שאלה: מי שלא עשו לו פדיון הבן, מתי צריך לפדותו?
תשובה: לבן הבכור היה מאז ומעולם מעמד מיוחד. הבכור מקודש מאחיו והוא כביכול שייך לקב"ה. זה ההסבר למצווה שציוונו הקב"ה לפדות את הבן הבכור מאת נציג המעמד המקודש, הכוהן.
בן בכור שחייב להיפדות הוא המוגדר 'פטר רחם', היינו מי שיצא ראשון מרחם אימו בדרך הטבעית. אם התינוק נולד בניתוח קיסרי – אין עורכים לו פדיון הבן. כמו-כן אין פודים בן בכור שאחד מהוריו כוהן או לוי.
את הפדיון יש לקיים לאחר שעברו שלושים יום מהלידה. באשר לסכום הפדיון שצריך לתת לכוהן יש כמה דעות. לפי חב"ד 101 גרם כסף טהור (כ-420 ש"ח). לדעות אחרות: 96 או 93 גרם כסף (כ-387-400 ₪). אפשר לתת את זה במטבעות כסף טהור או בשוויים בתכשיטים או במיטלטלין אחרים, אך לא בשטרות. אם רצה הכוהן להחזיר לאב את מה שניתן לו לפדיון – רשאי. בשעת פדיון הבן מברכים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על פדיון הבן" וגם ברכת 'שהחיינו' ועושים משתה ושמחה, לפרסם את המצווה ברבים.
אם משום מה לא נפדה הבן בזמנו, חייב אביו לעשות זאת לאחר מכן. הגיע הבן למצוות ואביו אינו פודהו – חייב הוא לפדות את עצמו. לכן חשוב מאוד שכל מי שהוא בכור יוודא שאכן נפדה, ואם לאו, שיפדה מייד את עצמו. מי שאינו בטוח כי הוא חייב בפדיון – יפדה את עצמו בלי ברכה, מספק.
מקורות: שו"ע יו"ד סימן שה. 'שיעורי תורה' עמ' רצ. שלחן מנחם ח"ה עמ' רלז. קיצושו"ע ילקוט יוסף ח"ב עמ' 802. מדות ושיעורי תורה פל"א ס"ב. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
