שאלה: האם מוכר מכונית חייב לגלות לקונה את הליקויים שיש בה, ואיזה ליקוי הוא עילה לביטול העסקה?
התורה מזהירה: "אל תונו איש את אחיו", ובשולחן ערוך נפסק: "אסור לרמות בני-אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם, כגון אם יש מום במקחו – צריך להודיעו ללוקח".
ליקוי מהותי, שהיה משנה את דעת הקונה אילו ידע זאת מראש – הרי זה מקח טעות, והקונה רשאי לבטל את העסקה. גם אם אין בכך הפסד כספי – הדבר אסור ויש בזה הונאה וגם דמיון לגניבת דעת, כפי שכותב הסמ"ע: "אף-על-פי שאין בו אונאת ממון מכל מקום היה לו להודיעו".
מה נחשב פגם או ליקוי? הדבר תלוי במנהג המקום: "כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום... – מחזירין; וכל שהסכימו עליו שאינו מום... – אינו מחזיר, אלא אם כן פירש".
רכב משומש מובן שיש בו בלאי, ולכן פגמים קטנים אינם נחשבים ליקוי; אך אם יש ברכב תקלה של ממש – חובת המוכר לגלותה (פגם יכול להיות גם בהיסטוריה של הרכב, כמו היותו בעבר מונית או רכב להשכרה). כמו-כן אין המוכר יכול להסתתר מאחורי הטענה שהקונה היה רשאי לעשות בדיקה ולגלות את הליקוי. השתיקה מצידו נחשבת הטעיה והיא אסורה.
לפעמים אף יוכל הקונה לבטל את המכר, והדבר תלוי בנסיבות, עד כמה היה ביכולתו לגלות בעצמו את הליקויים. ואולם אם הקונה גילה את הליקוי והוסיף להשתמש ברכב – נחשב שוויתר על טענתו (אם הוסיף להשתמש בו מתוך אונס בלבד – כגון שגילה את התקלה באמצע נסיעה – עדיין יוכל לבטל את המקח, ויש בזה פרטי דינים רבים ויש לברר אצל מומחים).
מקורות: שו"ע חו"מ סי' רכז ס"א-ס"ו; סי' רכח ס"ו. סמ"ע שם ס"ק ז. שו"ע חו"מ סי' רלב ס"ו ס"ז. ראה גם נתיבות המשפט סק"א וסק"ב. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
