"הביאו לי כוס יין", ביקש הרבי. "במשתה היין – מה שאלתך ויינתן לך", אמר בפנים מאירות
הצעיר היהודי שכב על הארץ שותת דם. "רחם עליי ועזוב אותי לנפשי", ביקש בכוחותיו האחרונים מהחייל ההונגרי שניצב מעליו.
אלה היו ימי תום מלחמת העולם השנייה, שנת תש"ה (1945). יהושע ורטהיימר, חסיד ויז'ניץ, התהלך ברחובות אוראדיה שברומניה (גרוסוורדיין ביידיש), ויהודי לא-מוכר פנה אליו בשאלה: "היכן מתגורר הרבי מוויז'ניץ?".
"הרבי לא נמצא בעיר", השיב ורטהיימר ושאל: "מה אתה צריך אצל הרבי?".
"יש בידי 'קוויטל' (פתקת בקשת ברכה) מאת יהודי המאושפז בבודפשט. שמו אברהם-יהודה ורטהיימר. הוא נפצע קשה וביקש ממני למסור את הפתקה לרבי".
צמרמורת אחזה בגוו של יהושע. "זה אחי!", קרא בהתרגשות. "עד לרגע זה לא ידעתי אם הוא בכלל יצא בחיים מהמלחמה!". ואולם השמחה מעצם הידיעה שאחיו חי התחלפה מייד בדאגה למצבו. יהושע ביקש מהשליח לתת לו את הפתקה והבטיח לנסוע אליו ולמסור אותה לרבי במו ידיו.
יהושע פתח את הפתקה ועם קריאת המילים הראשונות פרץ בבכי מר. "הנני כותב בדמע", נכתב בראש המכתב, והכתב היה מטושטש מהדמעות.
הרבי מוויז'ניץ, רבי חיים-מאיר הגר, ה'אמרי חיים', שהה אז בבודפשט. יהושע נסע לשם מייד. בבואו לעיר החליט לסור תחילה למרכז הרפואי שבו שכב אחיו ולראות אותו. גדול היה צערו כשנוכח במצבו הקשה.
החסיד ר' אברהם־יהודה ורטהיימר (מימין) והרבי ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ
האח סיפר כי ביום שחרורה של הונגריה נורה בידי חייל הונגרי והתמוטט. חייל אחר, שראה אותו מוטל על הארץ ושותת דם, הציע לו 'להיגאל מייסוריו', אך הפצוע סירב וביקש ממנו להניחו לנפשו. בסופו של דבר פונה במצב קשה למרכז הרפואי. הרופא עדכן את יהושע שחיי אחיו בסכנה גדולה. "גם אם יישאר בחיים, הסיכוי שיקים משפחה אפסי", קבע הרופא.
באותו יום נערכה חתונה שבה היה הרבי אמור להשתתף. יהושע, שניחן בכישרון 'בדחנות', החליט ששעת שמחת החתונה תהיה עת רצון מתאימה לבקש מהרבי ברכה בעבור אחיו.
שמחת החתונה החלה אחר-הצוהריים ונמשכה אל תוך הלילה. בתום הסעודה כיבד הרבי את יהושע לומר 'בדחנות', כנהוג בחצרות החסידים.
יהושע עלה על השולחן, הוציא מכיסו את הפתקה של אחיו וקרא את תוכנה באוזני הקהל. הוא החל לתאר בחרוזים שנונים את ההרפתקאות שעברו על אחיו בשנות המלחמה. הוא גם סיפר כיצד אחיו קפץ מהרכבת שעשתה את דרכה לאושוויץ.
כשסיים לתאר את תלאות המלחמה סיפר על המצב הרפואי החמור שבו אחיו שרוי. ליבם של הנוכחים לא עמד למשמע תיאורי הסבל הקשים. הרבי, ואיתו משתתפי החתונה, הזילו דמעות כמים.
כשסיים, ניגש יהושע אל רבו ומסר לו את הפתקה. הרבי קרא את הכתוב ועל פניו נסוכה ארשת רצינית מאוד.
"הביאו לי כוס יין", ביקש הרבי. "במשתה היין – מה שאלתך ויינתן לך", אמר הרבי ליהושע בפנים מאירות. "עוד נרקוד יחד בחתונתו של אחיך, בעזרת השם יתברך", הבטיח, "אבל כעת היֵה שמח!".
יהושע הזכיר את דברי הרופא שאין לאחיו סיכוי להקים משפחה. בתגובה אמר הרבי: "אם ירצה השם יהיו לו יותר מתריסר ילדים!...".
אושר עצום הציף את יהושע. הוא חזר אל השולחן והחל לשמח את לב הקהל עד אור הבוקר. במהלך השמחה הורה לו הרבי לומר דברי התעוררות לכל אחד ואחד מהנוכחים. את הדברים שזר יהושע בחרוזים והטעימם בחוכמה רבה.
הרבי ביקש שיזכיר לנוכחים את העבר המפואר של אבותיהם, שהלכו בדרך הישר. יהושע מילא את הוראת רבו והשמיע את הדברים בעדינות ובטוב טעם. הקהל האזין רוב קשב. הדברים נתנו את אותותיהם, וכבר למחרת ניכר אצל רבים מהם שינוי לטובה.
כעבור כמה ימים חזר יהושע לאוראדיה. הוא צעד ברחוב ופתאום עצר את נשימתו: מולו הלך אחיו אברהם-יהודה. יהושע חשב שהוא הוזה.
"כיצד אתה מתהלך ברחוב כאחד האדם?!", מלמל בתדהמה. אחיו סיפר לו כי לפני כמה לילות חש לפתע כי כוחותיו שבים אליו. מצבו השתפר במהירות, עד שהיה בכוחו לעזוב את המרכז הרפואי. התברר שהשינוי הדרמטי אירע בלילה שבו נערכה אותה חתונה!
באוראדיה נח הפצוע כמה ימים עד שהבריא לגמרי. כעבור זמן קצר מצא את זיווגו, ובחתונתו השתתף ה'אמרי חיים' ואף יצא בריקוד עם החתן ואחיו יהושע.
"כעת שילמתי לך את החוב", הפטיר הרבי באוזני יהושע, אחרי הריקוד המשותף. "הבטחתי לך שנרקוד יחד בחתונת אחיך".
(על-פי 'מאיר החיים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
