עם הרב ישראל גורביץ'
מנהל בית חב"ד בקריית קריניצי, רמת-גן
איך יודעים להבדיל בין ביקורת עניינית לבין טענות שמקורן בשנאת חינם?
לעיתים כשאדם מעיר לזולתו, הלה חש כי ההערה היא בעצם התקפה אישית עליו, ואף יכול לראות בה ביטוי של שנאת חינם. לכן נדרשת זהירות רבה בביקורת כלפי הזולת.
באחת משיחותיו מסביר הרבי מליובאוויטש את סיפור התורה על בניו של נח, לאחר שהשתכר והתגולל באוהלו. על חם נאמר (בראשית ט,כב): "וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו", ואילו שני אחיו "עֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ". חם ראה את הרע, את השלילי, ואילו שם ויפת אכן ראו שיש כאן דבר הדורש תיקון, ולכן כיסו את אביהם, אך לא הביטו אל הרע ואל השלילי.
אם האדם חש שהביקורת אינה מצטמצמת לדבר הדורש תיקון בלבד, אלא מדביקה תווית כוללת עליו – הוא מייד מתקפד ולפעמים מתגונן על-ידי מתקפת נגד. יכולה להיות לו תחושה שמאחורי ההערה מסתתרות שנאה והתייחסות שלילית כלפיו.
כמו-כן אין להפוך הערה לאמירה כוללנית, כמו: "תמיד אתה מאחר!", "אף פעם אינך עושה דברים עד הסוף!", "שוב אתה יושב בחיבוק ידיים בשעה שאחרים טורחים בשבילך?!". ההערה צריכה להיות מכבדת ומזמינה את האדם לתקן ולהשתפר.
לפעמים אדם מרגיש שהסביבה לא באמת מתעניינת בו ובקשיי חייו, אבל שמחה להעיר לו הערות. מספרים שפעם אחת, כשהחלו לומר בבית הכנסת 'ויברך דוד', נשאר אחד המתפללים לשבת. אחרי התפילה העיר לו שכנו: "למה אתה יושב ב'ויברך דוד'?!". השיב לו היהודי: "כשאני יושב מובטל בבית שלושה חודשים, לא אכפת לך, אבל אם אני יושב ב'ויברך דוד' – מייד אתה דואג לי!"... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:48
זריחה: 5:45
