נִצְחִיּוּת וְתֹקֶף. הרמב"ם (בתחילת פרק יא מהלכות מלכים) מביא שלוש ראיות שהאמונה בביאת המשיח מוזכרת בתורה: א) הבטחת התורה: "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ל,ג). יש כאן הבטחה שבסוף הגלות תבוא הגאולה וכל בני ישראל ישובו ויתקבצו לארץ ישראל. ב) נבואת בלעם, המדברת במפורש על המלך המשיח: "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה, אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב. דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר כד,יז). ג) הפסוקים בפרשת ערי המקלט.
וכך הרמב"ם כותב (הלכה ב): "אף בערי מקלט הוא אומר 'וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ... וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים' (דברים יט,י) וגו'. ומעולם לא היה דבר זה ולא ציווה הקב"ה לתוהו". כלומר, מאחר שבתורה מופיעה מצווה להוסיף שלוש ערי מקלט, כאשר הקב"ה ירחיב את גבולנו, ודבר זה עדיין לא קרה – מכאן שהדבר עתיד לקרות בימות המשיח, וזו ראיה מהתורה על ביאת המשיח.
החידוש בראיה מערי המקלט הוא בכך (לקוטי שיחות כרך לד, עמ' 114), שביאת המשיח נעשית תנאי של מצווה בתורה, ובזה לא יכול לחול שום שינוי. כאשר הבטחת הגאולה היא חלק ופרט של מצווה בתורה, חל עליה גדר הנצחיות של התורה – נצחיות שלא ייתכן בה שום שינוי וביטול. לכן הרמב"ם מוסיף את הראיה מערי המקלט, כי הראיה הזאת נותנת תוקף מסוג אחר לאמונה בביאת המשיח. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
