עם הרב יוסף הלפרין
מנהל בית חב"ד בכותל המערבי
על מה צריך לחשוב כשבאים לכותל המערבי?
כשיהודי בא לכותל המערבי עליו לחשוב שזה המקום שאליו המוני בית ישראל היו עולים לרגל שלוש פעמים בשנה. זה המקום שבו בחר הבורא לשכון, ודרכו להרעיף שפע לכל העולם כולו. זה המקום שבו הקריבו קרבנות ציבור וקרבנות יחיד, שבו הכוהן הגדול היה נכנס ביום הכיפורים לקודש הקודשים ומתפלל בעבור כל עם ישראל.
בית המקדש היה מרכז החיים של העם היהודי, עם הכוהנים בעבודתם והלוויים בדוכנם וישראל במעמדם. מצוות רבות בתרי"ג המצוות קשורות לבית המקדש, וכיום לצערנו איננו יכולים לקיימן.
מחשבות אלה מעוררות בנו ציפייה עזה לבניין בית המקדש, כפי שאנו מתפללים בסיומה של כל תפילת שמונה-עשרה: "יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלוֹקֵינוּ וֵאלוֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ".
אך אף-על-פי שבית המקדש חרב, בכל-זאת אנחנו יכולים להתקרב אל שריד המקדש (הקיר המערבי של חומת העזרה). ואמרו חז"ל (שמות רבה פרשה ב): "מעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי של בית המקדש". ואמרו עוד: "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ (שיר השירים ב,ט) – אחר כותל המערבי של בית המקדש, שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם".
עצם המחשבה שהמקדש כולו נחרב, אך קיר אחד נשאר קיים לנצח – אמורה לעורר בנו התרגשות עצומה. אנחנו ניגשים למקום שממנו השכינה "לא זזה", וזה הזמן והמקום להודות לקב"ה על כל הטוב שהעניק לנו, ולבקש את כל משאלותינו – האישיות והכלליות.
כאן יהודי צריך להינתק מהמולת היום-יום, להתחבר לנשמתו, לשפוך את הלב בקריאת פרקי תהילים, ולהגיע לחיבור האמיתי והנקי ביותר לקב"ה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
