות כל מאמץ שהילד ילמד תורה ויהיה תלמיד-חכם, ויש לנקוט כל אמצעי לעודד את הילד ללמוד ולהגיע להישגים.

חשוב לזכור שידע בתורה אינו קשור לתחומי עיסוקו של האדם במהלך חייו. אין זה דומה לידע בכימייה או בהנדסה, שמי שאינו עוסק בתחומים אלה אינו זקוק לידע מקיף בהם. ידע תורני רחב הוא צורך בסיסי של כל יהודי.

ואולם לא כל יהודי נועד להיות כזה ש'תורתו אומנותו'. תמיד הייתה בעם ישראל חלוקה בין 'יששכר' ל'זבולון', בין מי שעיסוקם בענייני העולם לבין מי שמקדישים את חייהם לתורה.

כשם שיש מעלה מיוחדת במי שתורתם אומנותם, כך יש יתרון במי שעוסקים בענייני העולם ויכולים לקיים את כל המצוות הקשורות במשא ומתן באמונה, נתינת צדקה וכו'. תורת החסידות מלמדת שדווקא הם רואים את ההשגחה האלוקית בגלוי.

עוד מוסבר בחסידות כי יצחק אבינו אהב את עשיו בהיותו "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" (בראשית כה,כז), היינו שיש לו יכולת 'לצוד' את ענייני העולם ולקרבם לקב"ה. בפועל עשיו ניצל את היכולות האלה לכיוונים שליליים, אבל מבחינת הכוונה העליונה יש בזה תכלית מיוחדת.

הורים צריכים לכוון את ילדיהם למצות את יכולותיהם וכישוריהם, איש-איש בדרך הנכונה בעבורו, ובלבד שיהיו יראי שמיים ועובדי ה'.

  פינת ההלכה ומנהג

הרב מנחם והבה

נר שבת לכל בת

שאלה: האם בת רווקה או אורחת מדליקה נר שבת בברכה?

תשובה: הפוסקים דנו בשאלה אם בת רווקה המתגוררת בבית הוריה רשאית להדליק לעצמה בברכה נר נוסף על הדלקת אימהּ. אמנם בנר חנוכה החיוב הוא 'נר איש וביתו', ובכל-זאת "המהדרין, נר לכל אחד ואחד", ואולם יש שפסקו שהואיל והידור זה לא נתפרש בגמרא בנר שבת – אי-אפשר לברך.

שאלה נוספת היא אם שתי נשים רשאיות לברך כשהן מדליקות באותו חדר. מצד אחד, כבר יש אור בחדר, ומצד שני, בתוספת אורה יש 'שלום בית ושמחה יתרה'. מִסָפֵק פסק השולחן ערוך שרק אחת תברך, ואילו לפי הרמ"א רשאיות כמה נשים לברך.

למעשה, נהגו במשפחות רבים מגדולי ישראל שהבנות הרווקות בבית הדליקו נר בעצמן. וכן דעת הראבי"ה, ה'שלטי הגיבורים' ועוד. גם בקרב בני ספרד כתב ה'כף החיים' שיש נוהגות בספרד לברך, וכן העידו עוד פוסקים, והרי הכלל שבמקום מנהג אין אומרים 'ספק ברכות להקל'. ובפרט שבדורותינו כל הנשים מדליקות נר שבת בברכה אחרי שהתאורה בחדר כבר דולקת, הרי שנקטו למעשה כדעה שרשאיות לברך על תוספת האורה.

הרבי מליובאוויטש ביקש והתקין שכל בת ישראל, מגיל רך ביותר, תדליק נר שבת ויום טוב בברכה, וזאת בשל הנחיצות החינוכית בדורנו, ונר זה יאיר באור התורה גם את חייה בהווה ובעתיד. לקריאה זו הצטרפו בשעתו גדולי הרבנים, ובראשם הצדיק הבבא סאלי זי"ע.

בת המדליקה רצוי שתדליק לפני האם, כי אז בוודאי לא יצאה ידי חובתה בהדלקת האם.

מקורות: ראבי"ה סו"ס קצט. שלטי הגבורים לרי"ף שבת כה, ב ולמרדכי שם כא. טושו"ע או"ח סי' רסג ס"ח ונו"כ. שו"ע אדה"ז שם ס"י ובקו"א סק"ה. ערוה"ש שם ס"ז. כה"ח שם סקנ"ו. מנחת שבת לקיצושו"ע סי' עה סקכ"ט. שו"ת: שם אריה או"ח סי' טו. רב פעלים ח"ב או"ח סי' נ. שמש ומגן ח"א או"ח סי' סב. ח"ב או"ח סי' ל־לח. ח"ד או"ח סי' לו וסי' מז אות ה. אז נדברו ח"ג סי' ב. ח"ה סי' ג. ח"ו סי' סז־ח. ח"י סי' ט. ועוד. תורת מנחם עז ע' 294; עח ע' 52 ואילך ועוד. אגרות קודש כו סו"ע רפב. שלחן מנחם או"ח סי' קנח. ירחון 'אור תורה', גיליונות פו, צב, צט.

  חיים יהודיים

עיתונאי על הרצף האוטיסטי

ג'וש ארונסון, העיתונאי האוטיסט הראשון בישראל, מספר על המסע האישי שלו, הברכה ששינתה את חייו, ויש לו מסר: אל תעשו לעצמכם הנחות ותגיעו רחוק

תעודת זהות. ג'וש ארונסון, בן 39, יליד מנצ'סטר שבבריטניה, מאובחן על הרצף האוטיסטי. אחרי מסע ארוך הוא כיום חבר בגופים יהודיים מגוּונים, עיתונאי בעיתונות אנגלית וכתב התפוצות ב'מעריב',

ילדות. נולדתי במשפחה חרדית-ליטאית במנצ'סטר, לצד ארבעה-עשר אחים ואחיות. כבר בהיותי ילד צעיר הבינו ההורים שמשהו בהתפתחותי שונה. עברנו רופאים רבים. היו שסברו שיש לי בעיה בשמיעה או בראייה. אחרים ייחסו את הקשיים שלי לבעיות פסיכולוגיות. רק אחרי מסע תלאות הגיעה האבחנה: אני על הרצף האוטיסטי.


"הבנתי מי נתן לפרופ' פוירשטיין את העצה". ג'וש בציון הרבי

אמירה. המליצו להורי על הפרופ' ראובן פוירשטיין. אחרי שנה של המתנה באנו אליו, כל המשפחה. הוא הקשיב לסיפורם של הוריי ואמר משפט ששינה הכול: אם תתייחסו אליו כאל ילד נורמלי – הוא יהיה נורמלי. זה חיזק את הוריי, והם העניקו לי חינוך שווה, בלי הנחות. לאימא היה ספר ירוק שבו הייתה כותבת לי את כל הדברים שאני צריך לתקן וגם את הדברים שעשיתי טוב, כי לקרוא היה קל לי יותר מלדבר.

חינוך. ההורים דרשו ממני לא פחות משאר הילדים. אני זוכר שבאחת הפעמים שבהן לא התנהגתי כראוי, השאירו אותי כעונש בחדרי באירוע משפחתי, בדיוק כפי שנוהגים בילד אחר שאינו עם מוגבלות. למדתי בתלמוד תורה רגיל, סבלתי מכמה קשיים, אבל זה בנה אותי. היום אני רואה כמה חשוב לשלב ילדים עם מוגבלויות בכיתות רגילות.

מסע. בגיל שמונה-עשרה נסעתי לארץ לבדי, על אף המוגבלות. הסתערתי על אתגרים. עבדתי לטובת בעלי צרכים מיוחדים. הכרתי שלוחי חב"ד בירושלים. זה היה בשבילי התחלה של חיבור. מאוחר יותר, כעיתונאי, סיקרתי קהילות בעולם – מאיסטנבול שבטורקיה ועד סידני שבאוסטרליה, ומצאתי שמפעל השליחות של הרבי מחיה את היהדות.

אוקראינה. נסעתי לאוקראינה פעמיים, אחרי שלוש שנות מלחמה. עברתי משליח לשליח – מוויניצה לברדיצ'ב, מקייב להאדיטש ולדניפרו. ראיתי פעילות מדהימה: חבילות תמיכה, מוקדים רפואיים, מרכזי סיוע ועוד. השלוחים עושים עבודת קודש ממש.

נשמה. בשנים האחרונות ביקרתי בבית מדרשו של הרבי '770' בניו-יורק. הרב מענדל אייזנבך עשה לי סיור והציג לפניי סרטון שבו אב מבקש מהרבי ברכה בעבור בנו האוטיסט. הרבי אמר: לילדים האלה יש נשמה גבוהה, הם יותר קדושים; והורה שתהיה קופת צדקה בחדרו, וזה ישפיע על המשפחה. בכיתי מהתרגשות, וסיפרתי לרב אייזנבך שאני אוטיסט.

המקור. ואז הוא הראה לי עוד סרטון, שבו הפרופ' פוירשטיין מספר על קשריו עם הרבי ועל המסר שקיבל ממנו, שמשמעותו, שאם יתייחסו נכון לילדים עם מוגבלויות, הם יתפקדו נורמלי. רעדתי, הבנתי שהרבי עומד מאחורי העצה להוריי. כמה שבועות לאחר מכן, כשביקרתי בארץ, הרבנית שלנגר, קרובת משפחה של אשתי, שמעה את הסיפור והעניקה לי דולר מהרבי, שזכתה לקבל מידו.

זיכרון. כנכד לניצולת שואה השתתפתי בימים האחרונים באירוע מיוחד באושוויץ לציון 'ליל הבדולח', שאורגן על-ידי איחוד הארגונים היהודים באירופה, בראשות הרב מנחם מרגולין, בהשתתפות מנהיגים מכל היבשת. ציינתי במעמד את זכרם של יותר מ-300 אלף אנשים עם מוגבלויות שנרצחו בשואה רק בשל מגבלותם. אלה היו רגעים מרטיטים שהזכירו לי כי מוגבלות אינה חולשה, אלא חוזקה.

מסר. המוטו שלי: אל תעשו לעצמכם הנחות. זה יבנה אתכם. המסר שלי לכולם, גם לאנשים בלי מוגבלות, הוא: דרשו מעצמכם, התאמצו ותראו ישועות. כהמשך לכך חשוב לשלב ילדים עם מוגבלויות בכיתות רגילות. זה חלק מחינוך, מוּדעוּת וחיבור. הורים, אל תוותרו על הילדים שלכם!


 

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)