תכלית המינוי
"שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו" (דברים יז,טו). הכוונה הפנימית במצווה זו היא להביא את העם לידי ביטול לקב"ה. כי המלך עצמו בטל בתכלית למלכות שמיים, ולכן הוא נקרא 'מלך', בהיותו 'מרכבה' למלכותא דרקיעא, ומאחר שהעם בטל למלך, נמצא שעל-ידו מתבטלים בני ישראל לקב"ה.
(דרך מצוותיך)
לא ככל הגויים
לכן התרעם שמואל על ישראל כשביקשו למנות עליהם מלך, מפני שאמרו: "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים" (שמואל-א ח,ה). הם לא רצו לקיים את מצוות התורה, אלא כוונתם הייתה להיות "ככל הגויים".
(כתב סופר)
מתוך אחווה
"מקרב אחיך תשים עליך מלך" (שם). "מקרב אחיך" – מתוך קרבת אחים, אהבה ואחווה, שלום ורעות; "תשים עליך מלך" – על-ידי כך תקבל עליך עול מלכות שמיים.
(רבי משה מקוברין)
בלי כעס
"לא תוכל לתת עליך איש נכרי" (שם). היינו מי שיש בו כעס. כי מידת הכעס אין לה שורש וחלק בארץ.
(מי השילוח)
טעמים שהם מצוות
"רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד" (דברים יז,טז). מדוע נתנה התורה טעם לשתי המצוות האלה דווקא? – כי הטעמים האלה הם עצמם מצוות. "ולא ישיב את העם מצרימה" – זו מצווה שאסור לגור שם; "ולא יסור לבבו" – אף היא מצווה, שלא לסור מדרך התורה.
(מהרש"א, סנהדרין)
כיום ההכתרה
"והיה כשבתו על כיסא ממלכתו" (דברים יז,יח). "אם עשה כן, כדאי הוא שתתקיים מלכותו" (רש"י). למה נאמר 'כשבתו' ולא 'בשבתו'? אלא הפירוש הוא: "והיה" – אם יתנהג כל שנות ממשלתו, "כשבתו על כיסא ממלכתו" – כיום שעלה למלוכה, כיום הכתרתו, שבו הוא טוב ומטיב, רחום וחנון לכול, מתנהג בחסידות ומוחל לכל החוטאים, וכך יוסיף למלוך – "כדאי הוא שתתקיים מלכותו".
(כתב סופר)
הכול מהתורה
"והייתה עימו וקרא בו כל ימי חייו" (דברים יז,יט). בספר התורה יקרא המלך את כל קורות ימי חייו – הכול ייקח מן התורה.
(חת"ם סופר)
לקרוא במלך
"והייתה עימו וקרא בו" – הכתוב מתחיל בלשון נקבה ("והייתה עימו") ומסיים בלשון זכר ("וקרא בו"). הכוונה שהתורה תהיה עימו ובקרבו של המלך, עד שבכל תנועותיו יקראו את התורה, "וקרא בו" – כל מי שירצה להשיג יראת שמיים, יסתכל במלך.
(עיני ישרים) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:46
