מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1990 - כל המדורים ברצף
	דם יהודי אינו הפקר
	יש חדש
	הנבואה התובעת לצאת מהאדישות
	משפטי התורה
	אל תהי דן יחידי
	היכן יתגלה
	רבנות עוברת בירושה?
	תשובה בלתי-צפויה
	רציתי לשאול
	פיצוי על מכשיר שנשבר
	מעלית בקודש

תאונת מעלית גרמה לו פציעה אנושה. הוא מת פעמיים וחזר לחיים. ביקור בכותל המערבי גרם לו להוביל תכנית גרנדיוזית, שמתחילה להתממש

תעודת זהות. ר' ברוך קליין, יליד הונגריה, בן 76. נולד במשפחה חרדית, והמשפחה עלתה לארץ – כשהוא בן שנה. תחילה התגוררו בטירת יהודה, ולאחר מכן עברו לפתח-תקווה. כשבגר היגר לניו-יורק, והחל לעבוד כחשמלאי ובהמשך כיצרן פאות. מתגורר כיום בשכונת פלטבוש, ומבקר הרבה בארץ.

"התחלתי לגלגל את הרעיון ונאמר לי שאין לזה שום היתכנות". קליין

פציעה. בשנת תשנ"ד (1994) עסקתי בבניית בניין בן שלוש קומות לעסק שלי, בשכונת בורו-פארק בניו-יורק. בבניין הותקנה מעלית מרוּוחת, והתחלנו להשתמש בה בטרם התקבל האישור הסופי להפעלתה. יום אחד, בעודי עולה במעלית עם סחורה חדשה, המעלית צנחה למטה. התברר שהפועלים לא הידקו די הצורך את הברגים שמחזיקים את ארגז המעלית. נפצעתי אנושות.

ניסים. איבדתי את ההכרה מייד. גופי היה מרוסק לגמרי. כל הבניין שמע את ה'בום'. בהשגחה פרטית מופלאה עברו בדיוק באותו זמן אנשי 'הצלה' באזור, ובתוך שתי דקות פתחו את המעלית וחילצו אותי. הנס הנוסף היה, שבדיוק באותם ימים הושק סוג של בגד חדשני, שהולבש עליי ובעזרתו הצלחתי להתמודד עם אובדן הדם הרב.

תחיית המתים. מצבי היה קשה כל-כך שפעמיים כבר הייתי שם, למעלה, בעולם האמת. מַתִּי פעמיים, והרופאים הצליחו שוב ושוב להחזיר אותי לחיים. לאחר מכן אמרו לי שאילו הייתי נכנס למצב דומה פעם שלישית, לא היו נאבקים עליי שוב. אמרתי להם בחיוך: טוב, לא אמות פעם שלישית... רק אחרי-כן נודע לי שכבר הכריזו על מותי ואפילו קבעו מועד להלוויה.

חיים. רב בית הכנסת שלי, הרב חיים-אליעזר פרידמן, קיבל החלטה להוסיף לי את השם חיים, סגולה לרפואה מהירה. באותו רגע שבו נוסף לי השם יצאתי מסכנת החיים. זה היה מופת מרגש, שבו הרגשנו את יד האלוקים המכוונת אותנו בכל צעד ושעל. שלוש שנים ביליתי בחמישה מרכזים רפואיים.

מדריגות. לפני קצת יותר מעשרים וחמש שנים ביקרתי בכותל. ירדתי מהעיר העתיקה והרגשתי כמה קשה לאדם כמוני לרדת 143 מדריגות. כל מדריגה ומדריגה נהפכה לאתגר מבחינתי.

חלום. באותו זמן הייתי בשיא עבודתי כיצרן פאות. טסתי פעמים רבות לקוריאה הדרומית. בסופי שבוע נהגתי לטוס להונג-קונג, ששם הייתה לי אפשרות להתפלל בבית כנסת ולסעוד סעודות שבת עם אוכל כשר למהדרין. הכרתי שם יהודי מיוחד, מהנדס ראשי של מדריגות נעות שנבנו בשטח ציבורי. שיתפתי אותו בתסכול שלי מביקוריי בכותל המערבי.

פסימיות. לאחר שכנועים הסכים לבוא איתי לביקור בכותל. התחלתי לגלגל את הרעיון של בניית מדריגות נעות לכותל, ונעניתי שאין לזה שום היתכנות. לא ויתרתי. נפגשתי עם גורמים בעירייה, עם שרים, ועם כל אדם שיכולה להיות לו השפעה.

החלטה. לבסוף הבנתי שהפתרון המעשי היחיד הוא בניית שתי מעליות, שבכל אחת יוכלו לעלות או לרדת שלושים אנשים בבת אחת. בהחלטת ממשלה שהתקבלה לפני שמונה שנים נקבע כי יש צורך ב"הקמת מעלית ומעברים תת-קרקעיים להנגשת הרובע היהודי לרחבת הכותל המערבי". עדיין היו קשיים ועיכובים, אבל בעת האחרונה אנו חוזים ב"ה בתהליך הבנייה.

בשורה. בכל ביקור בכותל יש לי הנאה גדולה לעבור באזור שבו החלו העבודות לבניית המעלית, ולראות עוד שלב בהתקדמות. על-פי הצפי, בתוך כשלוש שנים המעליות ייחנכו לרווחת עם ישראל. אני מתפלל בכל יום שהעבודה תסתיים מהר ככל האפשר, שיהודים יזכו להגיע לכותל המערבי בקלות רבה. זו השמחה הגדולה ביותר בעבורי.

"הנאה גדולה לראות את ההתקדמות"