דִּלּוּג עַל הַקֵּץ. בגאולת מצרים הקב"ה קיצר את הזמן שנקבע מראש לגלות. זו הייתה צריכה להיות של "ארבע-מאות שנה", אלא שהקב"ה "דילג על הקץ" (שיר השירים רבה על הפסוק ב,ח), והוציא את בני ישראל אחרי מאתיים ועשר שנים. לכן היציאה ממצרים הייתה צריכה להיות בבריחה, כמו שנאמר: "כי ברח העם", שכן עדיין הייתה אחיזה לאפשרות של המשך הגלות. לעומתה, הגאולה העתידה באה אחרי ש"כלו כל הקיצין", וממילא לא תהיה עוד אחיזה לענייני הגלות. לכן יהיה אפשר לצאת מהגלות "בְּשׁוּבָה וָנַחַת".
הרבי מליובאוויטש אומר (תורת מנחם, כרך כג, עמ' 135) שיש להפיק מזה לקח חשוב לזמננו. במצרים הייתה יכולה להיות מחשבה שעדיין יש זמן להשלים את כל מה שצריך לפעול בזמן הגלות, מכיוון שעדיין יש כמה וכמה שנים של גלות – אלא שהקב"ה "דילג על הקץ". אבל עכשיו כבר "כלו כל הקיצין", ואין עוד זמן להשלים רגע שהוחמץ. לכן חייבים לנצל כל רגע, קודם שיבואו "שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" (קהלת יב,א. וראה מסכת שבת קנא,ב).
וכך בעבודתם האישית של כל אחד ואחת מישראל. יש לנצל כל רגע ולא לומר "לכשאפנה אשנה". הלוא ייתכן שאלה הרגעים האחרונים של הגלות, ותיכף ומייד תבוא הגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו, ולכן כל רגע יקר ויש למלא אותו בלימוד התורה ובקיום המצוות. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
