בריאה מיוחדת
״ויהי חושך על ארץ מצרים וימש חושך״ (שמות י,כא). החושך הרגיל אינו בריאה לעצמה, אלא בהעדר האור יש ממילא חושך, ולכן האור מגרש את החושך. ואולם 'חושך מצרים' היה בריאה מיוחדת, והייתה לו ממשות – ״וימש חושך״. חושך זה לא היה האור יכול לגרש.
(ספורנו)
לא עברו על השבועה
זהו שאמר הכתוב ״שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו״. בימי החושך היו בני ישראל יכולים לצאת ממצרים, ובכל-זאת ״לא מרו את דברו״, כדברי תרגום יונתן על הפסוק ״וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקוד יפקוד אלוקים אתכם״ – השביע אותם שלא ייצאו לפני זמנם, והם לא עברו על השבועה.
(חת"ם סופר)
רואים בחושך
ולמה הביא עליהם חושך? שחיפשו ישראל וראו את כליהם, וכשיצאו והיו שואלים מהן, והיו אומרים: אין בידנו כלום, אומר לו: אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא.
(רש״י)
רכוש חיוני
הדבר אומר דורשני: ודאי היו בני ישראל מוכנים לוותר על הכלים ששאלו מהמצרים, ובלבד שייצאו שעה אחת קודם מהגלות המרה. בהכרח לומר שה'רכוש גדול' שעימו יצאו ישראל ממצרים לא היה דבר צדדי בגאולה, אלא זו הייתה המטרה והכוונה של גלות מצרים – שבני ישראל יקבצו את כל הניצוצות האלוקיים שהיו במצרים ויעלו אותם לרשות הקדושה.
(הרבי מליובאוויטש)
כשלא רואים את הזולת
״ויהי חושך אפילה... לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו״ (שמות י,כב-כג). החושך הגדול ביותר הוא כשאיש אינו רואה את רעהו, ואינו משתתף בצערו – ״לא ראו איש את אחיו״. וכשאין מרגישים בצער הזולת, הרגש נעשה קהה ומשותק, והתוצאה היא – ״ולא קמו איש מתחתיו״, אין לו תקומה.
(חידושי הרי״ם)
חושך בעולם
כשאדם אינו רואה את הזולת, או אינו רוצה לראותו – משתרר "חושך אפילה" בעולם.
(עיטורי תורה)
השפעת הכסף
זו כוונת חז״ל במדרש על החושך: ״רבותינו אמרו עבה כדינר היה״. כי הריצה אחרי הכסף, אחרי דינרי הזהב, מגבירה את האנוכיות, מחשיכה את העיניים, מלראות ולהרגיש בצערם של ישראל.
(אבן האזל)
אבנים משובצות
כל נשמה מישראל יש בה ניצוץ של אור, מהאור העליון הגנוז. אלא שהרבה תלוי ״במושבותם״, במקום שבו יהודים יושבים. כמו אבנים טובות, שאין האדם מכיר את ערכן כשהן נתונות בחול ובעפר, אלא כשהן משובצות בזהב. לכן אסור לקטרג על אדם מישראל אפילו בשעה שהוא במצב של ירידה.
(עיטורי תורה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
