עם הרב שמחה ליפסקר
מנהל בית חב"ד בנשר
החסידות דוגלת בעבודת ה' שנעשית עם הגוף ולא בדיכויו. אם כן, מה עניינה של עבודת ה'אתכפיא'?
כנגד התפיסה שרווחה קודם גילוי החסידות, שראתה בגוף הגשמי ובצרכיו ניגוד לקדושה ולהתעלות הרוחנית, הציגה החסידות גישה שונה. בעבר, מי שרצו להיות עובדי ה' היו מענים את גופם, מסגפים אותו, נמנעים מאכילת דברים חיוניים, והדבר פגע בבריאותם ובאריכות ימיהם.
החסידות אימצה את דברי הרמב"ם (תחילת פרק ד מהלכות דעות): "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא... צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים המחלימים". היינו שגוף בריא הוא דבר נחוץ לעבודת ה', ולכן אין לשבור את הגוף ואין לסגפו.
ואולם גם אם אין לשבור את הגוף, עדיין יש לזככו ולמנוע ממנו להתגשם ולשקוע בחומריות. כאן נכנסת לתמונה עבודת ה'אתכפיא', היינו שהאדם כופה את הגוף שלא ללכת אחר תאוותיו.
ודאי שצריך לאכול – אבל במידה הדרושה בלבד. אכילה לשם מילוי תאוות האכילה אינה תורמת לבריאות הגוף, והיא מגשמת את האדם. ודאי שאין צורך במותרות, כמו ממתקים, גלידות וכדומה.
הרבי מליובאוויטש הורה ש'אתכפיא' בדורנו אין פירושה להימנע מאכילה, אלא לאכול את מה שאוהבים פחות. אם המלצר מציע לנו שלושה סוגי בשרים, אינני חייב לבחור את מה שאני הכי אוהב דווקא, ועדיין אהיה שבע. ועוד דרך של 'אתכפיא' – לא להתנפל אלא להמתין מעט. כשמגישים חמין בקידוש, אני לא חייב להיות הראשון שלוקח מהקערה.
השילוב בין מתן הצרכים החיוניים לגוף לבין הימנעות משקיעה בתאוות גשמיות וחומריות, מאפשר לעבוד את ה' מתוך בריאות ושמחה, עם גוף בריא ושלם, מעודן ומזוכך. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
