עם הרב שניאור-זלמן ירוסלבסקי
רב קהילת חב"ד אלעד
כשהתורה מורה לנו לציית לרבנים "כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ", האין זה נותן להם כוח בלתי-מוגבל?
אכן, התורה מצווה אותנו לציית להוראות בית הדין, והמשנה (אבות א,ו; א,טו) מורה לכל יהודי "עשה לך רב" – לבחור לו רב שינחה אותו באורחות חייו. ככלל, צריך לציית להוראות הרב, גם אם הדברים אינם מובנים לאדם מן השורה.
ואולם ככל דבר בתורה, גם לעניין זה נקבעו גדרים וסייגים. אדם הוא בשר ודם, והוא עלול לטעות, ובמקרים קיצוניים – אף להטעות, מתוך מניעים כאלה ואחרים. לכן התורה מגדירה בבירור מתי חל הציווי לציית לרב.
קודם כול יש לדעת שבניגוד לדתות אחרות, להבדיל – רב, יהיה גדול ככל שיהיה, אינו יכול לבטל הלכה פסוקה. כלל הלכתי קובע ש"טועה בדבר משנה – חוזר"; היינו שאין כאן הוראה כלל והיא בטלה ומבוטלת. הפוסקים החילו כלל זה גם על פסקי השולחן ערוך, ועל כל הלכה שנתקבלה בתפוצות ישראל.
אם כן, על מה נאמר "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" – "אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל לא תסור ממצוותם"? – גם עניין זה הוגדר בבירור. חלילה מלפרש שהרב יכול להתיר איסורי תורה או איסורים דרבנן, ושיש לציית לו בכל עניין.
הרמב"ם (בתחילת הלכות ממרים) מבהיר שציווי זה נאמר על שלושה עניינים: א) דברים שהחכמים למדו מפי השמועה, ב) דברים שלמדו באחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן, ג) "הגזירות והתקנות והמנהגות". כאשר רבנים פוסקים הלכה בתוך התחומים האלה – "מצוות עשה לשמוע להן, והעובר על כל אחת מהן, עובר בלא תעשה" (וראו גם ספר החינוך מצוות תצה-תצו). | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
