"כָּל הַשְּׂרָרוֹת וְכָל הַמִּנּוּיִין שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל – יְרֻשָּׁה לִבְנוֹ וּלְבֶן-בְּנוֹ עַד עוֹלָם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַבֵּן מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו בְּחָכְמָה וּבְיִרְאָה" (הלכות מלכים א, ז)
גדולי ישראל דנו בשאלה אם גם משרת רבנות אמורה לעבור בירושה, לצאצאיו של ה'מרא דאתרא'.
אם נביט על שושלת נשיאי הסנהדרין, נראה שהתקיימו שתי האפשרויות: כל הנשיאים, משמעון הצדיק ועד הילל הזקן, בתקופת ה'זוגות', לא היו בני הנשיא הקודם; אך לאחר מכן, מהילל הנשיא והלאה, אכן הועברה הנשיאות בירושה לאורך יותר מעשרה דורות.
להלכה כתבו מקצת הפוסקים שגם בעניין זה חל דין ירושה. יש להעדיף את הבן מכל מועמד אחר, גדול ככל שיהיה, ובלבד שהבן ראוי לשמש רב.
ומעשה שהיה בעיר צפת: בני הקהילה הסכימו למנות עליהם את רבי משה אלשיך למרא דאתרא, אך רבי שלמה אלקבץ מנע אותם מכך. הוא הורה שימתינו עד שבנו של הרב הקודם יגדל ויגיע לגיל מצוות, ואז ימנוהו במקום אביו. וכך היה.
כנגדם סברו רבים ש'כתר תורה' – רבנות, דיינות וכדומה – אינו עובר בירושה. הלוא התורה היא "מורשה קהילת יעקב", לכל ישראל, ואינה נחלת אדם פרטי. וכבר אמרו חכמים: "ממזר תלמיד-חכם קודם לכוהן גדול עם-הארץ".
אך סביר לומר שגם דעה זו מסכימה שהבן קודם, אם הוא שווה בגדולתו למועמד האחר (אנציקלופדיה תלמודית חלק יד, ערך חזקת שררה). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
