מהדיבור למעשה
"במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו,ח). מדוע ביקש אברהם אות וסימן להבטחת הקב"ה, וכי לא היה לו דיי בהבטחה עצמה? אלא שהדיבור אינו מכריח שהדבר יבוא לידי פועל, וייתכן הפסק בין הדיבור למעשה. צריכה להיות פעולה מיוחדת שתוריד מהדיבור למעשה. לכן ביקש אברהם כריתת ברית בעניין של מעשה בפועל, וכאשר ההבטחה מלוּוה במעשה, בהכרח שתתקיים בפועל.
(אור התורה)
במה יתייסרו
חז"ל אמרו (ברכות ה): "שלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, וכולן לא נתנן אלא על-ידי ייסורים – תורה, ארץ ישראל ועולם הבא". לכן שאל "במה אדע?"; במה אתייסר, מלשון "ויודע בהם את אנשי סוכות" (שופטים ח,טז). והראה לו הקב"ה שעבוד מלכיות. וזהו שנאמר "ידוע תדע".
(אוהב ישראל)
הורשת האמונה
הלוא בפסוק הקודם נאמר "והאמין בה'", ומה מקום יש לשאלת "במה אדע"? אלא שאברהם אכן האמין באמונה שלמה בהבטחת ה', אך תהה אם גם בניו אחריו, הדורות הבאים, יאמינו כמותו בהבטחה זו. וזהו ששאל: "במה אדע כי אירשנה" – כי אכן אוריש אמונה זו גם לבניי אחריי.
(רבי אלימלך מגרודז'סק)
שורש כל הגלויות
"והנה אימה וגו': רמז לצרות וחושך של גלויות" (רש"י). מדוע רש"י כותב 'גלויות' בלשון רבים, והלוא מדובר כאן בגלות מצרים בלבד? אלא שגלות מצרים, הגלות הראשונה, היא השורש לכל שאר הגלויות. לכן נקט רש"י לשון רבים, כי גלות זו כוללת את כל שאר הגלויות.
(הרבי מליובאוויטש)
הגויים לא יניחו
"גר יהיה זרעך בארץ לא להם" (בראשית טו,יג). מובן מאליו שגר הוא בארץ זרה. אלא יש כאן הבטחה אלוקית שהגויים לא יניחו לבני ישראל להתאזרח בגולה ולחשוב את ארצות התפוצה למולדתם.
(הרב יהודה-לייב איגר)
ניסי הגאולה
"וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי" (בראשית טו,יד). אם על יסוד שתי המילים הללו, "דן אנכי", אירעו לנו כל-כך הרבה ניסים ונפלאות וכל-כך הרבה מכות הונחתו על צוררי ישראל – כמה ניסים יהיו בגאולה העתידה, שעליה ניתנו הבטחות וייעודים רבים כל-כך על-ידי עבדיו הנביאים.
(רבי סעדיה גאון)
רמז למפלת המן
בפסוק הזה יש רמז למפלת המן. במגילת אסתר מופיע שמו של המן נ"ד פעמים: וזהו "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי" – בגימטרייה נ"ד.
(הרוקח)
לא שינו את לשונם
"ואחרי-כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית טו,יד). סופי תיבות: לשון. רמז שיצאו בזכות שלא שינו את לשונם.
(נחל קדומים) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
